שנים התרגלנו לחשוב שהשיח על "השעון הביולוגי" הוא בעיקר נחלת הנשים, אבל גם הגוף הגברי פועל לפי שעון משלו ומשתנה עם השנים, לרגל יום הגבר הבינלאומי שחל ב 19.11, הגיע הזמן לדבר על השינויים ההורמונליים שעובר הגוף הגברי עם הגיל, על הגורמים המשפיעים על רמות הטסטוסטרון ועל הדרכים שבהן תזונה ואורח חיים יכולים לסייע לשמור על חיוניות ובריאות.
אחד הביטויים הבולטים לכך הוא השינוי ברמות הטסטוסטרון – הורמון שמזוהה בעיקר עם חשק מיני ושרירים, אך בפועל מעורב גם בבריאות העצם, בהרכב הגוף, בייצור כדוריות דם ובתחושת החיוניות"
אצל נשים, גיל המעבר מלווה בשינוי הורמונלי ברור יחסית; אצל גברים הסיפור מתפתח לאט יותר, לאורך שנים. כבר סביב גיל 40–30 יכולים להתחיל אצל חלק מהגברים שינויים הדרגתיים. בין היתר, עם השנים עולה לעיתים רמת החלבון שקושר טסטוסטרון בדם, ולכן דווקא כמות הטסטוסטרון החופשי – זה שזמין יותר לרקמות – הולכת ופוחתת.
"אין מה לעשות, זה הגיל…" - האומנם?
מעניין לגלות שהגיל הוא רק חלק מהסיפור. גם משקל, היקף מותניים, שינה, פעילות גופנית, סוכרת, מחלות כרוניות ותרופות מסוימות משפיעים על התמונה ההורמונלית. כלומר, יש חלק שהוא באמת 'זה הגיל', ועליו אין לנו שליטה. אבל יש גם את 'זה המטבוליזם' – ועל החלק הזה בהחלט אפשר להשפיע"
מה מתחיל במוח ומסתיים באשך?
ייצור הטסטוסטרון הוא מערכת אותות שלמה, שמתחילה במוח ומסתיימת באשך. לכן לא רק מכה ישירה באשכים יכולה להשפיע עליו, אלא גם עודף משקל, סוכר לא מאוזן ושינה גרועה יכולים להכאיב למערכת, רק הרבה יותר בשקט.
והטסטוסטרון לא שומר רק על השריר והמיניות. הוא שותף גם בשמירה על השלד: חלקו פועל ישירות על העצם, וחלקו הופך לאסטרדיול, שעוזר לבלום את פירוקה. לכן חסר משמעותי בהורמוני המין אצל גברים עלול לאורך זמן לפגוע גם בצפיפות העצם.
הצלחת של האון הגברי
אומנם אין מזון שמחזיר לגבר בן 55 את הפרופיל ההורמונלי של גיל 20, אבל שינוי תזונתי יכול לעזור להסיר חלק מה"בלמים" שמכבידים על מסלול הטסטוסטרון.
הבלם הראשון הוא לעיתים אכילה מעבר לצורכי הגוף. כשהעודף הזה נמשך לאורך זמן, הוא נוטה להיאגר כשומן. שומן כזה הוא לא רק "מחסן" של קלוריות, אלא רקמה פעילה שמפרישה גורמי דלקת ומשפיעה על האופן שבו הגוף מנהל סוכר והורמונים. ככל שהשומן הבטני מצטבר, כך הסביבה המטבולית תומכת פחות בייצור תקין של טסטוסטרון.
החדשות הטובות הן שגם הכיוון ההפוך אפשרי: במחקרים בקרב גברים עם עודף משקל והשמנה, ירידה הדרגתית במשקל ובהיקף המותניים נקשרה לעלייה ברמות הטסטוסטרון. והרווח רחב הרבה יותר ממספר יפה בבדיקת הדם – גוף חזק וחיוני יותר, ולעיתים גם שיפור בחשק ובתפקוד המיני. במילים אחרות, כשהגוף עובד טוב יותר, גם מה שקורה בין הסדינים עשוי להיות מספק יותר.
אז מה כן נכנס לצלחת?
לא צריך לחפש תפריט ש"מעלה טסטוסטרון", אלא כזה שעוזר לגוף לעבוד בשבילך ולא נגדך.
חלבון בכמות טובה מסייע לשמור על מסת השריר. יותר שריר תומך בהרכב גוף טוב יותר ומקל על הפחתת שומן בטני – וכשהשומן הבטני יורד, גם הסביבה ההורמונלית נעשית ידידותית יותר לטסטוסטרון.
קטניות ודגנים מלאים מספקים פחמימות איכותיות לצד סיבים ועוזרים לתגובה מתונה יותר של הסוכר והאינסולין. למה זה חשוב? כי תנגודת לאינסולין ושומן בטני הולכים לא פעם יד ביד עם רמות טסטוסטרון נמוכות יותר.
וגם לאבץ יש מקום חשוב בפס הייצור. הוא חיוני לתפקודם התקין של תאי Leydig באשכים – התאים שבהם מיוצר הטסטוסטרון בפועל – ומסייע להגן על רקמת האשך מפני סטרס חמצוני. כשיש חסר באבץ, גם פס הייצור עלול להאט, אבל כמה צריך?
גבר בוגר זקוק לכ-11 מ״ג אבץ ביום, וברוב המקרים אפשר להגיע לכך דרך האוכל. לדוגמה, מנה של כ-150 גרם עוף מספקת בערך 3-4 מ״ג אבץ, כוס שיבולת שועל – כ-2 מ"ג. אפשר להשיג עוד 1 מ"ג אבץ מ-200 גרם יוגורט, 2 ביצים, חופן אגוזי מלך או שקדים. והיום קיימים גם שייקים שמכילים כ-4 מ"ג אבץ למנת הגשה אחת, כך שהיעד של כ-11 מ״ג ביום נעשה די פשוט להשגה.
לצד הצלחת, חשוב לשלב אימוני כוח, לזוז במהלך היום, לשמור על שינה טובה ולטפל בסוכר ובבעיות מטבוליות כשישנן, המטרה אינה לרדוף אחרי "מקסימום טסטוסטרון", אלא להוריד כמה שיותר מהבלמים שעליהם כן יש לנו השפעה.
ואולי זו הדרך הנכונה יותר להסתכל על השעון הביולוגי הגברי: לא כספירה לאחור, אלא כלוח מחוונים. את השנים אי אפשר לעצור, אבל על חלק מהמחוגים בהחלט אפשר להשפיע.




