כשיש איזה מבצע צבאי, אנחנו יודעים להתגבש. שמים בצד את המריבה, ויוצאים להגן יחד על המדינה. אם נלמד להתחבר גם בשגרה, נגלה שהערבות ההדדית יכולה לשמור עלינו מכל צרה.
ערבים זה לזה, כל ישראל חברים, ואהבת לרעך כמוך, על הערכים הללו נבנה העם שלנו מלכתחילה. היה זה אברהם הבבלי שגילה שכל הטבע הוא מערכת אחת סגורה, כוח אחד, ולכן גם אנחנו בני האדם, צריכים ליצור בינינו חיבור והשלמה. אחדות ואהבה, מעל כל האגו שמפריד והדחייה שמתגלה.
אחר כך האגו הגיע לממדים כאלה שאי אפשר היה להתעלות מעליו. שנאת חינם החריבה את האומה, יצאנו לגלות בין אומות העולם. עכשיו אנחנו שוב כאן, וניצבת מולנו אותה דרישה: להתחבר כאיש אחד בלב אחד, או שלא תהיה לנו תקומה.
הדבר החשוב ביותר למדינה שלנו זה תהליך חינוכי תרבותי, כלל-חברתי, שיגרום לנו להרגיש שכולנו משפחה. חכמת הקבלה מלמדת כיצד ליצור כזו תחושה, ואפשר לתרגל אותה בכל רמה. בבית, במקום העבודה, בשכונה, בקהילה, בחברה כולה.
בעולם הגלובלי של היום כולם מחוברים. כולנו באותה סירה. הבעיה היא שהאגו של כל אחד מתגבר גם כן מדקה לדקה. "לא רואים ממטר", לא מוכנים להתחשב באף אחד, 'אני פה הקובע. נקודה'.
בטבע יש חוקיות אינטגרלית, שלפיה כל פרטי המציאות קשורים ברשת אחת כללית. המחשבות שלנו, הרצונות שלנו, הם חלק ממערכת הטבע, ולכוחות העדינים הללו יש את העוצמה הגדולה מכולם.
בישראל יכול להתרחש המחקר והפיתוח של שיטת החיים המתקדמת יותר, האינטגרלית, הבאה. היא טמונה בשורשים שלנו, ואנחנו והעולם זקוקים לה כמו אוויר לנשימה. אנשים מרגישים בבטן שאצלנו יש תרופה לכאבים שלהם, אבל אנחנו לא משחררים אותה.
חיבור מעל הכול, זו צריכה להיות השאיפה. יש בעיות, מעליהן חיבור. יש התנגשויות, יש אי-הסכמות, קשות ככל שיהיו, מעליהן חיבור. אם צריך לקבל החלטה גורלית, נעשה זאת כמו במשפחה, מתוך רצון משותף להיטיב עם כולם.
לסיכום, כדי להגן על עצמנו מכל האיומים, מבית ומחוץ, יש לנו רק כיוון אחד. ערבות הדדית. חיבור עמוק בין כולם לכולם. זה העתיד שלנו, זה המחר של העולם
