הדגמים הענקיים מפנים מקום לפרופורציות מדויקות יותר, ירוק ובורדו נכנסים ללוח, השראות מהעבר חוזרות והשעון הספורטיבי כבר לא נשאר רק במסלול. רגע לפני שמחזירים את המחוגים שעה לאחור, אלה המגמות שמעצבות מחדש את פרק היד בחורף הקרוב.
בעידן שבו השעה מופיעה בטלפון, ברכב ובכל מסך כמעט, שעון היד הפך יותר ויותר לאביזר אופנה. כמו זוג נעליים, משקפיים או תיק, הוא יכול לשנות את האופי של הלוק כולו, גם כשהפונקציה המקורית שלו הפכה כמעט מובנת מאליה.
עולם השעונים של 2026 בהתאם נראה מגוון יותר. אין עוד דגם אחד שנחשב ל"שעון הנכון". לצד שעונים גבריים קלאסיים מופיעים כרונוגרפים ספורטיביים ובולטים, עיצובים נקיים, שעונים קטנים יותר, לוחות צבעוניים ושעוני נשים שנעים בחופשיות בין תכשיט לפריט אופנה שימושי.
הגודל יורד, הנוכחות נשארת
אחת התזוזות הבולטות נמצאת דווקא במספרים הקטנים. אחרי תקופה שבה שעון גברי גדול ובולט הפך כמעט לברירת המחדל, הפרופורציות הקומפקטיות יותר חוזרות לפרק היד. לא מדובר בהכרח בשעונים זעירים, אלא בחזרה לאיזון. גוף שעון מדויק יותר, לוח שקל לקרוא ומראה שלא חייב להשתלט על כל היד כדי לבלוט.
גם הקלאסיקה מקבלת בהתאם מקום מחודש. לוחות נקיים, רצועות עור, צמידי מתכת, סימוני שעות ברורים ושילובים של כסף, שחור וזהב נשארים רלוונטיים, אבל כבר לא נתפסים כמשהו ששמור לחליפה או לאירועים רשמיים.
הוינטג׳ חוזר, אבל בלי להיראות כמו תחפושת
החזרה לפרופורציות קטנות יותר מתחברת גם להתעוררות של השראות מעשורים קודמים. צורות מרובעות ומלבניות, לוחות מאופקים, קווים דקים, צמידים קלאסיים ושילובים של מתכת ועור מקבלים מחדש מקום בקולקציות. המטרה אינה לשחזר שעון ישן אחד לאחד, אלא לקחת את מה שעבד בעבר ולהכניס אותו להקשר עכשווי.
גם דגמים שחושפים את המנגנון או חלקים ממנו משתלבים בכיוון הזה. הם מחזירים את המכניקה עצמה לקדמת הבמה ומזכירים שבעולם שבו רוב הטכנולוגיה מסתתרת מאחורי מסך שחור, יש עדיין משהו מושך דווקא בלראות איך המנגנון עובד.
השחור והכסף כבר לא לבד
אם בשנים קודמות לוחות שחורים, לבנים וכחולים כהים שלטו כמעט באופן אוטומטי, בחורף הקרוב נכנסים לתמונה גוונים עמוקים יותר.
ירוק כהה, בורדו, חום, שמפניה, טורקיז וגוונים מטאליים מופיעים יותר ויותר על לוחות השעונים, לעיתים בתוך גוף קלאסי לחלוטין.
זה גם מה שהופך את הצבע להרבה יותר לביש. לא צריך לענוד שעון צבעוני כולו. לוח בגוון ירוק עמוק או יין יכול להיות נקודת הצבע היחידה בלוק ועדיין להישאר אלגנטי.
הספורטיבי יוצא מהמסלול
בצד השני של הסקאלה נמצאים השעונים שלא מנסים להיות שקטים.
כרונוגרפים, לוחות מרובי פרטים, גופים מודגשים, צמידי פלדה ושפה שמגיעה מעולמות של מהירות, מדידה וביצועים ממשיכים להיות חלק משמעותי מאופנת הגברים.
מצד אחד שעון נקי, קלאסי ומאופק. מצד שני דגם שמגיע כמעט מעולם המוטורי ורוצה שיראו אותו. שניהם יכולים להימצא באותה מגירת שעונים.
אצל הנשים השעון מתקרב שוב לתכשיט
מצד אחד חוזרים שעונים קטנים ומעודנים יותר, צמידים דקים, גוני זהב ורוז גולד, שילובי שתי מתכות ודגמים מרובעים ומלבניים שמטשטשים את הגבול שבין שעון לתכשיט.
מצד שני, החלוקה הישנה בין "שעון נשים" ל"שעון גברים" נעשית פחות קשיחה. נשים בוחרות גם בדגמים גדולים יותר, בצמידי פלדה ובמראה טכני, בזמן שפרופורציות קטנות ונקיות יותר חוזרות גם לעולם הגברי.
הבחירה הופכת לפחות ממוגדרת ויותר אישית. לפי פרק היד, הבגד והסגנון.
לא כל שעון צריך להיות "השעון לכל החיים"
מצד אחד ממשיכים להיות שעונים שבהם מקור הייצור, המנגנון, החומרים והמסורת השענית הם חלק מרכזי מהבחירה. מי שמחפש שעון כזה עדיין מסתכל על איכות הגימור, המנגנון, הדיוק והמורשת שמאחוריו.
מצד שני, מתרחב גם הקצה הנגיש יותר של הקטגוריה. שעונים שמתנהגים יותר כמו פריטי אופנה, כאלה שלא בהכרח אמורים להיות "השעון היחיד" אלא אחד מכמה דגמים שאפשר להחליף לפי בגד, עונה או אירוע.
במובן הזה, עולם השעונים מתקרב למלתחה עצמה. לא לכל תיק יש אותו תפקיד, לא לכל זוג נעליים אותה מטרה, וגם השעון כבר לא חייב לענות על צורך אחד בלבד.
"אנחנו רואים היום הרבה פחות חוקים סביב בחירת שעון", אומר טל רז, מנכ"ל רשת ג'נטלמן. "יש מי שמחפש שעון קלאסי שילך איתו שנים, יש מי שרוצה כרונוגרף ספורטיבי עם הרבה נוכחות, ויש מי שמתייחס לשעון ממש כמו לנעליים או למשקפיים ומחליף לפי הלוק. גם אצל נשים הבחירה הפכה רחבה יותר. פחות מה נחשב שעון לנשים או לגברים, ויותר מה מתאים לסגנון האישי."
