"אחיי, אליכם אני קורא: אל תרימו יד על אח. רק לא מלחמת אחים!", זעק מפקד האצ"ל מנחם בגין לחייליו כשדמעות חונקות את גרונו.
סיפורה של האונייה "אלטלנה", ששרידיה נמצאו בימים אלה במצולות ים, היה אחד מהאירועים הטעונים ביותר בתולדות המדינה, ואותותיו ניכרים עד עצם היום הזה. אלטלנה הייתה אוניית נשק ולוחמים שהובאה לארץ על ידי ארגון האצ"ל, כחודש לאחר הכרזת המדינה. צה"ל כבר הוקם, והממשלה סירבה להתיר לאצ"ל להחזיק יחידות נפרדות עם נשק, ודרשה שכל התחמושת שעל הספינה תימסר לצבא.
בגין סירב למסור את הנשק לממשלה, וכך החל המאבק. ברגעי השיא הופגזה אלטלנה על ידי צה"ל, בפקודת ראש הממשלה בן-גוריון, מול חופי תל אביב. "יהודים יורים ביהודים", תיאר רבין בספרו. בחילופי האש נהרגו ונפגעו לוחמים רבים משני הצדדים והנשק שהוצא מאלטלנה הושמד.
כמעט שמונים שנה אחרי, וטעות לחשוב כי מדובר באפיזודה חולפת. שבר כזה בחברה הישראלית עלול לחזור על עצמו ולגרום להתפרצות מלחמת אזרחים.
הפילוג פושט ולובש צורה חדשה. בזמן שבישראל פועלים לגייס תמיכה בינלאומית כדי להיאבק בתעמולה האנטי-ישראלית והאנטישמית שמציפה את הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת בעולם, מתגלה כי הרבה יהודים וישראלים נמנים עם הפעילים שמובילים את המאבק במדינת ישראל.
אבל השנאה העצמית בקרב העם היהודי לא נולדה עם הקמת המדינה. לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל נאלצנו להתמודד עם מחלוקות מבפנים, שלרוב התלקחו למלחמה כוללת. מרד החשמונאים, לדוגמה, שהתחולל 160 שנה לפני הספירה, היה בעיקר מאבק של יהודים נגד יהודים, "המתייוונים".
תהליך דומה התרחש בספרד, שנים ספורות לפני תחילת האינקוויזיציה. אלפי יהודים התנצרו, בעיקר מרצונם החופשי, אך הגזענות האנטישמית גאתה, ולבסוף האינקוויזיציה קמה לתחייה. "הנוצרים החדשים" הואשמו על לא עוול בכפם, ונשרפו. גם בראש האינקוויזיציה עמדו יהודים שהמירו את דתם. ידוע שסבו של תומאס דה טורקמדה, "האינקוויזיטור הגדול של ספרד" ומראשי התומכים והפועלים לגירוש יהודי ספרד, היה גם הוא יהודי.
ההיסטוריה גדושה באינספור דוגמאות של יהודים אשר חשו ניכור כלפי בני עמם, פיתחו עוינות אובססיבית והקדישו את חייהם לשלילתו של העם היהודי. אם יש שנאה יותר אי-רציונלית מהאנטישמיות, זו האוטו-אנטישמיות - שנאה עצמית יהודית.
בד בבד עם התפרצויות השנאה, חיזקנו את קשרי האהבה. לאורך הדורות פיתח העם היהודי את שיטת החיבור המכונה חכמת הקבלה, ודאג להתאים אותה לרוח הזמן. אהבה על פני שנאה נתקבעה לעד כעיקרון המוביל לחיים טובים, ורק חכמת הקבלה סללה את הדרך לשם. בתלמוד מסופר כי כאשר בא גר להלל הזקן וביקש שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת, השיב לו הלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה". מאוחר יותר טבע רבי עקיבא ל-24 אלף תלמידיו את הכלל: "ואהבת לרעך כמוך" - תמצית תורת היהודים.
כל עוד שמרו היהודים על כלל זה, הם שגשגו ופרחו בכל מקום שבו חיו. אולם כאשר, באופן טבעי, האגואיזם גבר, השנאה כרסמה בתוכם והפרידה ביניהם. כתוצאה מכך, היהודים נחלקו לחוגים, לכיתות ולמגזרים, הסתגרו בתוך עצמם ונעשו אדישים לזולתם. כל התורה שהנחילו האבות היטשטשה, והיהודים החלו להתבולל או לפצל את היהדות לזרמים שונים, שנתנו ביטוי לאגואיזם. רבים מהם נבלעו בין אומות העולם, ולפעמים, כמו במקרה של המתייוונים, הפכו לאויבים מושבעים של היהדות.
השנאה העצמית היהודית נטרלה את תפקידה של האומה הישראלית להפיץ את שיטת החיבור לעולם. אולם לא ניתן לברוח או להתעלם מהזהות היהודית, גם לא דרך התבוללות בתרבות המקומית. לעולם ניחשב כנטע זר. נמשיך להיות מנודים ונרדפים עד שנכסה באהבת אחים ובערבות הדדית את שנאת החינם. רק כאשר נכיר בכך שהערך העליון המחבר בינינו זו האחדות, ושכל ייעודנו הוא לחלוק את שיטת החיבור עם אומות העולם, להיות "אור לגויים", נהיה רצויים ומבוקשים בכל מקום בעולם.
רגע לפני שהאגו ישתלט עלינו מחדש, יסכסך בינינו עד למלחמת אחים ויגרום לאוניית ישראל, "אלטלנה" מודל 2026, לשקוע, בואו נתחבר יחד ונפליג לעבר עתיד משותף. חכמת החיבור בידינו, בואו נשתמש בה ונעשה כמיטב יכולתנו להיות יהודים אמיתיים, מאוחדים באהבה שמכסה על כל הפשעים, באחווה ובערבות הדדית.
