גלי חום קיצוניים פוקדים את ישראל ואזורים נרחבים בעולם. התוצאה היא אלפי בני אדם שמשלמים בחייהם, שריפות ענק, פגיעה קשה בחקלאות ובתיירות ונזקים כלכליים אדירים שנאמדים בלא פחות מטריליוני דולרים. והנזק רק צפוי לגדול על פי ההערכות.
הטבע בדרכו דורש מאיתנו דבר אחד בלבד: איזון. אנחנו משפיעים עליו באינספור ערוצים אבל כלל לא מודעים להשפעתנו השלילית. מכיוון שמדובר בתהליכים גלובליים, בעלי השלכות עצומות, ומפני שהתגובה אינה מגיעה באותו זמן ובאותו מקום, תופעות האקלים מורגשות רחוקות מאיתנו. לא קשורות אלינו באופן ישיר.
הטבע נמצא בדו-שיח מתמיד איתנו. כשהוא יוצא מאיזון ו"מכה" בנו, הוא למעשה מגיב לפעולות שלנו. הטבע הוא גוף חי ונושם. הוא כללות הדומם, הצומח, החי ובני האדם שחיים בו יחד, בהרמוניה ושיתוף. אלא שמאז ומעולם גורם אחד מפר את האיזון בו: אנחנו, המין האנושי.
איזון הוא חוק שמקיף את היקום כולו. הוא חוק נעלה, עצום, ובלי הבנה יסודית שלו אנחנו לא מודעים לנזק שאנחנו גורמים ולא ערים להרס שאנחנו זורעים לדורות הבאים.
לא שאי-פעם היינו באיזון עם הטבע, אבל גם לא היינו גרועים כל כך ביחס שלנו כלפיו כמו בימינו. עד המאה ה-16 חיו בני האדם בפשטות, בדומה לחי. אלא שמאז גבר הרצון של האדם לקבל הנאה, האגו שבו התעצם והשתכלל והוא התחיל לרכוש ידע והשכלה. התוצאה: שימוש במדע המודרני בכדי לייצר כלים ופיתוחים טכנולוגיים שהחלו לסכן את החיים על פני כדור הארץ.
עד אמצע המאה ה-20, בכלל לא הייתה שאלה על איזון או על חוסר איזון של הטבע. היום כבר מדברים רבות על ההשפעה שלנו על האקלים, אבל עדיין רק ברובד חיצוני. בין המעטים שמצביעים על היחס הפנימי השלילי שלנו כגורם למשבר, על המחשבות שלנו כמחוללות הרס בעולם, הם המקובלים.
שני המקובלים הראשונים שנתנו שיטה יסודית לאיזון עם הטבע היו האר"י (1572-1534) והבעל שם-טוב (1760-1690). הם השיגו כי מצד אחד האדם הוא המפותח מכל היצורים בטבע, ומצד שני הוא גם המקולקל ביותר. המחשבה של האדם מכוונת רק לטובת עצמו ולכן גורמת נזק לעצמו, לזולת ולטבע כולו. לכן פעלו השניים בכל כוחם, מי בשכל ומי ברגש, להביא לתיקון האדם. כלומר להביא לשינוי תפיסת המציאות שלו, להיפוך הכוונות שבו. הם ידעו שרק איזון טבע האדם יביא לאיזון טבע העולם.
אדם מאוזן מבין את מקומו בבריאה. הוא אינו מרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו, אלא כל הזמן מחפש לדייק את ההתנהגות שלו בהתאם לאגואיזם שגובר בו. הוא ברגישות גבוהה למה שהטבע דורש ממנו כדי להביאו לאיזון, ער לכל מכת טבע, שכן היא סימן עבורו ליחס הקלוקל שלו כלפי המציאות. כך הטבע מדבר איתנו.
