שירת האזינו חותמת את פרק חייו של משה רבינו רגע לפני פרידתו מן העולם וכניסת בני ישראל אל הארץ המובטחת.
בין שורות השירה: "כנשר יעיר קינו, עלגוזליו ירחף, יפרוש כנפיו ייקחו, יישאהו על אברתו".
כך מבואר הפסוק בפירוש 'דעת מקרא' (בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים):
הנשר, כשמבקש להעתיק קינו למקום אחר, אינו בא אל גוזליו בפתאום, ואם ישנים מעוררם. ואינו אוחז בהם ברגליו, אלא טוענם על כנפיו. לכן הוא מארף על גב הקן ופורש כנפיו כדי שיעלו עליהן והוא נושאם אל מקומם האחר שבחר להם. והוא משל ליציאת מצרים, שהסיע ה' את ישראל משם, ונחה אותם במדבר על ידי משה ואהרון, וסיפק צרכיהם, ושמרם מאויב ופגע, והעבירם בשלום.
