החלטתי שהקטנה, 3 וחצי, תישאר איתי בבית ו'תעזור' לי לסדר לפסח. זה התחיל ממחירן המופקע של הקייטנות והמשיך ברצון שלי להיות אתה קצת. אך האם אוכל לעשות משהו כאשר היא בבית?
בהתחלה, התוכנית הייתה שהגדול יקבל כסף לעשות לה קייטנה, אבל הגדול הלך לקייטנה והשאיר אותנו לבד.
היא ילדה טובה בסך הכול, בלי עין הרע, אבל כמו כל ילדה היא דורשת תשומת לב מזמן לזמן ורוצה לדאוג שלא יהיה לה משעמם אף פעם.
התחלתי לסדר ונתתי לה משחקים. החלטתי שאסתדר בלי הוידאו. שהיא תעסיק את עצמה. היא שיחקה די יפה לבד. אחר כך, באה אליי והתפנקה אצלי כמה זמן, רצתה סיפור, אוכל, חברה, לשחק איתי שאני הילדה והיא האמא. איכשהו הצלחתי להמשיך לסדר כך.
בצהרים שמתי אותה לישון, הבעיה הייתה שנרדמתי ביחד אתה.
אחרי כמה ימים ביחד גיליתי שזה ממש בלתי אפשרי לסדר ביחד אתה, אבל לא משום שהיא מפריעה, אלא יותר בגללי. בכל פעם שראיתי אותה התחלתי להרעיף עליה חיבוקים ונשיקות ולשחק איתה, פשוט בגלל הפרצופים החמודים שהיא עשתה ולא הצלחתי להפסיק, וביננו, כשהאפשרויות הן לסדר או ל'טרוף' את הקטנה שלי, דיי ברור מה עדיף.
ביום השני של החופש, למרות כל מה שרציתי, הוידאו נכנס לפעולה. הבעיה שהיה הרבה יותר כיף לראות איתה וידאו מאשר לסדר, ולישון איתה צהרים מאשר לעבוד.
הכי גרוע היה בלילה, כשרציתי להשכיב אותה לישון ולהעלות הילוך. "אני לא רוצה לישון", היא אמרה ולא הסכימה בשום אופן להיכנס למיטה. כאילו כל פינוקי היום לא הספיקו היא רצתה לישון רק איתי, לבסוף הסתפקה בלישון במיטה שלי.
אז לשלוח לקייטנה או לא בשנה הבאה?
יש לי שנה לחשוב.
