נכון, לפעמים נרתעים מלגעת בו רק בגלל ריחו הרע שנדבק לעור וקשה להתפטר ממנו, אך יתרונותיו הבריאותיים הרבים עומדים לזכותו, והוא מוגדר כ'אנטיביוטיקה' של הטבע.
המרכיב הבסיסי של השום שנותן לו את סגולותיו הרפואיים הוא האליצין - פיטוכימיקל, הנוצר רק לאחר פירוק וכתישה של שיני השום. חומר זה גם שומר על השום עצמו מפני בקטריות, חרקים ופולשנים אחרים. עם היווצרותו של האליצין, התרכובת מתפרקת ונספגת לתוך רכיבים אחרים שהופכים להיות אף הם מונעי חמצון ונוגדי רעלים. עוצמתן של תכונות אלו משתנות בתנאים הבאים: חימום, יבוש או רמת הטריות של השום.
כמה שום צריך לאכול ובאיזו צורה
אם מדובר באכילת שום לצרכי תיבול המאכלים, אכלו לפי הטעם, בהתאם לתגובות גופכם, ובכל עיבוד המשתלב עם המזון שאתם אוכלים. אך אם מדובר באכילה לשם השגת סגולותיו הרפואיות יש לאכול על-פי הכללים הבאים:
אין לאכול את השום לבד כדי למנוע הפרעות במערכת העיכול.
כמות השום הנדרשת להשגת המטרות שהזכרנו היא פונקציה של מימדי הגוף. היא נעה בין שן שום אחת לשתיים ביום.
יש לכתוש את השום סמוך למועד אכילתו. החומר הפעיל שמעניק לשום את תכונותיו קיים רק עם כתישתו של השום החי ונהרס תוך כשעה מרגע כתישתו.
שילוב השום הכתוש עם ממרחים כגון: חומוס, טחינה, ממרח חצילים או כבד יכול להוות פתרון לא רע.
כל עיבוד אחר של השום אומנם מצמצם את השפעת הריח אך גם מצמצם את סגולותיו הרפואיות הקשורות למערכת החיסונית, הבקטריאלית והאנטיאוקסידנטית.
מצד שני שום מבושל תורם להורדת הכולסטרול ורמת השומנים בדם, ולזרימת הדם, כך שאכילה משולבת של השום חי ומבושל היא אופטימאלית מבחינת הפקת התועלת ממנו.
