בזמן שאני מהגגת לי מחשבות ברומו של עולם על הדף, על המשמעות והמורכבות של להיות אישה היום, שנת תשע"ו בית שמש, מדינה ישראל וכו' וכמה חשוב לממש את עצמי... באה המציאות הווירטואלית ומנחיתה אותי, שלשום התקבלה הודעה על פתיחת בית קפה חדש בבית שמש שבו יהיו מקומות ישיבה מיוחדים לנשים, הודעה שהתבררה כמתיחה אפילה. וכל מה שכתבתי קורס לפתע, לא כי היומיום שלי השתנה, אלא כי מישהו חושב שלמדר מישהי - זו בדיחה. האם זו המציאות של להיות אישה? להיות כל הזמן על המשמר? למה המתיחה הזו כל כך מכעיסה אותי? למה כשחשבתי שבאמת פותחים בית קפה נפרד חשבתי על מחאה צרכנית מצחיקה ונשכנית – מחאה שבה נבוא עם כוסות קפה מהמתחרים ונעשה חרם צרכני ופעילות תרבותית משותפת כלשהיא. אחר כך, כשהתברר לי שזו מתיחה – כעסתי! את הכעס הזה אני רוצה להסביר, ממנו אני רוצה לתפור תובנה של מה בעיני אישה - היום. אנחנו לא חיים בעולם אוטופי, אנחנו חיים בעולם ובארץ שכולם מגזרים ומגדרים, וכל אחד ניזון מזה שהוא יכול למדוד את עצמו יחסית לאחר שהוא "אני" ולאחר שהוא "לא אני". אז מה לי כי אלין, למה לא פשוט לקבל את זה ודי? כי זכיתי להשכלה? אולי גם אני יותר ממישהו אחר? כולה אישה בשרשרת מזון מהיר, ואם את לא עומדת בזה, צאי מהתחרות. לא!!!! לא!!!! לא!!!! אני אישה מאמינה, מאמינה במורכבות, מאמינה בכך שלכל אדם יש מקום בעולם, מאמינה שיש לי אחריות בעולם כדי שכך יהיה, מאמינה שאני לא חלק משרשרת מזון אלא ממארג אורגני, מאמינה, מאמינה, מאמינה. כאשה, יש ציפייה שאצליח להחזיק כל מקל בשתי קצותיו, הדילמה הכי מוכרת בהקשר זה היא זו של הקריירה והבית - מצד אחד מטפחים נשים לחלום ולהצליח אבל לא באמת מצפים מהן להצליח. אם הן הצליחו "בחוץ" זה בטח כי הן ויתרו על הבית. אם הן משקיעות "בבית", הן רק "עקרות בית" ומה שהיה פעם עיקר הפך לעקר. במישור החברתי - מצפים ממני כאישה לשחק במגרש שבו הכללים עדיין שייכים לעולם מעמדי מאד, ולא רק בהקשר נשים / גברים. כל הצלחה נחשבת לאקראית וכל כישלון כהוכחה, ואם נשים רוצות לשנות מעט את כללי המשחק, להציע כללים חדשים, מותאמים לעולם פחות מעמדי, הן נחשבות ללא מבינות את המציאות ואם הן משתמשות בכלים של עולם מעמדי, אז הן דורסניות. בעולם כזה שבו כל הזמן אני כאשה צריכה לשמור על מקומי, בדיחות על הדרה הן בדיחות גרועות ולא שונות מבדיחות גזעניות אחרות. והנה עוד דילמה: רגע הגילוי מתוך כעס שבו הייתי צריכה להוכיח את עצמי ואת מקומי גזל את היומיום הדחוס שלי שיש בו: משפחה / חברות / עבודה / אתגרים / אידאלים / חוסר זמן והמון עשיה האם זה באמת משקף אותי כאשה? האם הייתי צריכה אותו כדי להסביר אישה היום? אחחח, מורכבות כמה קשה אתך וכמה קשה בלעדייך.