החוק הישראלי קובע, כי נושא היקפן וגובהן של המזונות ייקבע ע"פ הדין הדתי החל על בני הזוג, ובאין דין דתי-ע"פ חוק המזונות. בניגוד לחוקים אחרים במדינה שהם שווים לכל אדם, היקף וסוג המזונות שמשלם אדם לבן או בת זוגו וכן לילדיו אינו אחיד, אלא הוא אינדיבידואלי בהתאם לדין החל על אותו אדם. בעל מוסלמי ישלם מזונות לבת זוגתו שלא כמו בעל יהודי לאשתו ולילדיו, וכך גם בזוג ידועים בציבור, שכפי שלא הרבה יודעים, ייתכן ומי מבני הזוג יאלץ לשלם לידוע/ה בציבור שלו/ה מזונות במקרים מסוימים.

בטור זה אתייחס למקרים השכיחים יותר במחוזותינו, והם מקרים בהם מדובר בזוג יהודים שעליהם חל הדין היהודי. הכלל הוא כי אדם חייב במזונות בן/בת זוגו וילדיו. בדין היהודי, את מזונות בן הזוג ישלם תמיד הגבר לאישה, כאשר מזונות הילדים ישולמו בעיקר ע"י הגבר, ובמצבים מסוימים האישה גם תשתתף בהם כפי שאפרט להלן.

מזונות אישה:

 ע"פ הדין היהודי, בעל חייב במהלך הנישואין לדאוג לאשתו לשאריתה (אוכל), כסותה (מלבוש) ועונתה (תשמיש המיטה). ע"פ כלל זה, הגבר חייב במזונות אשתו כל אימת שהוא נשוי לה. במהלך התקין של הנישואין, אישה לא תדרוש מבעלה לשלם לה כל חודש את מזונותיה, ולכן הבעיה מתעוררת כאשר יחסי בני הזוג עולים על שרטון. בדרך כלל, מרגע שיחליטו בני הזוג להתגרש או מרגע שעוזב מי מבני הזוג את הבית, תמהר האישה ותגיש תביעה למזונות אישה בבית המשפט לענייני משפחה. הבעל יאלץ לשלם את מזונות אשתו עד למתן הגט, ותשלום זה אינו קשור למזונות שעל הבעל לשלם לילדיו עד גיל 18 או עד אחרי שירות החובה בצה"ל כפי שאפרט. גובה מזונות האישה מושפע מכמה גורמים בניהם רמת איכות החיים בה חיו בני הזוג ובה הורגלה לחיות האישה עוד בבית אביה.

מזונות ילדים:

מזונות הילדים הם התשלום אותו משלם הבעל בעבור מחיית ילדיו. מזונות הילדים נחלקים לשניים: מזונות עד גיל 6 הנקראים "מזונות קטני קטינים", ומזונות עד גיל 18 שהם מזונות מדין צדקה. בעבר מזונות אלו שולמו עד גיל 15, אך התקנות השונות בהלכה היהודית הרחיבה את תשלום המזונות עד גיל 18, כאשר הפסיקה הרחיבה את תשלום המזונות עד גיל 21 במקרה בו הילד מתגייס לצבא. ההבדל במזונות אלו הוא שבמזונות עד גיל 6 האב חייב בתשלום כל המזונות, בין בסיסיים ובין שאינם בסיסיים, ללא קשר לגובה הכנסתו. במזונות עד גיל 18 החיוב על האב הוא חלש יותר- אם הילד עובד יכול האב להיות פטור מתשלום מזונותיו, וכן יתכן והתשלום עבור מזונות אלו יתחלק בין האב לאם.

במזונות מדין צדקה נבחנת יכולתו הכלכלית של האב ויכולתה הכלכלית של האם ובהתאם לכך נקבע גובה המזונות..

כך למשל במידה ויתברר כי ההורים משתכרים בסכום שווה או דומה יחולקו דמי מזונות אלו שווה בשווה. אם יתברר כי האם משתכרת בסכומים גבוהים יותר מהאב עשויה האם לשלם נתח גדול יותר מהאב .   

גובה המזונות נכון להיום עומד על 1,400 ₪ לילד הראשון, ומכאן והלאה הסכום הולך ופוחת לכל ילד נוסף. כך למשל, תשלום מזונות על ילד אחד יהיה כ1,400 ₪ כאמור, על שני ילדים כ- 2,100 ₪ וכו'.

ואסיים במקרה שהגיע לידיי, בתיק בו ייצגתי אב בהליך גירושין מאשתו בבית משפט לענייני משפחה באשדוד. בדרך כלל בתיקי גירושין נדונים באותו מעמד גם פירוק השיתוף בין הבעל לאישה וחלוקת הרכוש המשותף, והחלוקה היא שכול צד יקבל מחצית מהזכויות ומשלם מחצית מהחובות אותם הם צברו. לזוג המדובר  היו נכסים רבים . האישה טענה בבית המשפט כי מגיע לה נתח גדול יותר  מהנכסים וכראייה לכך הציגה אף מסמכים שהיא עבדה במס' עבודות במקביל והכניסה סכומים גבוהים יותר מהבעל. כמובן שבית המשפט דחה טענה זו מטעמים שיפורטו בהזדמנות אחרת ,אך לעניין המזונות טענה זו נפלה לידי כפרי בשל. וכך בדיון על המזונות לקטין אשר מזונותיו הם מדין צדקה (נער בן 16) טענתי כי האישה מרוויחה סכומים יותר גדולים והסתמכנו על דבריה בעניין חלוקת הרכוש ואף הצגנו מסמכים מתאימים וכתוצאה מכך חלקה של האישה בתשלום מזונות מדין צדקה היה גדול  יותר מהבעל בייחס של 60% האישה 40% הגבר .

המסקנה המתבקשת היא שצריך לשקול באופן מקצועי את ההיבטים של כל טענה לפני שמגישים אותה לבית משפט.

ובלשוננו - יש לשקול מילים.

שבת שלום