מהי חובת השימוע?
חובת השימוע היא חובה החלה עת עלולה להיפגע זכות של אזרח ע"י רשות מנהלית כמו למשל משטרת ישראל ,או ע"י מעסיק המעוניין לפטר את העובד שמועסק אצלו. לפי זכות זו כך למשל מעביד החפץ לפטר עובד עליו לזמנו בטרם יוציא הוא את ההחלטה בדבר הפיטורין של מי מעובדיו אל הפועל, להליך בו יוכל העובד להביא את טענותיו בניסיון להניא את המעסיק מהחלטתו. אין מטרת השימוע להביא את טענות המעסיק כלפי העובד, נהפוך הוא, מטרתו היא שיוכל העובד להביא את טיעוניו כנגד הפיטורין.
מעסיקים רבים מנצלים את העובדה שהעובד, שהוא בדרך כלל במעמד נחות מזה של מעסיקו, אינו בקיא בדיני העבודה ולעיתים אף אין באפשרותם לשכור שירותים משפטיים, ועושים ככל העולה על רוחם בהליך הפיטורים.
עובדים רבים סבורים, שלא בצדק, שהמעסיק יכול לפטר כל עובד כל אימת שיחפוץ בכך. יתרה מכך, לעיתים מדובר בעסק פרטי ויכול העובד לחשוב שהעסק הוא קניינו הפרטי ולכן הוא יכול לעשות בו כרצונו. האמנם?
אכן, בית עסק הוא קניינו הפרטי של בעליו, אך הדבר לא גורע מחובותיו של המעסיק ע"פ דין בכלל ומחובת השימוע בפרט.
חובת השימוע, מקורה במגזר הציבורי, אך הפסיקה הרחבה הכפיפה גם גופים דו-מהותיים (כמו חברת החשמל), לחובה זו, ובהמשך אף פרסה חובה זו על כל מעסיק באשר הוא, החל מגוף ציבורי ועד לבית עסק פרטי.
אם כך, כיצד נערך השימוע ומהם חובותיו של המעסיק בהליך זה?
על המעסיק, בטרם הוציא את פיטוריו של העובד לפועל, לזמן את העובד כאמור להליך שימוע. במסגרת הליך זה, על המעסיק להודיע, רצוי בכתב, על מועד השימוע ומיקומו (שיערך מקום ראוי ומכובד) ומהם כל הטיעונים שבגינם הוחלט לפטר את העובד, וכן עליו למסור לידי העובד כל חומר המצוי בידו הקשור לפיטוריו, וזאת על מנת שיוכל העובד להיערך להליך.
בהליך השימוע המעסיק אינו יכול להעלות טיעונים נוספים שלא הוצגו בפני העובד בהודעה על השימוע.
המעסיק חייב ליידע את העובד על זכותו להיות מלווה בבן משפחה, עמית לעבודה או עו"ד.
על המעסיק לערוך פרוטוקול של הליך השימוע ולמוסרו לעובד בתום ההליך.
על המעסיק לערוך את הליך השימוע "בלב פתוח ונפש חפצה", כאשר הוא מוכן לשמוע את טיעוניו של העובד ולהשתכנע מהם במידת הצורך וכן הוא אינו יכול למסור לעובד, מיד בתום השימוע, הודעת פיטורין בעל פה אלא על המעסיק, ככל ולא השתכנע מטיעוניו של העובד, לנמק את סיבת פיטוריו בצורה בהירה ומנומקת במכתב.
באם המעסיק לא יפעל בהתאם לכל חובותיו שנמנו לעיל, תעמוד לעובד הזכות לפנות לערכאות משפטיות, ויוכל הוא לזכות בסעדים בדמות פיצויי כספי ובמקרים מסוימים אף יורה בית המשפט להשיב את העובד למקום עבודתו על אתר.
אסיים במקרה שהובא לפניי.
למשרדי הגיע לקוח אשר עבד כשוחט מטעם הרבנות הראשית. לימים החליטה הרבנות הראשית לשלול ממנו את תעודת השוחט בטענות משונות ומוזרות כאלו ואחרות שלא אפרט מאחר והמקרה עדיין תלוי ועומד וטענות אלו נבדקות בימים אלו. בבואה לשלול את תעודת השוחט, החליטה הרבנות הראשית לעשות דין לעצמה, וערכה לשוחט שימוע תחילה שלא בפניו, ולאחר מכן הזמינה אותו לשימוע כאשר היא אינה מביאה לפניו את כל החומר הנמצא ברשותה שקשור לפיטוריו, וכאשר היא אינה באה לשימוע "בלב פתוח ונפש חפצה" ותוצאת השימוע הייתה ידועה לכל מראש. בשל כך, הגשתי עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט הגבוהה לצדק. עניין זה נידון בפני נשיאת בית המשפט העליון-השופטת נאור, סגן המשנה לנשיאה-השופט רובינשטיין והשופטת חיות. בדיון הגענו להסכמה שייערך לשוחט שימוע מחדש, כאשר נשיאת בית המשפט העליון מתרה ברבנות הראשית שעליה לעמוד בכל חובותיה בהליך השימוע לרבות מסירת כל החומר המצוי בידה וכן עריכת השימוע "בלב פתוח ונפש חפצה" שאם לא תעשה כן, ישוב השוחט לבית המשפט, ואז זו כבר תהיה זו "אופרה אחרת".
בברכת שבת שלום ומבורך
