הפרטים הידועים למנכ"ל היו שהרכב נמצא אצל השוכר שגר בעיר בשרון, או אצל חברו בכפר ערבי בצפון. הוא מסר לי את השמות שלהם ואת פרטי הרכב ביקשתי את חוזה השכירות רישיון הרכב ויפויי כח ויצאנו לדרך.
שכרנו שירות של עוקב מהצפון, ביצענו שתי תצפיות בו זמנית על הכתובות בשרון ובכפר הצפוני במשך יומיים, אך ללא תוצאות.
ואז החלטנו לבצע חקירה.
איתרנו את הבחור הערבי מהכפר שחתום על החוזה יחד עם השוכר, ואמרנו לו שהרכב שברשותו פגע לנו ברכב בחניה, ומישהו השאיר את מספר הרכב על החלון. התקשרנו למשרד הרישוי שהפנה אותנו לחברת ההשכרה שמסרה לנו את פרטיו.
הבחור המופתע, טען כי הרכב לא ברשותו כבר ארבעה חודשים והוא החזיר את הרכב לנציג של חברת ההשכרה בכפר.
הבחור מסר לנו את פרטי "הנציג" שחברת ההשכרה החוקית לא יודעת על קיומו, וכן את מספר הטלפון שלו, ולדבריו הוא סוכן ביטוח בכפר.
התקשרנו לנציג וענתה לנו מזכירתו. את השיחה איתה ניהלה החוקרת מהמשרד, שהמשיכה באותו סיפור כיסוי. הפקידה מסרה כי היא לא יודעת דבר על הרכב, אך היא מכירה את הבחור שהפנה אותנו מהכפר, והיא תברר עבורנו את העניין.
כעבור כמה דקות החוקרת חזרה אליה, המזכירה הרימה את השפופרת וביקשה להמתין מבלי לשאול מי אנחנו, ושוחחה בקו השני עם הבוס שלה ברמקול בשפה הערבית, כך ששמענו את השיחה באופן ברור. מאחר ואני דובר ערבית, הבנתי את השיח בין השניים וממנו הבנתי: "תגידי להם שהרכב בכלל בת"א לא אצלנו ותזרקי להם סתם שם של מישהו". הפקידה פתאום נזכרה שיש מישהו בקו השני ואמרה לבוס שלה להמתין, וחזרה אלינו וכששמעה את החוקרת החלה לגמגם. החוקרת שלנו מיד הבינה את טעותה של המזכירה ואמרה לה: "חבל שנלך עם נזק כ"כ קטן לתביעה, תני לי את הטלפון של מי שמחזיק ברכב ונסגור ביננו את העניין". הפקידה ביקשה שנמתין והעבירה את המסר לבוס שלה שאמר לה לתת את הטלפון של מי שנוהג ברכב והיא מסרה לנו את הטלפון.
התקשרנו מיד לבחור שמחזיק ברכב, והוא לדבריו טען ששכר את הרכב מהסוכן ביטוח, ואין לו בעיה להיפגש. הוא מסר שהוא גר בכפר שכן לכפר של הסוכן ביטוח.
אפשרנו לו לקבוע איתנו איפה שנח לו כדי לרכוש את אמונו, וכך קבענו איתו ליום רביעי בשעה 20:00 בתחנת הדלק בכניסה לכפר.
הצוות הצפוני הגיע חצי שעה לפני כדי להתביית על הרכב ולבדוק אפשרות של תפיסת הרכב במקום באמצעות מפתח רזרבי שקיבלנו מחברת ההשכרה.
הצוות המתין במקום ובסביבות השעה 19:45 הגיע הנהג עם הרכב שלנו. החנה וירד לשתות קפה.
העוקב דיווח לי שהוא על הרכב, ואין אפשרות לקחת את הרכב מהמקום בגלל תנאי מיקום ואנשים שהיו בתחנה.
פעלנו מהר, והחוקרת התקשרה שוב לבחור ומסרה שהיא תקועה בקניון בעיר הגדולה ליד הכפר, ואם הוא יכול להגיע לקראתה היא אמרה לו שתהיה בבית קפה "קפה קפה". הבחור הסכים להגיע. הבחור הגיע למקום המפגש בקניון, החנה את הרכב ונכנס לכיוון הקניון ברגל. העוקב ירד מרכב הצוות עלה לרכב הניע ונסע.
ברגע שדווח לי כי הרכב בידנו, הודעתי למשטרה שאם ידווח להם על גניבת הרכב, שלא יקבלו תלונה ויודיעו למתלונן שהרכב נתפס על ידי הבעלים.
הבחור הגיע למשטרה ושם קיבל את התשובה המתבקשת. פנה לסוכן הביטוח "הנציג" של החברה, וזה בלית ברירה מסר לו את פרטי החברה החוקית. כעבור יומיים, התייצב בחברה עם מפתח הרכב וקיבל את ציודו האישי שהיה ברכב. וכך אמר למנכ"ל החברה: "וואלה הבחורה הזו שיגעה אותי עם הקול שלה, למה לא אמרה אמת... וואלה הייתי נותן להם את הרכב".
