מאת: אתי בן עמי - סויסה

אין זה סוד כי בית שמש סובלת בשנים האחרונות מהגירה שלילית של משפחות ותיקות וצעירות כאחת. רק בשנתיים האחרונות עזבו את בית שמש אלפי משפחות שיש בידם את האפשרות הכלכלית לעזוב  לטובת ערים אחרות. טרנד של צעירי העיר להעתיק את מקום המגורים לשכנתנו מודיעין כעיר צעירה עם אפשרויות נרחבות שאינה סובלת מכל אותם חסרים הקיימים בעיר כמו: היכל תרבות, בריכת שחיה, קולנוע ובתי בילוי המתבקש מעיר מתפתחת ונורמטיבית. נוסיף את העובדה המצערת כי בהנהגת העיר לא השכילו לטפח ולהשקיע בדור העתיד - כדוגמת תנועות הנוער הנאלצות להתקיים באופן עצמאי ובגיוס משאבים מכל הבא ליד מלבד העירייה שמתנערת מאחריות בסיסית הס מלהזכיר - העצמתן.

ובכל זאת, אולי ברוח החג הקרב ובא, קורים ניסים. השבוע קיימתי ראיון עם ארבע נשים צעירות מוכשרות, ערכיות ובעלות אג'נדה חברתית "שעשו עלייה" וקבעו את ביתן בבית שמש הוותיקה, ברח' ביאליק ועתידות להביא למפנה בכל הנוגע למהפכת צעירים בעיר?!

הסיפור של גלי, אביה, שיר וראשית בבית שמש החל לפני 4 שנים שמלבד ראשית, הן עשו את שנת השירות שלהן (לפני הצבא) בגרעין צמרת, כתרומה למדינה ולחברה הישראלית כמו צעירים רבים. גרעין צמרת פועל בבית שמש בשנים האחרונות, בני הגרעין מתנדבים שנה למען החברה במקרה שלנו טיפוח בני נוער ותלמידים. בבקרים הם שימשו כמדריכים ומסייעים בבתי הספר השונים בעיר ובשעות הערב התנדבו במועדוני נוער ובעבודה עם נוער בסיכון. רובם ככולם הם חוצניקים שבאו לעיר מכל חלקי הארץ.

גלי, אביה ושיר התאהבו בבית שמש לפני 4 שנים בשנת השירות והסתבר, למרות שעזבו אותה ושרתו בצבא, קיננה בהן התחושה כי ישובו לבית שמש להמשיך לתרום, להתעצם, להעצים ולקחת חלק בפיתוח וביוזמות חינוכיות.

ואילו ראשית, עשתה את השירות הלאומי בביה"ס פירסט והייתה חלק מפרויקט 'חדר מלא' ונשארה לגור בעיר גם לאחר שסיימה את השירות הלאומי.

השבוע נפגשתי עם ארבעתן בדירתן ברח' ביאליק 71, בשכונה ותיקה בעיר הוותיקה. להלן סיפור מרומם רוח וכמעט לא הגיוני במציאות בה העיר בית שמש נמצאת..

גלי בר סלע,

בת 22, מצפון ת"א, שרתה בצבא כמפקדת בחיל חינוך בגרעין נח"ל, לאחר הצבא נסעה לטיול בן כמה חודשים באתיופיה ומיד לאחריו חזרה לבית שמש, לומדת פסיכומטרי לקראת לימודי תואר (כנראה בחינוך), בבוקר עובדת בביה"ס ברנקו וייס ובערב כמדריכת נוער בסיכון 'בעיר ללא אלימות'.

שיר פלבניק - גורג'י,

בת 22 מחולון, שרתה בחיל חינוך בעיר דימונה, סטודנטית בבר אילן לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ובימים אלו מחפשת עבודה. שיר התחתנה לפני כחמישה חודשים עם ראובן חייל קרבי בחיל שריון שמשתחרר בחודשים הקרובים וביחד הם עתידים לשכור בית ולהקים את ביתם בבית שמש. השניים הכירו בבית שמש בשנת השירות לפני כארבע שנים, ראובן לימד בקרית חינוך, ואחה"צ הדריך חניכים במועדון הנרקיס בגבעת שרת. שיר וראובן מאוהבים בעיר, ראובן הציע נישואין לשיר במקום שחביב עליהם במיוחד – תל בית שמש. שיר סיפרה: "ראובן אמר לי בערב אחד, "בואי נצא לטייל במקום האהוב עלינו והפך שלנו תל בית שמש, הסתבר כי הוא האיר את המתחם בנרות ופרחים והציע לי נישואים שם באופן הכי רומנטי..".

אביה חוטינר,

בת 21, מכפר פינס, שרתה בצבא במודיעין ביחידת 8200, סטודנטית במכינה קדם אקדמאית לעיצוב. בבקרים עובדת בבית הספר אמית דביר בפרויקט 'חדר מלא' ביחד עם ראשית. מיד לאחר השחרור מצה"ל היה לה ברור כי היא חוזרת לבית שמש ואכן כך קרה באוגוסט האחרון חזרה אלינו."

ראשית שיראל,

בת 20, מהישוב תקוע, עשתה את השירות הלאומי שלה בביה"ס פירסט בפרויקט 'חדר מלא' ולאחריו המשיכה לעבוד בפרויקט ונשארה לגור בעיר אצל משפחת פלאם במשך שנה עד שחברה לבנות. סטודנטית שנה שניה לפילוסופיה והיסטוריה, ובימים אלו מקימה עסק לציורים דקורטיביים לחדרי ילדים.

כעובדה מצערת, צעירים רבים בני בית שמש בוחרים לא לחזור לגור בעיר לאחר השירות הצבאי, ואילו אתן מתוך בחירה חזרתן לכאן, מדוע?

אביה: "אחת הסיבות העיקריות היא שלא הפסקתי להתגעגע לעיר משנת השירות שלי. עוד בצבא התחדדה לי התחושה שאני רוצה לחיות בבית שמש, כאילו משהו לא סגור לי. שמחתי על ההזדמנות לחיות כאן בחברה טובה וכעצמאית בנוסף, קיבלתי הצעת עבודה כך שכל המכלול קסם לי."

גלי: "שיר ואני שרתנו בצבא ביחד, ניסינו לחשוב מה עושים לאחר השירות? גם כשהיינו בדימונה חלמנו תמיד על בית שמש, כי יש לנו כל כך הרבה אהבה למקום. מלבד זאת יש לנו הרבה מה לתרום לעיר ולבני הנוער ולצעירים ומצאנו עצמנו פה."

שיר: "אני מצטרפת למה שגלי ואביה אמרו, מלבד זאת ראובן ואני מאוד אוהבים את הנוף היפה של בית שמש. בגדול השכירות והחיים בעיר מאוד מתאימים לזוג צעיר בתחילת דרכו, המקום נעים והקשר הרגשי שלנו עם בית שמש כל כך עמוק. בינתיים, אני גרה כאן בעוד כמה חודשים ראובן ישתחרר מהצבא נשכור ונקים לנו בית בבית שמש. כסטודנטית במשרה מלאה אני כרגע לא עובדת, אני מניחה שאתחיל לעבוד בהקדם."

ראשית: "הייתה לי הצעת עבודה מעולה בפירסט בהמשך למה שעשיתי בשירות הלאומי, כעובדה גם נשארתי בעיר עוד שנה. ואז הכרתי את הבנות ועברתי לגור איתן כי חיפשתי דירה וזה ממש התחבר לי מכל הבחינות. אני אוהבת את בית שמש את בני הנוער והתושבים בה. אני עכשיו בונה את העסק שלי ואני מרגישה שזו עיר ממש טובה להתחיל בה את החיים."

מה הרציונל והחזון שלכם בעיר?

"חשוב שידעו כי זו לא קומונה. המגמה שלנו היא להכיר ולפגוש את החבר'ה הצעירים שגרים כאן, ואיך במשותף אנחנו יוצרים שינוי ועתיד טוב בעיר. בית שמש היא לא תל אביב, בבית שמש להבדיל, יש משפחתיות חמה לכן, יש כאן פוטנציאל גדול להקים משהו ביחד. השאיפה היא שיבואו לכאן חבר'ה צעירים לשכור בתים ולהתגורר כאן. ובינתיים, עיקר המטרה לשתף פעולה עם החבר'ה הצעירים שנמצאים כאן. כשחזרנו לעיר פרסמנו מודעה בעיתונים בכדי לשתף פעולה ולבנות מודל של יצירה משותפת. החזון הגדול שלנו הוא לבנות בבית שמש מעין כפר סטודנטים, לא בהכרח להתיישב כאן אלא להתחבר למשהו משמעותי ומפרה. כמו: לתת שעות התנדבות לקהילה ולבני הנוער כמו הרבה פרויקטים שמפעל הפיס תומך ועוזר. אנחנו גם מחפשים חבר'ה מחוץ לעיר בכדי להגדיל את מעגל השותפים."

מה אתן אוהבות בבית שמש?

"את המשפחתיות. את שמחה (איפרגן) השכנה, היא דוגמא מצוינת לחום של בית שמש. את הנוף המהמם שיש בעיר, שאנחנו פותחות אתו את היום בכל בוקר. יש בעיר הזדמנויות רבות ומשרות עבודה בחינוך. ראשית: "אני מרגישה שאני עובדת בעבודה של מבוגרים ממני. בגילי לשבת עם מנהל ביה"ס או מנהל הפרויקט ולראות כיצד הוא מנהל ומפעיל את הצוות שלו, לא מובן מאיליו, אני מרגישה כבורג קטן במפעל מייצר וגדול."

גלי: "בעבודה בחינוך ועם בני הנוער שאנחנו עושות יש הבדל גדול ומשמעותי, להבדיל מחבר'ה בני גילנו שעובדים במלצרות בכדי להתפרנס. ישנה תחושה שמאוד רוצים אותנו כאן תוך תרומה משמעותית."

שיר וראובן, עתידים לבנות את ביתם בבית שמש

יש לכן קשר עם העירייה?

"לא ממש. בהתחלה כשהגענו לגור בעיר ביקשנו פגישה עם רה"ע ונקבעה לנו פגישה אתו ובה השתתף גם מנכ"ל העירייה. סיפרנו להם על העובדה שחזרנו לבית שמש ואנחנו רוצות לתרום ולחבר בין צעירים. הם שמעו אותנו ונתנו את ברכתם להצלחה בהמשך הדרך. מלבד הפגישה אין לנו קשר עם העיריה בשוטף. אנחנו גם פחות מתעסקות עם זה."

אתן מודעות לתהליך שהעיר עוברת, על העובדה שקיימת הגירה שלילית, מאות משפחות ותיקות עוזבות וגם צעירים?

"אנחנו מודעות ודואגות להיות מעודכנות. חשוב לנו כקהילה בהתהוות לא להתעסק בפוליטיקה, כי הדעה הרווחת שזה עניין שמפיל ומוריד למטה. חשוב לנו שהקהילה תתקיים, תמשיך ותתמוך תוך תחזוקה מתמדת. זה לא בהוויה שלנו לשנות את פני בית שמש. לתפיסתנו ישוב שבאג'נדה שלו לצמוח ולהתפתח חייב את דור ההמשך - את הצעירים. מאחר ולצעירים יש כוח, הם צריכים לדרוש את מה שמגיע להם כמו מלגות ודברים רבים ונוספים. העובדה שמתקשרים אלינו בכל זמן נתון ומציעים לנו עבודות בתחום החינוך והקהילה זה מראה על הדרישה. אנחנו מאוד מקוות שנוכל לקיים קשר ולהתחבר לקהילת הצעירים בעיר מכל המגזרים, כי רק ביחד נוכל להתחזק ולעשות שינויים לטובת העיר ובני הנוער, כמו שאנחנו מאמינים."

ארבעת הבנות גרות במשותף בדירה שכורה ברח' ביאליק כפי שציינתי. הן מתחלקות באופן שווה בשכ"ד ובכל התשלומים השוטפים והכלכלה. וציינו כי השותפות עובדת יפה ובסה"כ היא מקלה על כולן כך יוצא שכלכלית הנטל הוא לא גדול מידי עבורן כסטודנטיות וכנשים עובדות.

יש גוף שתומך בכן ומעודד?

 "מעט. המועצה הציונית מאוד מעודדת אותנו ושותפה לרעיון. הם מאוד אכפתיים ורוצים שנצליח לממש את המטרות שלשמן הגענו. קהילת קיבוץ תמוז מעודדת מאוד באמצעות עמותת קהילה. אנחנו בקשר טוב עם 'קרן שמש' ובשאיפה להשתלב איתם בפרויקט שיקום שכונות. כפי שציינו גופי החינוך בעיר פונים אלינו  למשרות שנוכל לסדר עבודות לחברים שלנו מחוץ לעיר והעניין בהחלט מעודד."

מה ההורים, בני משפחה וחברים אמרו לכן כשעשיתן 'עלייה' לעיר בית שמש?

אביה: "חברים מהצבא שרובם מאזור המרכז  אומרים לי שהשתגעתי, לעומתם ההורים תומכים מאוד הם ידעו שזה יקרה מתישהו המעבר לא הפתיע אותם. החבר שלי מתלהב מהרעיון הוא ירושלמי ומבחינתו זה בסדר לגמרי."

גלי: "אני יודעת כי קל לחשוב שאנחנו הזויות. כשחברים מגיעים להתארח בדירה ועושים אתנו סיבוב ברחוב ובשכונה וחשים את האווירה הכיפית זה מספיק להם בכדי לשנות את דעתם. חלקם גם אומרים שהם ממש מקנאים בנו. יש לנו חיים חברתיים, שותפות טובה, אידיאולוגיה, והתחושה הכללית היא מאוד נינוחה ומגובשת. יש כאן פרופורציה נכונה בין חיפוש ליציבות!"

החבר'ה בדירה בביאליק

ובכל זאת, מה חסר לכן בעיר?

שיר: מקומות בילוי. הופתעתי מאוד לגלות שאין מקומות בילוי בעיר, ברמה של מה צעירים רוצים וצריכים. זה חלק מהמטרות שלנו לארגן אירועים ולספק את הצרכים. אין מענים לחבר'ה בני גילנו, מקום תרבותי, מקום לשמוע הרצאה טובה או קולנוע  בכדי לראות סרט טוב.."

ראשית: "אני באה מהישוב תקוע שבאמת לא היה שם מענה לתרבות, אך בשנים האחרונות הוא כל כך התפתח מהבחינה הזו. יש דגש מאוד חזק על תרבות, הרצאות, פסטיבלים וכל מה שנדרש לחיי תרבות בישוב, מה גם שמגיעים לתקוע מכל חלקי הארץ, זה ממש כיף לראות את התהליך של מה שהיה ומה שהפך להיות. עניין שבאמת חסר בבית שמש."

אז איך אתן מבלות אם בכלל?

"בשבוע שעבר הלכנו ארבעתנו לבלות בגלידריה / בית קפה במרכז הוותיק 'בנני ובנוני' היה פשוט כיף. גלידה טובה במחיר שווה לכל כיס, הבעלים של המקום צעירים ונחמדים הם נתנו לנו שירות מצוין. החלטנו לאמץ את המקום.

הבילוי העיקרי שלנו הוא אירוח חברים בדירה שלנו. יש לנו כל יום אורח שהופך את הדירה למקום שמח. הצטרפו אלינו גם שתי חברות מבית שמש רחל מנסבך והדס סלמה, ישנה תחושה עילאית שמשהו טוב נוצר פה. בינינו, כך זה הבילוי העיקרי של בני הנוער בבית שמש הם נפגשים בבתים כאלטרנטיבה לבילוי. אפשר "להבין" את זה הבית הוא בית שמש."

אני מבינה שיש לכן חלום להקים כאן משהו בסדר עדיפות ראשוני?

"אנחנו רוצות להקים מרכז למידה גדול לצעירים. מקום שתהיה בו אווירת לימוד וסביבה לומדת עם חלל גדול ופופים על הרצפה, ושולחנות עגולים, לא רק שקט אלא, מקום לפעילות חברתית, כמו בית מדרש שירכז גם  פוטנציאל של מקומות עבודה לצעירים . המקום צריך להיות כמו בניין העירייה הישן כמקום נגיש ואטרקטיבי. הרי אנחנו לא נוער בהגדרה אנחנו בתחילת החיים וצריכים לבנות אותם במשותף וכאינדיווידואליים, יש לנו קשר טוב עם אנשי חינוך מקצועיים שסיפרנו להם על החזון של בית מדרש הם התלהבו ואמרו כי יסייעו ככל שניתן. מרכז למידה יש בכל מקום, יש בבית שמש הרבה סטודנטים אך הם לא מגובשים כקבוצה וסטודנטים יכולים להתגבש ביחד ולקדם הרבה יוזמות ואנחנו מאמינות שזה יכול להתקיים."

כאן גרים בכיף

מה משמח אתכן?

שיר: "ראובן בעלי משמח אותי מאוד, הנוף בבית שמש גורם לי אושר גדול, תל בית שמש זה מקום אהוב עליי ובית שמש בכלל משמחת."

ראשית: "שמחה השכנה משמחת אותי ממש עם הקוסקוס שלה והאהבה שהיא מרעיפה."

אביה: "וואלה שמחה השכנה משמחת לגמרי. ביום הראשון שהגעתי לדירה עם אבא שלי ואחי כשהעברנו דברים, היא מיד הגיעה עם לחמניות חמות וחביתות בתוכן, כבר הרגשתי בבית. בבוקר כשאני יוצאת לרחוב השכן דוד מיד מסדר לי טרמפ עם אחד השכנים, ממש כמו משפחה חמה וגדולה."

גלי: "משמחת אותי האווירה הכיפית בדירה המשותפת והשכונה עם האנשים הנפלאים, ואלון החבר שלי משמח אותי." 

בחנוכה יקיימו בדירה מסיבת חנוכה אליה מוזמנים חבר'ה צעירים מבית שמש. (מצו"ב פלייר).

הבנות אמרו: "אנחנו נשווק אירוע לצעירי בית שמש באווירה צעירה עם כיבוד קל ובירות, השאיפה שלנו שאם יבואו הרבה צעירים נצא כולנו לחצר, חשוב לנו להרחיב מעגלים, להכיר צעירים מבית שמש להחליף דעות, להתערות וללמוד ביחד מה הצרכים וכיצד כולנו נהיה מונעים לפעולות משותפות. מאחר ואנחנו לא ממש מכירות אנחנו נחלק פליירים במועדון כושר מט"י, בסופר, נפרסם בפייסבוק ונעביר גם מפה לאוזן. דף הפייסבוק שלנו נקרא 'קהילת צעירי בית שמש'."

אני חייבת לציין שגלי, שיר אביה וראשית עשו לי את השבוע. מבחינתי הן "התרופה" לתחלואי העיר מוראלית ומקצועית. אין זה סוד, כי במהלך שנות קיומה של העיר היא הצמיחה דורות רבים של אנשי מפתח בכל התחומים בעיר ובארץ. בבית שמש בני הנוער מוצלחים ביותר ואם רק היו מקבלים את הסיוע, המשאבים וההזדמנויות הנכונות יכולנו להיות עיר שמצמיחה את מיטב הנוער שאינו נופל משום עיר ואם בישראל. אך אם תחומי הספורט, התרבות ותנועות הנוער כל כך מוזנחות ואינן נמצאות בסדר עדיפות עליון, אנחנו מזדחלים הרחק מאחור כעיר מתפתחת שצועדת עם הקדמה.   

ועם כל זאת, לפגוש בנות איכותיות שמגיעות מבתים טובים, ערכים ואג'נדה מאוד ברורה לחולל שינוי בעיר באמצעות צעירים - אשרינו.

גילוי נאות, את גלי ושני חבריה לגרעין צמרת בשנת השירות אורי 2 X  חיבקנו כמשפחה מאמצת, הם הפכו חלק בלתי נפרד ממשפחתי בארוחות שבת ובשוטף. במהלך שירותם הצבאי הם באו לבקר בעיר ואותנו. הדהימה אותי המחשבה כי גלי וחברותיה אכן הבטיחו וקיימו כי יבואו לגור בבית שמש לאחר השרות הצבאי. מהמקומות מהם הן מגיעות ישנם אפשרויות והזדמנויות טובות וגדולות יותר להתפתחות, אך מסתבר, שדווקא במקום כמו בית שמש שהייאוש הפך נחלת חלק גדול מתושבי העיר, ישנם צעירים שהחזון והאנרגיה שלהם לא אמרה נואש הפוך נכון. הם רואים את היופי הפיזי והאנושי באופן מזוקק וכחוזקה גדולה אליה התחברו באופן הכי טבעי.

כולי תקווה, כי החזון והעשייה שלהם תחלחל במקומות שאמרו נואש ונוכל לראות ניצנים שיתעצמו וישאירו את הצעירים בעיר. הלוואי!

שבת שלום ומבורך!