מאת: אביטל וילקומיר, תלמידת ברנקו וייס
מעטים התלמידים שלא יירצו לצאת לשלושה ימים של שמחה וכיף עם כל חבריהם לכיתה. להתהלך במסלולים שרוב הסיכויים שלבד לא יילכו אליהם, אלא רק במסגרת "טיול שנתי". השנה יצאנו לטיול השנתי עם תחושה של "חייבים לנצל אותו עד הסוף, זה טיול שנתי אחרון" ואכן תחושת השמחה, הגיבוש הכיתתי שגורם לתחושה עילאית הותירה בכולנו רצון להישאר בתיכון לנצח. בעקבות מזג האוויר, המסלולים שלנו השתנו וכתוצאה מכך התהלכנו במסלולים קלים מעט יותר, אך אצלנו המסלולים לא באמת משנים דבר, אצלנו הרצון להיות עם חברינו לכיתה זה מה שמגדיר את הכיף האמיתי. אצלנו כל השטויות בלילה, הריקודים והשירים באוטובוס ,הסלפי שצבר מקום ענקי בשגרה הופכים את השלושה ימים האלה לבלתי נשכחים, ולכן כשאנו נסיים את בית הספר, אנחנו נדע בוודאות למה אנחנו נתגעגע בוודאות, בתקווה שהרשימה תמשיך להתמלא במשך השנה אף יותר.
