מאת: איילת דניאלי

תכירו את ברוך לבייב. ברוך בן 36, נשוי ואבא לשני ילדים. לברוך יש רזומה מרשים בשירות צבאי ומשטרתי, ולא פחות חשוב מכך- בתחום ההגנה העצמית. עם הידע הזה מסתובב ברוך בימים אלה בין אוכלוסיות שאין להן מושג קלוש לעניין זה, ומעביר להן הרצאות ומצגת לחיזוק היכולת להגנה עצמית בתקופה לא פשוטה זו.

"בגיל 15 וחצי עליתי לארץ מקווקז", מספר ברוך. "אני מאוד ציוני, עברתי אנטישמיות וחוויתי אותה. לא היה קל. עלינו לארץ, וכמובן גם פה נתקלתי בהרבה גזענות. שם בחו"ל לא היה מושג 'דתי' או 'לא דתי'. היה רק דבר אחר- יהודי".

בגיל 19 התגייס ברוך למג"ב. "הייתי לוחם ביחידה מיוחדת. לאחר מכן סיימתי את השירות ויצאתי לעבודה כקב"ט בחברת שמירה. לאחר עוד כמה עבודות כקצין ביטחון התגייסתי למשטרה. קיבלתי תפקיד במשטרת בית שמש ועבדתי שם כשבע שנים, עד לפני שלושה חודשים. עוסק כרגע בתחום העיסקי והחברתי".

במסגרת שירותו הצבאי והמשטרתי נחשף ברוך לידע רב בעניין ההגנה העצמית, קרב מגע, פסיכולוגיה, ואף כמעט ויצא לפעילות כמסתערב מבצעי. לאחר מכן ניהל חברת שמירה באזור המרכז".

מג"ב, קב"ט, משטרה, וכמעט מסתערב. ברוך לבייב
 

ברוך ממשיך לספר: "לפני כשנתיים היה אסון בפיליפינים: סופת הטייפון. כמעט 8,000 איש נשטפו". אשתו של ברוך, שפיליפינית במקורה, דאגה מאוד למשפחתה. "היה בכי, דמעות, היא לא ידעה מה קורה עם המשפחה שלה. בסוף התברר שמשפחתה לא נפגעה בסופה, אבל אני החלטתי לעשות מעשה: התארגנו עם משלוחים ועשינו התרמה ענקית לנפגעים בסופה. מאז קיבלתי הנעה להמשיך ולעסוק בפן החברתי: גייסתי מתנדבים, הקמתי אתר, התעסקתי עם תרומות והסברה גם במלחמת 'צוק איתן'. כשכבר עזבתי את המשטרה היה לי ברור  שאתפתח בתחום העסקי והחברתי".

ברוך, שהכיר את השטח עוד לפני תקופת פיגועי הדקירות, הבין שהמצב באזור הבנייה בבית שמש לא פשוט: "ברמה ג', ורמה א' ישנו ריכוז גדול של עובדים מהשטחים. ידעתי שזה יהיה מתישהו- כי גם אז היו הרבה מקרים שתקפו שוטרים עם סכינים או אלות. זה היה רק עניין של זמן. החלטתי שאין זמן לחכות: מה שאני יכול לעשות כרגע זה להגיע לציבור שאינו מודע למה שמתרחש באמת את הידע והיכולת להתמודד במצבים כאלה".

"לאוכלוסייה שאינה חרדית ישנו יותר מושג מה קורה במדינה, ויש גם יותר מושגים מהעולם הצבאי. חלק מהאוכלוסייה החרדית כלל אינה מודעת למה שמרחש, ובעניין הגנה עצמית אין להם שום מושג בסיסי. אז הכנתי מצגת, תוכנית מסודרת בכדי להעביר הרצאות בסיסיות: מה זה טרור? איך נזהרים ממנו? איך מזהים אותו? מה עושים פנים מול פנים? מה עושים אחרי זה ועוד".

ברוך ידע שבכדי לדבר עם הציבור הזה- צריך קודם כל לדבר עם רבניו, ולכן נפגש פנים מול פנים עם רב העיר בית שמש, הרב ביטון, עם הרב נתן קופשיץ, הרב קאפ והרב ברנסדורפר. אלה הביעו שביעות רצון מיוזמתו של ברוך לבייב, ונתנו את הסכמתם לעניין.

"לאחר מכן יצאתי לרחוב: בקריה וברמת בית שמש. עכשיו סיימתי לעבור כבר בין כ- 30 בתי כנסת, כוללים וישיבות. ממש ברגל, כיוון שאין להם אינטרנט או משהו אחר. הכנתי מכתבים, נוסחים ומודעות. נכון לעכשיו, מי שמעוניין בשיעור הזה צריך לארגן קבוצה של לפחות 20-30 איש.

"מבחינה פיזית- צריך חודשים להתאמן. אבל לכולנו יש את האינסטינקטים. המטרה שלי היא לפתח אותם". ברוך לבייב

ההרצאה של ברוך נמשכת כשעה עד שעה וחצי, ולדבריו היא "ממש יכולה ממש להציל חיים".

"קבוצות נוספות שמעוניינות- מוזמנות לפנות אליי, ההדרכה נעשית בחינם. המצגת מתומצתת ואמורה לעביר תוך שעה עד שעה וחצי משהו שיכול להציל אדם. להעביר קורסים גדולים זה קשה וארוך ודורש הרבה, אבל להעביר משהו קצר - סוג של עזרה ראשונה – זה הרבה יותר קל ויעיל".

ברשתות החברתיות מסתובבים סרטונים רבים שמדגימים מה לעשות במצב כזה או אחר. אתה חושב שבזמן אמת זה באמת יכול לעזור?

"כן, אבל יש בזה מינוס: א. זה לא כמו לעמוד פנים מול פנים עם אדם שמסביר. גם אי אפשר לשאול שאלות. ב. סרטון הוא לא תמיד נגיש. רוב האוכלוסייה החרדית לא מחזיקה טלוויזיה ולא משתמשת באינטרנט. הם בכלל לא מודעים. כשאתה מגיע פיזית לבנאדם, מדגים עליו תרחישים, מסביר לו איך לברוח, או אפילו לאיזה כיוון לברוח- זה יכול להציל אותו. בנוסף הוא גם לומד איך להתמודד עם סיטואציות קשות: מצבי לחץ, סטרס, פאניקה. כל אלו לא יכולים להיות מועברים בסרטון. זה לא קל. כשזה פנים בפנים אתה יודע בוודאות- הצלת בנאדם".

ברוך שב ומדגיש שמפאת העובדה שההרצאה ארוכה ונעשית בהתנדבות, הוא מבקש שהמעוניינים יארגנו קבוצות גדולות, "בנות עשרים עד שלושים איש לפחות".

לפני שלושה שבועות החל ברוך להסתובב בין בתי כנסת, ישיבות וכוללים, והתגובות הנלהבות מיהרו להגיע: "הם אמנם היו בהלם, לא הבינו מאיפה אני 'נוחת עליהם'. אבל שהתחלתי להסביר להם זה ישר עניין אותם. ברגע שהעברתי את המכתב לרב הישיבה- כבר החלו להתקבץ סביבנו תלמידים, התעניינו, שאלו ובדקו. זה היה מעודד מאוד לראות את ההיענות"

ברוך המשיך להיכנס מישיבה לישיבה, תלה מודעות, וגם קיבלו טלפונים.

אחת מהרצאותיו הייתה בחפציבה. "זו הייתה הרצאה ספונטנית. ארבעים דקות. הם הצטרפו והיו בעניין מאוד. עשינו את זה! כולם שיתפו פעולה, שאלו שאלות והתעניינו".

"ההכנה היא בעיקר- מנטאלית, נפשית", מסביר ברוך את בסיס ההגנה העצמית. "מבחינה פיזית- צריך חודשים להתאמן. אבל לכולנו יש את האינסטינקטים. המטרה שלי היא לפתח את האינסטינקט, לתת לבנאדם כלים מינימליים- שיידע איך להתנהג בזמן כזה ואחר".

"לדוגמא: אנשים חושבים שטרור זו מלחמה: במלחמה, כשאתה מרים ידיים- התוקף מפסיק. כשאתה נכנע- אתה נלקח בשבי. בטרור זה לא המצב. התוקף יעשה הכל כדי להרוג אותך. יש 'לדעת' ויש 'להיות מודע'. כשאתה רק יודע- אתה מפחד. כשאתה מודע- אתה גם פועל. צריך להיות מודעים לכך שלמחבל אין רחמים. בנוסף, אנשים נוטים להפנות את הגב במקרה של התקפה. וזה לא נכון, כיוון שאז אתה חשוף. במקרה של התקפה אתה צריך לעמוד כשפניך לתוקף. וכאן אני מתחיל. כשהאדם מפנים שהאויב הוא אכזרי - הוא פועל אחרת. כאן אני מדריך אותו מה לעשות".

ברוך מסביר גם מה זה בדיוק אומר "פיק ברכיים": "האויב הכי גדול שלנו בהיתקלות- זה אנחנו. אתה יכול להיות אלוף העולם בקראטה, אבל אם אתה לא יודע להתגבר באותו הרגע- אתה לא יודע איך להתמודד. 'פיק ברכיים'- זה אינסטינקט טבעי שעוזר לנו להתכופף בכדי להתגונן. כאן זה אחרת- כאן אנחנו צריכים להתגבר על ה'פיק ברכיים' ולפעול".

איך לוקחים את האינסטינקטים ושמים אותם בצד?

"את זה אני מסביר לאנשים. יש שיטות, יש דרכים איך להתגבר על הפאניקה. איך לא 'להינעל' לגמרי- איך לצאת מזה יותר מהר, מה עושים אחרי זה...

לסיום אומר ברוך: "לכל אחד מאיתנו יש המון ידע. המטרה שלי זה לפתוח את זה: לדבר, לנתח תרחישים ותופעות. אני מקווה שמי ששומע את זה- ישתף פעולה. 80 אחוזים מהמלחמה בטרור זה פסיכולוגיה. כמובן שצריך גם ללמוד נקודות תורפה של התוקף ועוד. אשמח אם אנשים לא יהיו אדישים- יבואו וישמעו ויהיו מודעים. ידעו איך לפעול בזמן תקיפה".