מאת: אביטל וילקומיר, תלמידת ברנקו וייס
רבים מבני הנוער רואים בגיוסם לצה"ל כאתגר משמעותי, ואחוז גדול מהם גם מוכן ורוצה להתגייס ליחידות קרביות על מנת להילחם בצורה היעילה ביותר. המצב בימים אלו אינו מזהיר במיוחד ולכן אני אישית חושבת שהגיוס לצה"ל כיום הוא מפחיד יותר ומשמעותי יותר. כל כוח פיזי אשר נרתם למערכת הצבאית יכול לעולל מהפכה, מכיוון שמדובר בלחימה נגד אוייב גדול. בני נוער כמו כולם חיים בפחד במצב הזה, דבר ראשון האפשרות לצאת אל מחוץ לעיר נגזלת, מכיוון שהחשש לטרור בכל פינה זועק. אולם, מצד שני מדוע אנחנו אמורים לשבת בחיבוק ידיים בביתנו ולפחד לצאת מהבית? נכון שהטרור בחוץ נהיה יותר קטלני, ורב יותר, אבל הלחימה היא זאת שתוביל לשינוי כלשהו ולא הפחד. אני חושבת שבני נוער כיום מובילים לשינוי עצום שאין כמותו בעולם הזה, וכמו בכל מצב גם בסיטואציה הזאת אנחנו נרתמים למען המדינה שלנו, להלחם למען האהובים עלינו, על החברים שלנו, ועל האנשים שגידלו אותנו כל חיינו, כמובן שהכל מלווה בפחד, אבל הפחד גם נותן את המוטיבציה לא להישבר אף פעם. זאת ועוד, בני נוער לוקחים חלק מהלחימה על י די עידוד, הפקת סרטונים, פוסטים בפייסבוק וכו'. אני חושבת שבזכות בני נוער, המון פעמים האווירה נשארת אופטימית, למרות שגוזלים מאיתנו את החשיבה החיובית יום יום על ידי לקיחת חיים, פציעה או שריפת דגל ישראל. אנחנו מאמינים שחשיבה חיובית ומעשים תוביל לתוצאות, כי אין לנו ארץ אחרת.
צילום תמונה ראשית: דובר צה״ל