מאת:הדר ביטון

הגעתי לבית משפחת וענונו, ביתם של דליה ופרוספר ז"ל, השעה הייתה שתיים והבית טרם המה אדם. אני לא באמת יודעת מה שואלים במצבים כאלה, אז פשוט התיישבתי על אחד הכיסאות והסיפורים החלו לזרום. תוך דקות אחדות התגבשה לי התמונה, איבדנו בן אדם ענק. אזרתי כוחות ועברתי בין בני משפחתו כדי לשמוע יותר על נשמה גדולה אחת שעזבה אותנו בשבת.

פרוספר עלה לארץ בשנת 63 ממרוקו היישר לבית שמש. הוא נלחם במלחמת יום הכיפורים ונפצע קשה. כעבור שנתיים,יחד עם חבר זכה במכרז וקיבל בעלות על תחנת הדלק פז בכניסה לבית שמש. הוא התחתן עם דליה ונולדו להם ארבעה ילדים: אודליה, יוסי, בת חן וליטל.

פרוספר וענונו ז"ל ורעייתו דליה

יוסי,37,נשוי ואב לשלושה, מתגורר בגדרה:

"אבא שלי היה אדם מאוד תוסס ופעיל, אהב מאוד את החיים, כל מי שנקרה בדרכו זכר אותו. הוא היה לוקח את אמא ומטייל איתה בארץ ובעולם. היינו יוצאים לטיול משפחתי, לא משנה איפה ופתאום שומעים 'פרוספר', הוא הכיר אינספור אנשים. כל נהגי המוניות ידעו איפה זה הבית של פרוספר וענונו. אני זוכר שהייתה בגבעת שמש(רטורנו) פנימייה לילדים במצוקה, היו מורידים אותם בתחנת דלק ומשם היו מגיעים לאסוף אותם. עבור הילדים האלו העצירה בתחנת דלק הייתה השיא, אבא היה שולח אותם לקיוסק לאכול מה שרצו והיה מביא להם דמי כיס. כשהיו שואלים אותי מי אני הייתי תמיד אומר בגאווה: 'אני הבן של פרוספר', הוא היה הבן אדם הכי טוב שהכרתי".

אודליה,40,נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בישוב ניל"י:

"אבא היה בן אדם חם ואוהב, איש שכל כולו נתינה. היה ממקימי יד שרה, התנדב בשיקום שכונות, במרכז הקשיש, הוא היה רגיש מאוד ובעיקר רגיש לאחר. יש הרבה אנשים שמחשיבים אותו אבא שלהם בדיוק כמוני. הוא היה איש חכם מאוד, בוגר האוניברסיטה של החיים, הייתה לו חכמת חיים אדירה, כל עצה שלו עצה זהב שהיה צריך לקחת ולשמור"

שאלתי את אודליה ויוסי על טיב הקשר בינם לבין אבא בעקבות המרחק מהבית והם סיפרו כי עבור אבא המרחק לא היווה מכשול, הם היו מגיעים בכל חג ושבת, ויודעים שאם לא היו מגיעים הוא היה מגיע אליהם. אודליה ויוסי ממשיכים ומספרים על כל הנתינה בסתר שלו, על העובדה שיש כל כך הרבה סיפורים שהם לא ידעו ושומעים עליהם לראשונה במהלך השבעה מפיהם של אנשים שהוא עזר להם.

בת חן, המוכרת לכולנו כבנקאית הנחמדה מבנק הפועלים, יושבת כבויה, כמה דקות אחרי שהגעתי הגיעו כל צוות הבנק והתאספו סביבה. חיכיתי שהיא תהיה לבדה כדי לשמוע ממנה כמה מילים.

פרוספר ז"ל עם בנו יוסי

בת חן, 33 נשואה ואמא לשניים:

"כשהייתי עובדת בימים הארוכים בבנק הוא תמיד היה עם הילדים בכיף ובאהבה. מאז שהוא חלה התחלתי לדאוג לבייביסיטר, לפני זה לא הכרתי את המילה הזו. הוא היה עם הנכדים בקשר שלא רואים כאלו. רק מלשמוע שאנחנו צריכים משהו הוא היה מתייצב, בלי שנבקש ממנו, בהכל הוא הקדים. אבא שלי ורינה ברקוביץ' הקימו את הסניף הראשון בבית שמש של 'יד שרה' בהתנדבות, אמא שלי התנדבה שם שנים. במקרי חירום היו מגיעים אלינו בכל שעה, היה לנו בבית ציוד ואם לא היה בבית הוא היה הולך ופותח את הסניף בשעות לא שעות. הוא התנדב בשיקום שכונות ובכל מיני עליות של הקהילה האתיופית. אירחנו הרבה משפחות אתיופיות בבית, אבא הרגיש שהם עוברים את מסכת הייסורים שהמרוקאים עברו ולכן הוא היה יותר רגיש אליהם. היה לנו עובד אתיופי, שאימצנו אותו והוא הפך להיות חלק מהשפחה".

אוראל, 24, שכן וחבר קרוב של המשפחה:

"גדלתי פה עד גיל 12, פרוספר היה האבא השני שלי. הייתי מסיים את הגן ואת הבית ספר ובא אליהם לבית מחכה שהוא יחזור מהעבודה כדי לאכול איתו ארוחת צהריים. לא שמעתי עליו מילה רעה בחיים, הייתי עובד בתחנת דלק שלו ובמו עיניי ראיתי גמילות חסדים ומתן בסתר שהותירו אותי המומים. היו מגיעים לתחנה נזקקים בתקופה כזאת לפני החג והוא היה מוציא פנקס צקים ורושם. הוא היה יושב במשרד ואם רואה מהחלון שהגיע רכב עם ילדים באוטו הוא היה יוצא מהמשרד ומחלק להם צעצועים וחטיפים. היו לו ארגזים של ממתקים ומשחקים באופן תמידי".

השעה ארבע. בלי ששמתי לב ונסחפתי לסיפורי הנתינה המופלאים, הבית כבר התמלא באנשים. אני יוצאת החוצה ומבקשת מליטל בת הזקונים שתתיישב לידי.

ליטל,31, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בבית שמש:

"אבא שלי היה מלך, מה אני יכולה להגיד עליו? יש כל כך הרבה מה לומר, הייתי מאוד קשורה אליו, עבדתי אצלו הרבה שנים. לא הייתה לו אפליה לאנשים, הוא דיבר עם כולם בגובה העיניים. תמיד ידעתי שהוא נותן אבל רק בימים האחרונים הבנתי כמה. בלוויה, סיפר הרב שאבא תרם תנורי חימום לקשישים, לאחר שבוע ביקשו להתקשר לתורם ולהגיד לו שהקשישים לא מעוניינים בתרומה כי ידם אינה משגת לשלם חשמל. הוא עבר קשיש קשיש ונתן לו צ'ק שיוכל לשלם בו את חשבון החשמל. אבא אהב מאוד את החיים, אהב לבלות במסעדות ולראות עולם, אהב שהבית תמיד מלא ושהכל יהיה בשפע. אהב לארח, ורצה כל הזמן שיבואו אליו. השולחן ערוך כיד המלך, עם הדברים הכי טובים. אבא היה החיים שלי. כשהייתי בחדר לידה, הוא היה מחוץ לחדר 24 שעות ולא עזב את הדלת עד שילדתי. לפני כשנה הוא לקח את כולנו לטיול משפחתי בספרד, במשך כל הטיול העיניים שלו ברקו מאושר".

משפחת וענונו במהלך חופשה בספרד

לא רציתי להפריע לדליה כשהיא מוקפת אנשים, חיכיתי שהיא תתפנה, אך זה לא קרה. לבסוף ניגשתי אליה עם עיניים רטובות, התיישבתי לידה באחד הכיסאות המקוצרים ופשוט שתקתי. היא דיברה ראשונה ואמרה:

"אני רק רוצה לספר כמה שהייתי מאושרת, כמה שהוא עשה אותי מלכה. הוא ידע לפרגן, לאהוב ולהעניק, הוא לא חסך עליי בכלום, כל חודשיים היינו בחו"ל. הוא היה הבן אדם עם הלב הכי גדול שהכרתי. גם אני לא ידעתי שהוא עשה את כל החסדים שסיפרו לי עליהם. הוא היה מושך אלפים מהבנק, לא מדברת איתך על מאות, חוזר עם כמה אגורות בכיס אחרי שחילק הכל. לפעמים הייתי אומרת לו: 'פרוספר,הרי אתמול משכת  3000 ותרמת', והוא היה עונה לי: 'אני נותן, ואלוהים מעניק לי בחזרה'. הוא היה אבא ובעל דואג, הילדים והנכדים היו בראש מעיינו, שחלילה לא נאחר להוציא את הנכדים בזמן מהגן ושחלילה לא יחסר להם דבר. חודשים לפני החג היה אומר לי לוודא שכולם יבואו לחג, הוא רצה את כולם מסביבו, שאל אם התקשרתי לכולם, כל חג הבית היה מלא באנשים".

הכל קרה במהירות. פרוספר התלונן לפני כשלושה חודשים על כאבי גב. עקב היותו נכה צה"ל, הרופאים חשבו שאולי הפציעה החמירה ויש לטפל בנושא מכיוונים אורתופדיים. כשראו שזה לא עזר, הוא נשלח לבדיקות מקיפות יותר והתגלה סרטן ריאות בשלב מתקדם. הוא עבר טיפולי כימותרפיה והקרנות שלא הועילו במידה רבה. הוא המתין לטיפול ביולוגי חדש שהיה אמור להתקיים ביום חמישי הקרוב. ביום חמישי האחרון הוא עדיין היה בסדר, הוא דיבר, חייך וצחק עם בני המשפחה על הסיטואציות המוזרות שמתרחשות בחדר המיון. ביום שישי הורע מצבו כשזיהום התפשט בגופו. לא היה צורך ברופאים שיגידו שאלו שעותיו האחרונות, הקרובים הבינו זאת לבד. בשבת לפנות בוקר, נוצח פרוספר במערכה. כמה שעות לפני, כינס את משפחתו סביב מיטתו ובמילותיו האחרונות, במלמולים חצויים, ביקש שיישארו מאוחדים וידאגו לאמא. ארבעת ילדיו סיפרו לי על אבא מלא שמחת חיים ונתינה, ועל כך שהם מתנחמים שהוא לא סבל תקופה ארוכה. בן 68 היה פרוספר במותו, מוקדם מדי להיפרד מהעולם, במיוחד אחרי מה שנתת עבורו. מי ייתן ועם תחילתה של השנה החדשה נזכה לראות ולו במעט ממעשי החסד והנתינה שעשה פרוספר בלי שום תמורה, עבור כל כך הרבה אנשים.

יהי זכרו ברוך!