מאת׃ איילת דניאלי
את ברכה פגשתי בעיצומן של ההכנות בבית הספר לקראת פתיחת השנה׃ נערות מסייעות בקישוט הכניסה, מורות ותיקות מסדרות שולחנות, וברכה מסתובבת בין כולם׃ מעודדת, עוזרת ומחייכת. בשיחה עימה שמחתי לגלות שלמרות דרישות תפקידה כמנהלת, הצליחה לשמור על רגישות וחום שניכרים בדיבורה, וניחנה בסובלנות גדולה. לא קשה להבין איך בית ספר שהיה על סף סגירה הגיע תחת ידיה האמונות עד לקבלת פרס חינוך ארצי, ובנוסף, מצליח לתפקד היטב כ”משלב” המכיל בתוכו גווני אוכלוסייה רבים, ובקרוב גם ילדים מ”עדיהו” ו”אליקים” שסגרו את שעריהם.
"התחלתי לנהל את בית הספר לפני 7 שנים. לפניי, היה מנהל בשם יאיר שהתחיל לעשות שינוי בבית הספר, כיוון שהיו הרבה קשיים לפני כן. הייתה אפילו מחשבה לסגור את בית הספר. אני הייתי מחנכת באותן השנים ומשם הגעתי לניהול".
איך את זוכרת את ההתחלה?
"השנים הראשונות היו קשות מאוד. נעשו בבית הספר המון שינויים, ואני מרוצה ממה שאני רואה. אבל מנהל בלי צוות לא יכול לעשות כלום. אחד הכלים המשמעותיים הוא קודם כל היכולות של המנהל לנהל את הצוות שלו. כשאני מסתכלת עכשיו על הצוות שלי, אני מאושרת לראות אותו".
"השנה הראשונה הייתה שנה מורכבת, מאתגרת ולא פשוטה. במיוחד למנהל שצומח מתוך בית הספר, כי אז התפקידים משתנים. הייתה לי תמיכה מאוד גדולה כאן, בבית הספר, וזה מה שגרם להצלחות בהמשך. הצוות פרגן ותמך. תפיסת הניהול שלי היא לא מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה".
”כל מורה הוא גם מנהל”. ברכה גדנקן־ביטון עם תעודת הזכייה בפרס החינוך הארצי
את מרגישה חלק מהצוות?
"קודם כל, אני גם מורה בעצמי. דבר שני, אני בהחלט רואה את עצמי גם בניהול שלי כשווה בין שווים, בהתייחסות לצוות המורים. אני חושבת שכל אחד מהמורים הוא גם מנהל: מנהל את הכיתה שלו. כל מורה בצוות גם מעורב בתפקיד בית ספרי כלשהו כך שככל שהאנשים מעורבים יותר במה שקורה- כך הם יותר שייכים, ואכפת להם יותר".
”יש יותר דתיות בעיר.
אם מישהו בעבר היה שם את הילד שלו
בבית ספר מעורב של בנים ובנות-
היום הוא רוצה נפרד"
איך שומרים על הרמה גבוהה בבית הספר?
"בעניין הפדגוגי, שכולל את הלימוד בכיתה, אסטרטגיות הלמידה וכל מה שנלווה לכך - עשינו כמה דברים כדי לשפר. בהתחלה ביתה ספר לא היה ברמה כזו, ועברנו דרך ארוכה. דבר ראשון, ביצענו התמקצעות לצוות: כל מורה התמחה בתחום דעת מסוים. אם פעם מחנך היה מלמד את כל המקצועות - היום זה לא ככה. מכיתה א' יש מורה שונה לכל תחום: מורה למדעים, מורה למתימטיקה וכן הלאה. ההתמקצעות היא קודם כל בתואר האוניברסיטאי שלהם, וגם בהשתלמויות. הפכנו את המורים ל"מומחים" בתחום שלהם".
"דבר שני שעשינו היא הסתכלות על צרכי התלמידים בבית הספר וזיהינו מה כל ילד צריך. בנינו תוכנית עבודה פרטנית לכל ילד! בכל הנושא של צמצום הפערים במתימטיקה, בשפה ובאנגלית גם בנינו תוכניות. יש לציין שאגף "שחר" ממשרד החינוך עזר לנו בזה, ודרך הרווחה החינוכית בעירייה, בעזרתו של הרצל".
מה היו התחושות בזמן הזכייה בפרסים?
פרס החינוך הארצי הוא באמת לא מובן מאליו. צריך לעבור כמה ועדות וכמה שלבים בכדי לקבל אותו. כל שנה מגיעה ועדה ארצית שעוברת בין כל בתי הספר ובוחרת. צריך להוכיח הצטיינות קודמת של פרסים במחוז במהלך כמה שנים. בשלב שני, המפקחת צריכה להמליץ למחוז להעלות את בית הספר לוועדה הארצית. הוועדה המחוזית בודקת, אחריה הוועדה הארצית. צריך להגיש תיק מאוד מסודר לפי כל הקריטריונים: אקלים, הישגיים לימודים, חברתיים, תרומה לקהילה ועוד".
”עידוד שיח משותף, פלורליסטי ומכיל בין תלמידים מרקעים שונים”. מנימוקי השופטים לבחירת בית ספר ז’בוטינסקי לפרס הארצי
מה שווי הפרס?
"עשרים אלף שקל", מחייכת ברכה. "זה יפה. בהצטיינות המחוזית לא מקבלים פרס. תעודה כן, אבל לא פרס".
מתיי הודיעו לכם על הזכייה?
"זה היה בפורים. רצינו ממש לבכות. התחושות היו של התרוממות רוח, שמחה מאוד גדולה, הוכחה למאמצים ולעבודה שאנחנו עושים כאן והכרה ברמה הארצית. בית הספר שלנו הוא 'ישן'. אבל המבנה לא מעיד על תוכנו".
”הדביקו על בית ספר 'עדיהו'
תווית של בית ספר 'נחשל'...
בואו נראה בתי ספר אחרים
מתמודדים עם מורכבות כזו של ילדים"
לאחר סגירת אליקים ועדיהו נשארתם בית הספר הוותיק ביותר בעיר. יש לך דאגה לעתיד בית הספר?
"אנחנו רואים את המגמות בעיר בשנים האחרונות, ולצערי הרב אני לא רואה שזה הולך להשתנות. רוב האוכלוסייה החילונית הולכת ומתמעטת. בנוסף, יש מגמה נוספת של דתיות: גם אלה שבעבר היו בבתי ספר דתיים ממלכתיים - רוצים דתי יותר. אם מישהו בעבר היה שם את הילדים שלו בבית ספר מעורב של בנים ובנות- היום הוא רוצה נפרד".
"בית הספר שלנו הוא בית ספר ממלכתי משלב, שקיבל את ההכרה הזו ממשרד החינוך. זאת אומרת שהוא משלב דתיים. זה בא לגשר על הפערים בחברה ועל הניכור. זה אומר שאני ואת יכולים לחיות ביחד באותו המקום בשלום, גם עם מנהגים שונים וגם עם דעות שונות. מתוך כבוד , סובלנות והבנה של צרכי האחר. ההפרדה גורמת לניכור שלא חייב להיות. בבית הספר שלי יש מורות חרדיות, דתיות וחילוניות. יש קוד לבוש, אבל הילדים רואים את כל המגוון ומבינים שאפשר לחיות ביחד. גם תוכניות הלימודים מכוונות לזה. יש כאן תפילת בוקר, תפילת ראש חודש. יש כאן המון קונטקסט יהודי, ארץ-ישראלי וציוני בבית הספר”.
את חושבת שהיה ניתן למנוע את הסגירה של בתי הספר?
"אפשר לחשוב על הרבה דברים שהיה אפשר לעשות, אבל יש מורכבות כל כך גדולה בעיר הזו, שגם הדברים שמנסים לעשות - זה קשה מאוד. היה ניסיון לפזר את הילדים בין בתי הספר בכיתות א', ולצערי ההורים הצביעו ברגליים. בבית הספר 'עדיהו' עשו עבודה נפלאה עם הילדים, אבל לפעמים יש 'תוויות' על בתי הספר, וזה בעיני חבל מאוד. הדביקו על בית ספר 'עדיהו' תווית של בית ספר 'נחשל' ו'חלש'... בואו נראה בתי ספר אחרים מתמודדים עם מורכבות כזו של ילדים"
"לסגור בית ספר זו אמירה יישובית, רשותית, אמירה של משרד החינוך. אבל בתי הספר גוועו לאט לאט, וזה מה שעצוב יותר לראות, מאשר לסגור את בית הספר בצורה מכובדת. ילדים עוזבים את העיר, יש יותר משפחות יוצאות מאשר נכנסות לעיר. אם המגמה הזו תימשך - אין סיבה שלא יסגרו עוד בית ספר. אבל אני בטוחה שבעתיד, במקום ארבעה בתי ספר בעיר הוותיקה יהיו בעיר שלושה בתי ספר. מתישהו זה יגיע. מתיי? אני לא יודעת. אבל לנו יש את החובה להמשיך בהצטיינות שלנו, בהתמדה שלנו, ביכולת לתת לילדים את מה שצריך לתת. ואנחנו נמשיך לעשות את זה. כל עוד אני כאן."
”יותר משפחות יוצאות מאשר נכנסות לעיר,
אם המגמה תימשך - במקום ארבעה בתי ספר
בעיר הוותיקה יהיו שלושה. מתישהו זה יגיע”
כמה נרשמו לכיתה א' בשנה הזו?
"שלושים ילדים. מגיעים מהרבה מושבים בסביבה: זכריה, שדות מיכה, לוזית, ישעי וזנוח. הם באים לכאן בגלל התפיסה. כאן הם מרגישים את היהדות, למרות היותו של בית הספר לא דתי. הם מסיעים את הילדים כל בוקר בגלל התפיסה האידיאולוגית. גם ילדי קיבוץ תמוז אצלנו, והשנה הצטרפו אלינו חלק מילדי עדיהו ואליקים. אני מקווה שייקלטו אצלנו בצורה המיטבית ביותר".
מה חשוב לך בבחירת המורים בצוות?
לא תמיד יש לנו את הזכות לבחירת המורים בבית הספר. אנחנו לא בית ספר פרטי אנחנו בית ספר ציבורי. לפעמים יש מורים שמשרד החינוך מחוייב להם למשרות. אז את צריכה "לקנות" מורה גם אם את לא כל כך מסתדרת איתו, בתיאוריה. מנהל לא יכול להכניס ולהוציא מורים מתיי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. מה שכן, כשאני חושבת שיש מורה שממש אין לו שום פוטנציאל - כן עושים תהליך פיטורים, שזה תהליך מאוד ארוך ומובנה של משרד החינוך. לרוב אני מאמינה שכל המורים יכולים ללמוד ולהתפתח ולהתקדם. התפקיד שלי זה לתת למורה את מה שהוא צריך כדי להגיע עם המורה לשיא היכולת שלו. כמו תלמיד: תמיד אפשר להגיע איתו להישגים גבוהים. לא משנה מה הרקע שלו ולאיזו משכורת מגיעים ההורים שלו. שם אני משקיעה את המשאבים".
איך העבודה מול העירייה? האם יש מקום לשיפור?
"תוכנית ה'ניהול העצמי' זו יוזמה מבורכת של הרשות. בעבר היה עובר כסף ממשרד החינוך לעירייה- ואז לא היינו מקבלים את הכספים בצורה מסודרת. אבל עכשיו זה מגיע ישירות למנהלים ואנחנו מתעלים את זה לכיוונים הנכונים במסגרת המותר".
"הייתי שמחה שישעיהו ארנרייך, הממונה על החינוך, היה מכיר קצת יותר לעומק את בתי הספר ומכיר את מנהלי בתי הספר. לא פגשנו אותו, מלבד באירועים מסויימים שבהם הוא נאם. אבל לא הייתה היכרות אישית יותר, להבין את הצרכים של בתי הספר. יש מורכבות בעניין והיינו שמחים אם היה שיפור בתחום"
”לא משנה מה הרקע של התלמיד ואיזו משכורת ההורים שלו מקבלים, הוא יכול להגיע להישגים גבוהים”. ברכה גדנקן־ביטון
על ארנרייך׃ ”לא פגשנו אותו,
מלבד באירועים מסויימים שבהם נאם.
לא הייתה היכרות אישית יותר, להבין את
הצרכים של בתי הספר”
יש משהו שאת רוצה להגיד לילדי כיתה א’ ולהוריהם?
פגשנו אותם בקייטנת המוכנות, ואנחנו שמחים מאוד לקבל אותם! אני מאחלת להם הצלחה, ומעבר קל ורך לבית הספר. אנחנו נערכים לעשות את זה כמה שיותר קל ופשוט. אני מאחלת להם שכל הציפיות יתממשו".
"להורים אני אומרת: תמיד צריך סבלנות. להאמין בילד שלי, ומה שלא מגיע עכשיו- יגיע אחר כך. כל ילד מתפתח בדרך שלו ובזמן שלו. אנחנו כאן ונעשה את הכל בצורה הכי טובה שיש".
מה היית רוצה לשפר בבית הספר?
"אנחנו משקיעים הרבה משאבים, ולא רק מבחינה כספית, בניהול הפדגוגי. קצת יותר קשה לנו להשקיע במקום הפיזי - כי אין לנו הרבה משאבים. אני ממש רוצה השנה, בלי צורך בתורמים, לשפץ את מגרש בית הספר. דבר נוסף שאנחנו מכניסים לבית הספר השנה הוא הלמידה הטכנולוגית- למידה מבוססת פרוייקטים".
מה המשמעות של זה?
"לימוד בצוותים והרמת פרוייקטים. המקור לחשיבה הזו הוא בסן-דייגו. אנחנו נבחרנו להיות בית ספר פדגוגי מוביל, והלמידה הזו היא אחד המשאבים שאנחנו הכי נשקיע בהם השנה- כדי להתאים את אופי הלמידה למאה ה- 21. התלמידים יכולים לקבל היום את כל המידע בלחיצת כפתור, אבל אנחנו צריכים לחשוב מה התפקיד שלנו כמורים בבית הספר".
מה את מאחלת לשנה הקרובה?
אני מאחלת לצוות המורים שיגיעו כל בוקר בחיוך. כשמורה מגיע כל בוקר עם חיוך- ולצאת בסוף יום בחיוך. אני חושבת שמורה שמחייך זה משהו שמאוד תורם. לעצמי- אני מקווה שתהיה לי שנה בלי הרבה אתגרים, (צוחקת), ושתהיה שנה שקטה עם המטרות שהצלחנו להציב לעצמנו. ושנצליח לשלב בין כלל התלמידים שאנחנו משלבים בבית הספר. לגרום להם להרגיש שייכים ורצויים. שנצליח!
