שוב אני בתורנות ליד מיטתו של אבא שלי. האיש מאושפז כבר שבוע וכמו כל משפחה ממוצעת גם אנחנו בתורנויות לידו.
האמת, הייתי די נסערת מהמחיר העתידי שאצטרך לשלם עבור החניה אבל מהר מאוד הבנתי שזה עוד כלום לעומת מה שאני הולכת לעבור עם ההיא שמעבר לוילון...
בסמוך לאבי, רק וילון דק מפריד ביניהם, שוכבת אישה בעשור החמישי לחייה עם גרון עמוק שבטונים נמוכים הוא משדר בעוצמה של 45 דציבלים - מה שגורם לאיזון הפנימי בגוף להתערער ולשדר מצוקה.
אבל בדיוק שחשבתי שיותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות, ואולי אף לגשת אליה ולבדוק מה בתלת פאזי אצלה לא מכוון, הגיעה לבקרה לא אחרת מאשר בתה...
כל המחלקה ש_מ_ע_ה שהיא הגיעה. תאמינו לי, גם אתם הקוראים שמעתם!!!
הבת, בגרסה סטריאופונית משודרגת להחריד אם תרצו, הצליחה לערער אצלי אפילו את החצוצרות והתחלתי לזוע באי שקט פנימי שהלך וגבר עד שהפך לסימני עצבנות עם חשש ברור לפרקינסון... (שיט, נפלה לי הכוס מהיד...)
לא עבר יותר מדי זמן ומערכת ההגברה ניסתה את כישוריה בפתירת תשבצים ועל הדרך עשתה בדיקת שמיעה לשאר שוכני החדר שלשווא ניסו את מזלם בשלאף שטונדה.
אימא, שאלה: - לא חלמתי שבוקסה יכולה לדבר לבד – "מה ההיפך מאשה בהריון?"
והאימא, בקול הטנור שקיבלה כמתנת אלוקים ענתה מבלי להסס: "זין"
אבי שבדיוק סיים שיחת טלפון בנייד וניסה לחדד את דרכי את השמיעה שלו...
אמרתי: "אבא, היא אמרה קין"
אבא שלי הישיר מבט ובקולו השקט והנינוח אמר לי: "אין לי בעיה עם הטרמינולוגיה רק שלא תשאג..."
