אחרי יומיים של לינץ' ציבורי בבית"ר ירושלים אין ספק שהאוהדים שהתפרעו בבלגיה זכאים לביקורת הקשה. אין מקום להתנהגות הזאת ואני מאוד מקווה שהאירועים האחרונים יגרמו לכך שבית"ר תחזור להיות בית"ר שגדלנו עליה. גם שחקני בית"ר שמחאו לאוהדים כפיים, קיצצו רגליים על המגרש ואחראים לאחת ההשפלות הגדולות של הקבוצה זכאים לתגובות זועמות. הם ביישו את הסמל וביישו את המועדון.
אבל...
כשאני קורא את הביקורות של שונאי בית"ר מתעוררת בי אוטומטית תחושה של גועל. אני יודע שהביקורת שלהם היא הכול חוץ מאובייקטיבית. משהו שנע בין שנאה תהומית לכל מה שמריח כמו בית"ר ועד בורות מוחלטת בכל מה שנוגע למה שקורה במגרשים. לאנשים האלה אסור להיכנע, וככה על הדרך, חשבתי שכדאי לנמק לאלו שטרם הצטיידו באנטי בית"ר אוטומטי ורוצים קצת להכיר את אותם מתנגדים לעומק, מדוע הביקורת שלהם אינה לגיטימית:
אלה אותם אנשים שהסתכלו לכיוון התקרה כשאוהדי הפועל ת"א התנהגו *בדיוק* כפי שאוהדי בית"ר התנהגו לפני מספר שנים במשחק חוץ בבוסניה.
אלה אותם אנשים שחושבים שהעובדה שאתלטיק בילבאו מחזיקה רק שחקנים ממוצא באסקי זה אותנטי ומגניב ובטוחים שהבעיה המרכזית של בית"ר היא שעדיין לא שיחק בה שחקן מוסלמי.
אלה אותם אנשים שקוראים להפסיק לנגן את התקווה בטדי אבל בכלל לא מפריע להם שכל פעם שדוחפים לשחקן ברצלונה מיקרופון הוא חותם במילים "ויסקה קטלוניה" (יחי קטלוניה).
אלה אותם אנשים שהחזיזים והאבוקות מאוד הפריעו להם ביום חמישי אבל כשהם רואים את זה במגרשים ביוון או ארגנטינה הם ממלמלים "הלוואי עלינו אווירה כזאת".
אלה אותם אנשים שלא מצמצו כלל כשהאוהדים האלימים בישראל, אוהדי אותה קבוצה אדומה, ביצעו את פעולות השנאה שלהם במגרשים השונים בישראל. בין השאר אותם אוהדים ניתצו קברים, היכו שחקנים, זרקו חזיזים למגרש במהלך משחק ושרו שירים איומים על השואה, נגד אהובה תומר ומוני פנאן ז"ל, ועוד הרבה מאוד דברים דוחים ומחפירים שאוהדי בית"ר עדיין לא עשו.
אלה אנשים צבועים שהביקורת שלהם לא עניינית ולכן אין צורך להתייחס אליה.
יחד עם זאת...
אנו אוהדי בית"ר חייבים לעשות חושבים ולנסות יחד למגר את התופעות הפסולות האלה. הקבוצה שלנו מדרדרת, אנחנו הופכים למנודים והכל בגלל קומץ קיצונים.
