בפרשׁת שׁלח לך, הקב״ה מצווה את בני ישראל על מצוות ציצית. בפרשת ציצית מוזכר פעמיים העניין שהציצת היא כדי לזכור את מצוות ה’׃ ״והיה לכם לציצית וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה’...״, ״למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי...״. וצריכים להבין את הסיבה שצריכים את שני הפסוקים הזהים.
אחד מגדולי פרשני התורה, רבינו עובדיה ספורנו (איטליה התרל״ח 1468־ הש״י 1550), מסביר שהפסוק הראשׁון מדבר על ההסתכלות הראשׁונית שׁלנו על הציצית ובכך אנו נזכרים במצוות ומתמלאים ביראת ה’. לאחר שׁהפנמנו את הרעיון ואת המסר הראשׁוני שׁל הציצית שׁעלינו לקיים את תרי״ג המצוות, באה ההסתכלות השנייה על הציצית ומקנה בנו דרגה יותר גבוהה שׁל עבודת ה’, שׁהיא – אהבת ה’.
הספורנו מלמד אותנו יסוד בחיים היהודיים. התפקיד של כל יהודי הוא להתבונן בחייו, בעבודתו, במשפחתו, וסביבתו, ולגלות את הקִרבה של הקב״ה על ידי שׁילוב שׁל יראה ואהבה. שהבסיס הוא להתבונן במצוותיו וברואיו שׁל הקב״ה וליראה אותו, ועל ידי כך נגיע לדרגה היותר גבוהה של אהבת ה’.
שׁבת שׁלום!
