אני מרגיש צורך עז לבטא שכאדם שמכיר ובא מהעולם החרדי ומכיר לא מעט רבנים בעלי אישיות כמו רבה של העיר מו"ר הרה"ג ר’ שמעון ביטון שליט"א אין הרבה או יותר נכון קשה למצוא. הענווה, הפשטות, אהבת ישראל שיש ביהודי הזה זה לא דבר שרואים כל יום ובטח לא אדם בתפקיד ובמעמד שלו. גדולתו בתורה הינה רחבת היקף וניתן לראות זאת מספריו היקרים.
כששוחחתי עימו הוא מציין בפניי כי הגיעו אליו מקרים הלכתיים קשים של ספק נישואין, כגון׃ נער שקידש נערה בטבעת, אפילו שזה היה בצחוק־ הם נכנסים לבעיה הלכתית קשה. אך הוא־ בטוב טעם ודעת, צעד אחרי צעד פתר את הבעיה והוציא את ההלכה לאור עולם.
והוא מספר לי בשיחה׃ ”פעם הביאו בפניי בעיית ספק נישואין מאוד קשה והתרתי את הזוג לנישואין. חכם אחד חלק עלי ואסר אותם, אבל אני לא ויתרתי ועניתי לו על טענה אחרי טענה עד שהפרכתי את כל המגדל שבנה החכם השני. הבעיה הייתה שלפי ההלכה מכיוון שיש מי שאסר למרות שהתירו אחריו, מכיוון שזה בהלכות החמורות, צריכים שלושה אבות בתי דין להתיר את הזוג אחרי שילמדו את הפסק”. והוא שואל אותי׃ ”מי היה אחד מאבות בתי הדין?” ועונה׃ ”מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל הוא סמך ידו על הפסק שכתבתי והורה להתיר”. האושר ניכר על פניו על שזיכהו הקב"ה לעמול בתורה ולהגיע לחקר האמת.
אני פונה אליו בשאלה׃ ”הרב, מה הקסם שטמון בכבודו? הרי המחלוקות בין הספרדים לאשכנזים ידועות. מנהגים שונים, הלכות שונות, וכד’.. אבל כשיש כנס ולא משנה של מי ומי המארגן, ברגע שכבודו נכנס, הכל נעמדים בהכנעה לאות קבלת מרות? הרב מחייך את חיוכו המתוק ועונה לי׃ ”אתה רוצה באמת לראות?” מיד הנהנתי בחיוב וכבוד הרב ניגש ומוציא דף של פוסק אשכנזי שהתבקש להכריע בדיני קידושין וגיטין׃ משהו מסובך על גרוש שחי עם כהנת שזה אסור מהתורה ורצה לקבל היתר נישואין. ואותו רב רצה להתיר על-ידי מהלך הילכתי את הנישואין והרב שליט"א התבקש להצטרף להיתר אבל לאחר העיון הרב הורה להחמיר ולאסור על הזוג נישואין, והרב ממשיך בענווה האופיינית לו׃ ”אני לא סומך על עצמי אלא שולח את התשובות שלי לגדולים ממני על מנת לקבל אישור" ושלחתי את התשובה של אותו רב עם ההשגות והמסקנה שלי למרן הרשל"צ הרה"ג ר' שלמה משה עמאר שליט"א שהינו מעמודי הפסיקה שבדור" ואני מציג בפניך מה ששלח לי, אני מעיין במכתב ואני רואה דברי שבח וקילוסין על הפסק של הרב ביטון וכמה צדק בדרכו ואף הוסף עוד סעיפים לאסור, "אתה מבין?", אומר לי הרב "כשאתה דן דין אמת ולא חושש מרב זה או אחר או מה יגידו אלו או אחרים כי אתה יודע שהתורה שלמדת היא שלך ואתה דן דין אמת, אז אין סיבה שלא יקבלו את דבריך".
”ואני שואל, כבוד הרב, לפני בואו לכהן פאר כרבה של העיר כבודו היה בעיר אחרת נכון?” ”אכן” אומר הרב ”אני הייתי בלוד וקראו לי לבוא לכאן”. אני קצת מעיז פנים ושואל ”למה קראו לרב”? הרב בחן האופייני לו עונה׃ "למען האמת, הביאו אותי לכאן להשכין שלום בין מספר אנשים, שחוסר השלום ביניהם גרם לבלאגן בעיירה הקטנה. הגעתי וב"ה הצלחתי להשכין שלום שנשמר לאורך שנים וב"ה העיר הרוויחה מהשלום” יותר הרב לא היה מעונין לדבר בנושא.
"ומה קורה עכשיו ברבנות? כולנו שמענו על רב מ"מ שהגיע, מה המשמעות? "”תבין”, אומר לי הרב, ”מבחינה חוקית אני כבר לא יכול לשמש כרב העיר, אבל יש רצוי ויש מצוי. ב"ה זיכני ה' להיות מקובל על צאן מרעיתי, אבל החוק יש לו את ההגבלות שלו אז הוחלט שאני אמשיך לכהן כרב העיר אך לחתום את החתימות המבוקשות אינני יכול ולכן הגיע רב מורשה מטעם הרבנות לחתום את החתימות. משהו טכני ותו לא.
ולראיה הרב מראה לי את המכתב שהביא עימו הרב שלמה בן עזרה ביום כניסתו לתפקיד בוא הוא מצהיר ללא עוררין "כבודו מבחינתי הוא המרא דאתרא, וכל דבר הלכתי או שאלה דעת כבודו היא הקובעת" עד כאן. הנה שוב אנו רואים ששיטתו של הרב שדוגל ב"והאמת והשלום אהבו" שוב ניצחה ולא "התפתחה מלחמת עולם" כמו שניסו כמה לבלרים לנחש.
"לסיום, כבוד הרב, מה יש לכבודו לאחל לתושבי העיר?״ והרב עם המון חום ואהבה עונה׃ ”שיהי רצון שנאהב האחד את השני ונחזק האחד את רעהו ונזכה שיתקדש שם שמים על ידינו, אמן ואמן".
חג שמח.
