מאת: יוני שאלתיאל

מאז מלחמת העצמאות (תש"ח – 1948) ובמשך 19 שנה הייתה ירושלים עיר מחולקת: החלק המערבי של העיר היה בידי ישראל ואילו חלקה המזרחי, כולל ירושלים העתיקה, היה בשליטת ירדן (פרט להר הצופים). 

"ירושלים של זהב"

אך ביום כ"ח בחודש אייר תשכ"ז – 1967, שהיה היום השלישי למלחמת ששת הימים, כבשו חיילי צה"ל את ירושלים המזרחית, ובכך הביאו לאיחודה מחדש של העיר המחולקת. 
כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים החליטה הכנסת על איחוד ירושלים, ובמסגרת זו קבעה את החוק והמשפט הישראלי בכל חלקי העיר והכריזה על חופש דת ופולחן במקומות הקדושים לבני כל הדתות – יהודים, נוצרים ומוסלמים. 
לקראת יום השנה למלחמת ששת הימים, ביום י"ד באייר תשכ"ח – 1968, קבעה הכנסת את התאריך כ"ח באייר כיום ירושלים – יום שנועד לציין את איחודה מחדש של העיר ואת הקשר ההיסטורי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות. 
יום ירושלים קיבל תוקף חוקי בשנת תשנ"ח – 1998, באמצעות "חוק יום שחרור ירושלים" ובו נקבע כ"ח באייר כחג לאומי.

"הר הבית בידינו" בתמונה: לוחמי הצנחנים 

ביום רביעי לפנות בוקר (שהיה היום השלישי למלחמה) נתן שר הביטחון, משה דיין, את ההוראה לכבוש את ירושלים העתיקה – "במהירות האפשרית". וזאת על רקע ההחלטה של מועצת הביטחון להורות על הפסקת אש בכל גזרות המלחמה: "שעון החול הפוליטי… החל להתרוקן", העריך הרמטכ"ל, יצחק רבין.* בעקבות הוראת הממשלה פרצו חיילי חטיבת הצנחנים, בפיקודו של מוֹטָה גור, לעיר העתיקה, ונכנסו אליה דרך שער האריות. בשעה 10.00 בבוקר הודיע מוטה גור במכשיר הקשר: "הר הבית בידינו, עבור!… כל הכוחות חדל אש. עבור!"

למרות יריות צלפים וחילופי אש, רצו הצנחנים בסמטאות העיר העתיקה לכיוון הכותל המערבי. לוחמים שהשתתפו במלחמה בחזיתות אחרות, ושמעו ברדיו על שחרור ירושלים, סיפרו: "הייתה התרגשות גדולה, היה קשה להאמין שירושלים העתיקה נמצאת בידנו… זהו מאורע היסטורי שאף אחד לא חשב שיזכה לו… אני זוכר שאנשים בכו… ולא התביישו לבכות למרות שהם אנשים מבוגרים… ירושלים העתיקה הייתה בשבילנו תמיד סמל… זאת עיר הבירה שלנו. זה אולי סימל את משאת הנפש שלנו ב- 19 השנים… לא חשבנו באותו רגע … על האבדות, על החיילים שנפלו כדי להשיג את זה. הייתה שמחה שלימה."