אם נתבונן לרגע מהצד על כל ההמולה סביב הסוכה, נגלה שרוב המנהגים המוכרים של סוכות עשויים להיראות לא הגיוניים ואפילו מוזרים. למה התכוונו המקובלים שקבעו את סימני החג? למה סוכה ולא מאהל בדואי? מדוע אתרוג ולא על עגבנייה? על מה באמת מרמזים לנו מנהגי חג הסוכות? בואו נעמיק מעט ונבחן את משמעותם הרוחנית.
על פי חכמת הקבלה, הסוכה מסמלת את הצורה המתוקנת, השלמה, שאליה עתיד כל אדם להגיע. חוקי בנייתה מבטאים באופן סמלי את האופן שבו האדם מתעלה מעל לאגו שלו ורוכש את היכולת לאהוב ולהעניק. למשל נכתב, כי בבניית הסכך יש להקפיד על הכלל "צִּלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ", כלומר להותיר יותר צל מאשר אור בסוכה. מנהג זה מסמל פעולה רוחנית שבה האדם "מסתיר", כלומר מצמצם את השימוש באגו שלו, כדי לצאת מתוכו אל האור – אל האהבה והנתינה.
את הסכך אנחנו מתקינים מענפים המכונים "פסולת גורן ויקב", כלומר, דברים בעלי חשיבות פחותה עבורנו. גם מנהג זה מסמל תהליך שחווה אדם הפוסע בנתיב הרוחני: בתחילה הצורך לאהוב את הזולת נראה לו תפל ומעורר סלידה, בדומה לאותה פסולת. אולם בשלב השני האדם לומד לגדל את החשיבות של אהבתו לאחרים לרום המעלה, ובזכות שינוי יחסו לאחרים הוא מגלה את הקשר עם הכוח העליון.
גם ארבעת המינים מרמזים על התחושות שאנחנו חווים בדרך הרוחנית והם כנגד ארבעת חלקי הנשמה, המתוארים גם בשם י-ה-ו-ה. ארבעה מצבים שהאדם מרגיש בדרכו הרוחנית. טעמו של כל אחד מהמינים מסמל את הרגש ואילו ריחו מסמל את ההבנה השכלית. כך למשל, ה"אתרוג" רומז על מצב שבו האדם מבין וגם מרגיש את חשיבות הרוחניות, אהבת הזולת. פעמים אחרות האדם מוצא את הדרך הרוחנית "בעלת טעם אבל חסרת ריח" – הוא משתוקק לגלות את הרוחניות, אבל אינו יודע כיצד לעשות זאת. אז מצבו מכונה בשם "לולב". לעיתים להתקדמות הרוחנית יש בעיניו "ריח אבל אין בה טעם", כלומר היא מובחנת בשכל ולא ברגש, ואז היא מכונה בפיו "הדסים", וכאשר אין בה לא טעם ולא ריח היא נקראת "ערבות".
המנהג לאגד את ארבעת המינים ולנענע אותם מסמל את השלב האחרון לפני הכניסה לעולם הרוחני. האדם מאגד בתוכו את כל הניסיון שצבר בדרך: את כל חוויותיו, הרגשותיו, הבחנותיו ותובנותיו, לאגודה אחת, לבקשה חדה לתיקון מהכוח העליון. רק אז האדם נענה ונפתחת בפניו הכרת המציאות הרוחנית החדשה של שלמות ונצחיות. מצב זה מכונה "שמחת בית השואבה".
שבעת הימים בהם יושבים בסוכה הם כנגד שבע הספירות המציינות את חלקי הרצון הדורשים תיקון: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. שלוש הספירות הראשונות – כתר, חכמה ובינה – נחשבות לחלק הבורא שבנברא, ואין צורך לתקנן.
הקבלה מלמדת אותנו כיצד להקים סוכה פנימית בליבנו. אבל לא סתם סוכה, אלא סוכה של שלום, אהבה ואחדות בין אדם לאדם. תקופת החגים מהווה הזדמנות נפלאה להתעלות מעל למחלוקות, לפירוד ולשנאה ולפתוח דף חדש בחיינו. אם ננצל את האפשרות ונתאחד, בין הקשרים שבינינו תתגלה האהבה, ותמלא את ליבנו בשמחה ובאושר.
