מאת׃ שיראל יונתן דניאלי
בפרשת השׁבוע ”בהר־בחוקותי” אומר לנו הקב״ה׃ ”ונתתי שׁלום בארץ ושׁכבתם ואין מחריד והשׁבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם״.
כך ממשיך הקב”ה את רצף ההבטחות שׁל הברכה שׁימטיר עלינו אם נלך בדרכו. רש”י קורא לברכה הזו׃ ”הברכה הכוללת”, כיוון שהיא כוללת בתוכה את כל הברכות כולן׃ פרנסה, מזון, ביטחון, ועוד.
אולם, אחד מגדולי החסידות, רבי פנחס מדינוביץ בספרו שפתי צדיקים מפרשׁ כך׃ ״רק כאשׁר תוסר קנאת אישׁ מרעהו, אז– ונתתי שׁלום בארץ, ואזי ושׁכבתם ואין מחריד. כי כל עוד הקנאה קיימת אין לו מנוחה לאדם, לפי שׁזו ממלאת אותו חרדה מהצלחת השׁני״.
לפי רבי פנחס׃ ביטול הקנאה מביא למנוחת הנפש
במבט הזה מסביר רבי פנחס שׁעצם הברכה תלויה במעשינו. אם נבטל את מידת הקנאה מחיינו אז ממילא תהיה לנו את מנוחת הנפשׁ והשׁלוה לחיות בשׁלום אחד עם השׁני. וכך מסכם רבי אלעזר הקפר בפרק ד מפרקי אבות שׁנקרא השׁבת׃ ״הקנאה והתאוה והכבוד, מוציאין את האדם מהעולם״. כלומר, הקנאה לא נותנת לבן אדם מנוחה ומרגוע בעולם.
ונסיים בתפילה שׁאומרים אחרי תפילת עמידה כל יום׃ ״יהי רצון מלפניך אלקי ואלוקי אבותי שׁלא תעלה קנאת אחרים עלי ולא קנאתי על אחרים״.
שׁבת שׁלום!
