ב', תושב באר שבע, שאושפז בבית החולים סורוקה בזמן שטיל איראני פגע באגף בו שהה, הוכר לאחרונה על ידי המוסד לביטוח לאומי [המל"ל] כנפגע פעולת איבה, וזאת חרף רקע רפואי ונפשי קודם.
ב' אושפז בבית החולים סורוקה, במחלקה הפנימית, בשל בעיות בכבד. באחד מימי אשפוזו, תוך שהוא שרוי תחת השפעה מחלישה של תרופות, נשמע לפתע פיצוץ עז בקרבתו, וכאבים עזים פשטו ברגליו. לדבריו, בעקבות פגיעת הטיל, אבק רב וחפצים החלו מתעופפים סביבו, וכשכאוס שקע ניתן היה להבחין בהרס הרב שנגרם למחלקה. לדבריו, כלל המאושפזים במחלקה שוחררו לבתי חולים אחרים באופן חפוז, או הועברו למחלקות אחרות בסורוקה.
ב' עצמו נפגע בשתי רגליו מרסיסים. הרסיסים הוצאו מרגליו, הוא עבר חבישה בסורוקה, ושוחרר לביתו..
לאחר האירוע החל ב' לסבול מכאבים, נימולים ותחושות שריפה ברגליים. במקביל, הוא החל סובל גם מחרדה, קשיי שינה, פלשבקים וזיכרונות חוזרים מאירוע נפילת הטיל.
לאחר האירוע, החליט ב' לפנות בכוחות עצמו למל"ל, ולדרוש הכרה כנפגע פעולות איבה, אך הליך ההכרה לא היה פשוט כלל, בין היתר משום שב' סבל עוד בטרם האירוע מרקע רפואי קודם.
בחומר הרפואי אותו הגיש לביטוח הלאומי צוין כי בעבר סבל ב' מכאבי גב ומממצאים בעמוד השדרה. בנוסף, החומר הרפואי חשף גם כי ב' פנה בעבר לטיפול נפשי קצר בעקבות מתיחות זוגית והתקפי חרדה.
בוועדה רפואית ראשונה נקבע כי הפציעות ברגליים הן פציעות שטחיות בלבד, שטופלו בשטיפה ובחבישה, ללא פגיעה אורתופדית וללא צורך בטיפול תרופתי. הוועדה מצאה צלקות קטנות לאורך השוקיים, אך קבעה כי לא נותרה לב' נכות אורתופדית.
בהמשך עבר ב' בדיקת הולכה עצבית שהצביעה על פגיעה עצבית ברגליים. ממצא זה עורר מחלוקת רפואית נוספת: האם מקור הכאבים והנימולים הוא בפגיעת הרסיסים באירוע הטיל, או נובע ממצב רפואי טרם האירוע.
חלק מהרופאים בוועדה ייחסו את הממצא העצבי לבעיות הכבד מהן סבל ב', בעוד אחרים קשרו אותו לפגיעה מרסיסים מרובים.
הוועדה הרפואית סיימה את דיוניה וקבעה כי ב' סובל מנכות זמנית נמוכה, וכי לא מגיעים לו פיצויים משמעותיים, מעבר לסכום חד פעמי נמוך של מספר אלפי שקלים.
במצוקתו, פנה ב' לעורכת הדין מיכאלה דימרץ העוסקת במאבקים למימוש זכויות רפואיות עבור נפגעי איבה ונכי הביטוח הלאומי.
עו"ד דימרץ הגישה בשמו ערר על החלטת הוועדה הרפואית הראשונה, ואליו צירפה מסמכים רפואיים רבים נוספים המעידים על החמרת מצבו של ב' עקב אירוע פגיעת הטיל.
בוועדה הערר טענה עו"ד דימרץ כי מרשה סובל מאז פגיעת הטיל מכאבים בכפות הרגליים, בקרסוליים ובברכיים, תופעה שהחלה ונובעת מהפגיעה אותה ספג באירוע הקשה. הוועדה קבעה כי היא לא תדון בפגיעה העצבית במסגרת האורתופדית, אך החליטה לבחון את הצלקות שנותרו ברגליו של ב' בעקבות ספיגת הרסיסים, וקבעה לו בגינן נכות צמיתה בשיעור של 10%..
במקביל מונתה לב' וועדה רפואית בתחום הנפשי. ב' טען בוועדה שמאז נפילת הטיל בסמוך אליו הוא מתקשה לחזור לעצמו, סובל מבעיות שינה ומשינויי מצבי רוח, וסובל מפלאשבקים של ההלם אותו חש, ושל ההרס אליו נחשף במחלקה. לוועדה הוצגו מסמכים שלפיהם לאחר האירוע אובחן ב' כסובל מפוסט טראומה, החל טיפול תרופתי ובהמשך אף הועלה מינון התרופות אותן הוא נוטל ברמה היומיומית.
לאחרונה ממש, קבעה הוועדה הפסיכיאטרית כי ב' אכן נחשף לאירוע טראומטי בשל פגיעת הטיל במחלקה שבה אושפז. לצד ההכרה בכך שחלק מקשייו קשורים לרקע רפואי קודם, קבעה הוועדה כי בעקבות האירוע נותרה לו פגיעה נפשית, ולו גם זמנית, והעניקה לו נכות זמנית בשיעור של 25% עד סוף מאי 2027.
לדברי עו"ד דימרץ, בחודש מאי 2026 הועבר לב' תשלום רטרואקטיבי בסך 43,981 שקלים עבור עשרה חודשים, כלומר כ-4,390 שקלים לחודש. סכום זה צפוי להמשיך להשתלם לו מדי חודש עד תום תקופת הנכות הזמנית.
הוועדה הרפואית הכירה כאמור גם בצלקת של ב' כנכות צמיתה בשיעור 10%, המזכה אותו במענק נוסף של כ-62 אלף שקלים מטעם המוסד לביטוח לאומי.
בתום תקופת הנכות הזמנית צפוי ב' לעמוד בפני ועדות נוספות במוסד לביטוח לאומי, אשר יבחנו אם נותרה לו נכות צמיתה בתחום הנפשי, ואם תיקבע נכות כזו, סכום התגמולים המגיעים לו עשוי לגדול משמעותית.
לדברי עו"ד מיכאלה דימרץ, המקרה ממחיש כי גם כאשר לנפגע יש רקע רפואי קודם, אין בכך כדי לשלול הכרה בפגיעה שנגרמה בעקבות אירוע איבה. לדבריה, יש לבחון את השאלה האם האירוע יצר פגיעה חדשה או החמרה ממשית, ולא להסתפק בכך שהנפגע סבל קודם לכן מקשיים רפואיים או נפשיים.
עו"ד מיכאלה דימרץ, https://broadcust.co.il/business/0528024535 בעלת משרד עורכי דין בנתיבות, מתמחה במימוש זכויות רפואיות ובתביעות נפגעי פעולות איבה ונפגעי טראומה.
