ימי בין המצרים, שלושת השבועות שבין צום י"ז בתמוז לצום תשעה באב, מזכירים לנו בכל שנה מחדש את חורבן הבית. על הימים שקדמו לחורבן כתב ההיסטורין יוסף בן מתתיהו: "כל שרי צבאות הרומאים שמחו על מריבות האחים בקרב שונאיהם (היהודים בירושלים) כמוצאי שלל רב ורצו למהר ולעלות על העיר… הרעה מידי הרומאים לא היתה קשה מהצרות שעוללו איש לאחיו בידיהם. המריבה כבשה את העיר והרומאים כבשו את המריבה" ("מלחמות היהודים").

השפל הרוחני שאליו הידרדרנו הפך את בית המקדש לחסר משמעות וריק מתוכן. אחרי אלפיים שנות גלות, יש בידינו היום הזדמנות לשקם את חורבן היחסים בינינו, כפי שכתבו גדולי המקובלים במאה העשרים. מאז שבנו ארצה מכל קצוות תבל, הבחירה על עתידה של ירושלים היא בידינו.

על פי חכמת הקבלה, השם "ירושלים" נגזר מ"יראה שלמה" - יראה משותפת מפני הפירוד, המבטאת את הצורך העמוק לשמור על חיבור מלא בינינו. בלב הקשר שבינינו מתגלה רובד רוחני שנקרא "הר הבית" - הר מלשון הרהורים, הר של אגו עצום שמפריד בינינו ומקשה עלינו להתחבר. מעליו אנחנו נדרשים לבנות את "בית המקדש" - קשר פנימי ועמוק יותר, המבטא רצון משותף לנתינה הדדית ואהבה.

אומנם בניין האבנים חרב, אך זרע האחדות נטוע בתוכנו עוד מימי בית ראשון. לכן, ברגע שנתמקד ביחסים בינינו, נפסיק להתקוטט ונתעלה מעל הרהורי השנאה, נעורר את הכוח החיובי הטמון בנו ונהפוך את שנאת החינם לאהבת אחים. כך, בהדרגה, יקום באותו מרחב משותף בניין רוחני חדש המסמל שלום ואחווה, כפי שכתב דוד המלך: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

כאשר נפעל מתוך חיבור וערבות הדדית, נהיה "אור לגויים" - נראה לעולם את הדרך לחברה מאוחדת, נשים קץ לסכסוכים בין העמים ונפיץ את כוח האחדות לכל עבר, עד ש"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", כדברי הנביא. זו המשימה המוטלת תחילה על היהודים, ולאחר מכן על כלל האנושות - כפי שנאמר: "עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם, והם מהלכים לאורה" (ילקוט שמעוני).

לצפייה

הכוח הרוחני שינצח את שנאת החינם
https://tinyurl.com/3a6u4ubz