”גדלנו בבית שמש. אנחנו מכירים מילדות. בנינו ביישוב את בית חלומותינו. ואז הפתיע אותנו המקרה הזה".
לפני כשבע עשרה שנה פקד אסון נורא את משפחת בן-שטרית כאשר בנם, שרון, נפטר. לפני כשנה הם חוו אסון נוסף: בנם הבכור, אריק בן-שטרית, לקה בליבו ונפטר גם הוא. אשתו, קטי, מספרת עליו, על הבעל שהיה, על האבא, ועל החיים בלעדיו.
קטי ואריק ביום חתונתם.
מי היה אריק?
יש את הקלישאה שאומרת שלאחר שאדם נפטר אומרים עליו שהיה "מלאך". אצל אריק זו אכן הייתה המציאות. הוא היה בנאדם מאוד מיוחד, אבא מדהים. אנשים שהכירו אותנו שאלו אותי: "זה אמיתי הבנאדם הזה?" אם הוא לא היה מדהים לא הייתי מדברת עליו כך. זה לא אמיתי שזכיתי להכיר אדם כמוהו, ולהיות אשתו. הוא מהגברים היחידים של 'התקופה ההיא'. אבא שדואג למשפחה שלו, שלא זז לרגע מהילדים. ואיזו נתינה הייתה לו כלפיי הילדות שלנו, איזו אהבה!
”אבא שלא זז לרגע מהילדים”. תמונות מחייו של אריק
הוא היה מבשל, קם בלילה, מכין את השבת במטבח. אין הרבה גברים כאלה בעידן של היום, והיום אני מוקירה תודה על השנים הטובות והנפלאות שהיו לנו. היינו משפחה אופטימית ומלוכדת. סימנתי "וי" על החלום הזה שיש לכל הנשים. האישיות שלו הייתה מדהימה- אהבה ללא גבולות.
עוד תכונה נוספת שהייתה בו היא היכולת שלו לקבל. הוא היה מתעלם מחסרונות לכאורה שהיה פוגש בבני אדם. היה מעביר... היה מקבל את האדם שמולו כמו שהוא.
נהוג לקשר בראש אירועים לבביים עם אישיות לחוצה. אצלו זה ממש לא היה המקרה. הוא היה אופטימי, מרגיע. הוא גם היה צנוע. החלומות שלו היו משפחה, ילדים, ארוחה טובה... ובית. בית החלומות שלנו. הוא היה בנאדם מדהים.
יצא לך להגיד לו את זה?
בטח. הרבה. הייתי אומרת לו הרבה "אתה מדהים". הייתי מעריכה אותו מאוד. מחבקת ומנשקת אותו.
מה את היית בשבילו?
הוא אהב אותי אהבה ששום אדם בעולם לא אהב אותי כך. המעשים שלו היו מעידים על זה.
הבריכה בביתם של קטי ואריק ז”ל ביישוב באר־אורה
ספרי לי על חוויה טובה במיוחד שזכורה לך.
היו הרבה.. החתונה, הולדת הבת הבכורה, הולדת הבת השנייה. היו הרבה חוויות... נהננו גם מהרגעים הפשוטים בחיים, להיות ביחד.
איך הוא הגיב למותו של שרון אחיו?
הוא לקח את זה מאוד קשה. היה מאוד עצוב. בנסיעות תמיד היה נזכר בזה. הוא היה אומר לי: "תמיד כשאני נוהג בחזרה מהעבודה- אני נזכר בשרון ומזיל דמעות עליו". כאב לו. היינו נזכרים בו ובוכים ביחד.
הבנתי שלאחר מותו של שרון הוא הפך לאחד מעמודי התווך של משפחת בן-שטרית המורחבת.
הוא באופן טבעי נכנס למהלכים: הסיוע, התמיכה במשפחה, העזרה. אבל הקרדיט הכי גדול מגיע לאמא שלו. היא הייתה חזקה וחיזקה איתה את כל המשפחה.
טל, בתה הבכורה של קטי, עם סבתהּ תמר. קטי מספרת על קשר אמיץ בין השתיים
איך נפטר אריק?
לא היו סימנים מקדימים. זה קרה בפתאומיות־ הוא הרגיש טוב... מעולה אפילו. היו לו קצת צרבות בימים שלפני כן, ולכן קנה בקבוקי סודה. באותו היום התנהג שונה: שנינו עבדנו משמרת ערב. אני נסעתי במכונית והוא לפניי באופנוע שלו. לפתע הוא מסמן לי לרדת מהדרך, ובאמת ירדנו לתחנת דלק קרובה. שם הוא אומר לי: "יש פה מלא משטרות. ראית את הניידת?" עכשיו, במבט לאחור עולה בי המחשבה שהוא רצה להיפגש עוד קצת לפני שהוא הולך לעבודה.
ההמשך קרה במקום עבודת בשדה התעופה. פתאום הבנאדם קורס על הרצפה. היו שם את כל הפרמדיקים ואנשי המקצוע ברמה הכי גבוהה.
קטי ואריק ז”ל. ”לא היו סימנים מקדימים. זה קרה בפתאומיות”
איך את קיבלת את הבשורה?
הייתי באמצע משמרת. הייתי בשוק כשהתקשרו מהעבודה של אריק וסיפרו לי ש"אריק התעלף". אריק התעלף? לא הסתדר לי עם הבנאדם, והייתי אופטימית בכל אופן. מאוחר יותר הובהרה לי תמונת המצב בבית-החולים.
ביקשתי להיפרד ממנו, ונתנו לי- חיבקתי ונישקתי אותו. לאחר מכן הלוויה בבית שמש, וגם הבת הבכורה רצתה להיפרד ממנו. ביררתי איתה אם היא תוכל לעמוד בזה, אם היא באמת רוצה. היא אמרה שכן והיא אכן נפרדה ממנו. ראתה אותו לאחר הטהרה ונפרדה.
במהלך הלוויה לא הרגשתי קשורה לסיפור הזה. לא עיכלתי את זה. והחלטתי דווקא להישאר ביישוב, לא לחזור לבית שמש. פה בבית אני יכולה לעכל, יש לי את השקט שלי. בלוויה לא קישרתי בין אריק, האדם החזק הזה, לבין זה שנפטר. השנה הזו עם עצמי עשתה לי טוב. זה עזר לי להבין, להשלים. וזה לא מובן מאליו. אריק היה ספורטאי בכמחצית חייו.
הבת הגדולה שלנו פעם שאלה אותנו: "תמיד בבית הספר אני רואה הרבה ילדים שהוריהם גרושים. גם אתם תתגרשו יום אחד?", ואז היינו עונים לה תוך כדי צחוק ש"אנחנו ניקבר ביחד", ואז הייתי אומרת לו: "אבל אתה חופר... אני מעדיפה פינה משלי", והיינו צוחקים.
איך את מתמודדת עם המצב בימים אלה?
היום אני בהישרדות. לדאוג למשפחה, לבנות, לבית. בהמשך, אולי בטיפול, אני אוכל להיכנס לתוך העצב הזה, ומשם להתרומם שוב. לקום כל יום ולהגיד- בואי נהנה מהיום הזה. כן, לנצל את החיים, לחזק את הצד השני. לכבד אותו. ולהעריך- להעריך האחד את השני, ולחיות את הרגע.
יש מסר שאת רוצה להעביר לאור החוויות שלך?
לא לקחת כמובנת מאליה את העובדה שקמים בבוקר. לחבק את מי שאתה אוהב. לחוות, לנצל את הדבר הזה שנקרא "חיים". אני צריכה עוד זמן לעבד את מה שקרה, ולהוקיר תודה על כל מה שזכיתי: שנות נישואין עם בעל ואבא כזה, משפחה למופת, בנות מקסימות... רק להוקיר תודה.
בבניין ציון תנוחמו.
