פסטיבל ישראל, החוגג השנה 65 שנות עשייה, ייפתח בירושלים ב-28 ביולי, ויימשך כחודש במספר לוקיישנים בירושלים, בדרום הארץ ובצפון.

את הפסטיבל מוביל אורי ועקנין, המנכ"ל הנכנס. מנהלות אמנותית מיכל ואעקנין ודפנה קרון מפיק ראשי אורי גליקסברג , ועו"ד ענבר אפק מכהנת כיו"ר העמותה.

הפסטיבל מודה מקרב לב לאיל שר, מנכ"ל הפסטיבל היוצא, על אחת-עשרה שנות כהונה וליווי יוצא דופן של הפסטיבל הנוכחי.

מנכ"ל הפסטיבל אורי ועקנין: "פסטיבל ישראל הוא בראש ובראשונה מפגש חי בין אמנים, יוצרים וקהל. השנה, בתקופה כזו, עצם קיומו של המפגש הזה אינו מובן מאליו. אנחנו גאים להציג תוכנית אמנותית רחבת היקף שנוצרה מתוך שיתוף פעולה של מאות אמנים, שותפים ואנשי תרבות, ולהמשיך לקיים מרחב פתוח של יצירה, סקרנות ושיח. עבורנו, קיומו של הפסטיבל הוא לא רק הישג הפקתי או אמנותי אלא ביטוי למחויבות להמשיך לפעול, ליצור ולפגוש זה את זה גם בתקופה מורכבת."  

"פסטיבל ישראל הוא הזמנה ציבורית לדרוש בשלומנו, ומציע יצירה הנולדת באזורים שבהם החברה יכולה להמציא את עצמה מחדש," אומרות מיכל ואעקנין ודפנה קרון – המנהלות האמנותיות. ומוסיפות: "התוכנית מבוססת על אמנות ככלי הישרדות או כהצעה להפעיל את הדמיון המשותף. דרך קשת רחבה של יצירות מקור ביקשנו להניח פרספקטיבות שפוערות מרחק מן המיידי, ודרכן לשרטט רישום אחר של המציאות. ביקשנו לחשוב על המושג "מחר" -  מחר שדרכו אפשר ללמוד את ההווה, להישיר מבט אל האתמול, וכאפשרות, וגם כהכרח, לדמיין עתיד - לא מתוך מחשבה שהכול טוב או יהיה טוב, אלא כנקודת מבט רחבה שפותחת אפשרויות לפעולה.

"מתוך צורך ודחיפות להרחיב את הנוכחות של אמנות במרחב הציבורי, יצירות רבות מתרחשות השנה בנקודות שונות בעיר - קווי תפר או מקומות מפגש בין קהילות שונות. אמנות שהיא קוד פתוח לקהל הרחב. גם השנה, בפעם השלישית ברציפות, הפסטיבל יגיע לנגב המערבי ולצפון הארץ מתוך הבנה כי נוכחות אמנותית באזורים של שבר ואיחוי היא חלק בלתי נפרד מהמהות שלנו בעת הזאת."

ענבר אפק, יו"ר העמותה: ״פסטיבל ישראל ירושלים הוא נכס תרבותי לאומי המייצר לאורך עשרות שנים מרחב של יצירה, מפגש ושיח עבור קהלים מגוונים. אנו גאים להמשיך לקיים את הפסטיבל גם במציאות המורכבת הנוכחית מתוך אחריות עמוקה לתרבות הישראלית ומתוך אמונה בחשיבותה לריפוי ולחוסן חברתי."

ראש העיר ירושלים משה ליאון: ״כבר -65 שנה שפסטיבל ישראל חושף את ירושלים לעולם כולו כעיר שהתרבות והיצירה הן נשמת אפה. אני מברך את הנהלת הפסטיבל ומזמין את הירושלמים ואת הישראלים מכל רחבי הארץ להצטרף אלינו לחגיגה בקיץ ירושלמי מדהים וגדוש באירועים״.

 

אריק גרבלסקי, נשיא הקרן לירושלים: "גם בתקופות של אי-ודאות, התרבות ממשיכה להזכיר לנו את כוחם של היצירה, הדמיון והמפגש האנושי, ואת היכולת למצוא תקווה גם ברגעים מורכבים. פסטיבל ישראל הוא ביטוי מרשים לכוחה של האמנות לחבר בין אנשים, לעורר מחשבה ולהרחיב אופקים. הקרן לירושלים גאה בשותפות ארוכת השנים עם פסטיבל ישראל, המעשיר את חיי התרבות בעיר ויוצר מרחב למפגש, סקרנות והשראה".
 

כבעבר, לפסטיבל מדיניות כרטיסים חברתית, שמטרתה לאפשר לכלל האוכלוסייה ליהנות מתוצריו. התוכנית כוללת מופעים שהכניסה אליהם חופשית, ומחירי הכרטיסים למופעים בתשלום נעים בין 50 ש"ח ל-140 ש"ח.  הנחות והטבות לאזרחים ותיקים, סטודנטים, חיילים, מחזיקי כרטיס ירושלמי. מבצעי כרטיסי אשראי ומועדוני לקוחות).   

בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים, הפסטיבל משתף פעולה עם בתי מלון ברחבי העיר.

 

הפסטיבל מתקיים תודות לתמיכה של משרד התרבות, עיריית ירושלים, הקרן לירושלים, מפעל הפיס, חברת עדן, הרשות לפיתוח ירושלים
בגליל העליון, בגליל המערבי ובנגב המערבי בתמיכת קרן ברכה, רוח הגליל מיסודה של רעיה שטראוס, מועצה אזורית אשכול, JNF-UK , משרד עו"ד MEI Law ומעגל הידידים של פסטיבל ישראל.

 

תוכנית הפסטיבל המלאה

 

על חבל דק

אירוע הפתיחה של פסטיבל ישראל

אמנות אווירית עוצרת נשימה 

 

בעולם שיצא קצת מאיזון, בנקודה שבה כמעט איבדנו את שיווי המשקל, נבקש לשוב ולחפש אחיזה. ארבעה קווים אוויריים יימתחו מעל גיא בן הינום - העמק שבין מזרח ומערב ירושלים, ועל הקווים יפסעו ארבעה אמני אוויר בפעולה עוצרת נשימה הדורשת סנכרון והקשבה, ונעה בין תזמון מדויק לסכנת הנפילה. 

 

את המופע שיתרחש בשמיים ילוו על הקרקע במוזיקה מקורית שהולחנה למופע תזמורת ירושלים מזרח ומערב ומקהלת הנוער הירושלמית. האמנות האווירית לצד השפה המוזיקלית החדשה פותחות מרחב משותף לשיחה - בין מזרח למערב, בין מגוון של קולות, אמונות וקהילות - בין בני אדם.

 

אירוע הפתיחה השנה מציע חוויה מפרספקטיבה חדשה - קהל שמביט אל השמיים. הסכנה והיופי ולצידם העדינות והעוצמה מלווים את המעשה הפואטי של ההליכה על החבל. בנקודת המבט החדשה נראה את האדם הקטן מבקש לקום מהנפילה, להמשיך ללכת מעל התהום הפעורה, לטוות בכל צעד חוטים של קשר ושל תקווה.

 

״על חבל דק״ חוזר אל רגע מיוחד בזמן - אל שנת 1987 שבה נפתח פסטיבל ישראל מעל גיא בן הינום, כשקהל של אלפי אנשים עצר את נשימתו כשפיליפ פטי, אמן חבל צרפתי, פסע על חבל דק מעל הוואדי ממזרח למערב. האירוע המרהיב הפך עם השנים למיתולוגיה של ממש. פסטיבל ישראל  2026 חוזר אל אותו רגע איקוני, ופוגש אותו מחדש ארבעים שנה אחרי.

 

על קו התפר שבין הטבע והעיר, בנקודה הקדושה ביותר לשלוש הדתות, ניפגש לחוויה בלתי נשכחת של אמנות - אנשים מקצוות העיר והארץ, ונראה את ירושלים על העושר והמגוון התרבותי הרחב שבה. התכנסות שבליבה מפגש אנושי.

 

כניסה חופשית. מתאים לכל המשפחה.

המופע מתקיים בשיתוף עיריית ירושלים, הקרן לירושלים והרשות לפיתוח ירושלים.

 

במאי המופע: דני תבורי, אמני אוויר: חמדה בן צבי, נמרוד בר גיורא, עמר בנימיני - בוקסי, בעז ליליאור, יונתן טבצ׳ניק, ניהול אמנותי, לחנים, עיבודים וניצוח - תזמורת ירושלים מזרח ומערב: תום כהן, מנצח מקהלת הנוער הירושלמית: מתן סרי, סאונד: מיקי מדינה, מעצב תאורה: שי דרור, הפקה: יאן הפקות ויזמות בע"מ, מפיקי תוכן: רותם לוי, חסאם אבו דיאב

 

גיא בן הינום, שלישי 28.7, פתיחת דלתות 16:30, תחילת מופע 18:00

 

היפ הופ תלפיות

כשהתזמורת משתלטת על הביט

תמיר מוסקט, מחשובי המפיקים המוזיקלים בארץ, מפגיש היפ הופ ישראלי עם תזמורת הרחוב הירושלמית ללילה של ביטים וסימפולים בתלפיות. על הבמה ראפרים ויוצרים מובילים בסצנת ההיפ הופ המקומית - ג'ימבו ג׳יי, טדי נגוסה, אקו, Tapash, בלקן ביט בוקס, עדן דרסו - נפגשים בעיבודים חיים וחד-פעמיים עם תזמורת סימפונית מלאה בניצוחו של עידו שפיטלניק.

 

בקצוות הרוטטים שבין האלקטרוני לקלאסי ובין דופק עירוני למהלך סימפוני, נחווה חיבורים חדשים למוזיקה שעוברת דרך הגוף - היפ הופ שחוגג את השפה העברית, מבטא את קולן של השכבות הרב-תרבותיות בחברה, ותזמורת שמבקשת הקשבה מזן אחר. שני עולמות נפגשים לשפה חדשה עם עומק הרמוני, דופק וביט.

המופע בשיתוף ובתמיכה של חברת עדן והקרן לירושלים.

 

ניהול אמנותי: תמיר מוסקט, הפקה מוזיקלית: תמיר מוסקט, איתמר ציגלר, מנצח תזמורת הרחוב הירושלמית: עידו שפיטלניק, הפקה: כרמי וורטמן, תיאום הפקה: דפנה כהן, עיבודי תזמורת: עמרי בר, קלידים ותכנותים: יעל זלינגר, ניהול טכני: מיקי מדינה, עיצוב תאורה: שי דרור

תלפיות, חמישי 13.8,  פתיחת דלתות: 19:30, מופע: 21:00

 

Sonic Blue -

צלילת עומק לעולם היצירה של ריג׳ויסר

בהשתתפות גל תורן, שי צברי, ריף כהן, אלכס משה ואנסמבל נגני-על

 

Rejoicer הוא מוזיקאי ומפיק המוכר בזכות חתימת הצליל הייחודית שלו ושיתופי הפעולה הבינלאומיים החדשניים שהוא מוביל בעולם המוזיקה. השפה המוזיקלית שלו עשירה ורגישה, בין היתר בזכות הסינסתזיה – היכולת שלו לשמוע צליל כצבע.

 

במופע מקור שנוצר במיוחד לפסטיבל ישראל, ריג׳ויסר מקיף את עצמו בחבורה של מוזיקאים - מהקולות הייחודיים והמסקרנים שפועלים כיום בארץ - אנסמבל של יוצרים עצמאיים שילוו את המופע. לבמה יעלו גם גל תורן, שי צברי, ריף כהן ואלכס משה (Folly Tree) - יוצרים שאיתם שיתף פעולה בשנים האחרונות.

 

כחול הוא הציר המרכזי של הערב. זהו גם הצבע של הים – המקום האהוב ביותר על יגאל חבקין, אבא של ריג׳ויסר, שמבלה חלק ניכר מזמנו על סירתו בים. את המרקמים המוזיקליים הכחולים-זוהרים עוטף וידיאו ארט מרהיב שצולם על הסירה. בין מרחבים אמביינטים לגרוב, בין האינסטרומנטלי לביט המהפנט - המופע הוא צלילת עומק לזיכרונות חושיים ולצבעים שאפשר לשמוע.

 

ניהול מוזיקלי, קלידים: ריג׳ויסר, עיבודים, גיטרות: יונתן אלבלק, תופים: אמיר ברסלר, כלי הקשה: איתמר דוארי, בס: יונתן לוי, קלידים: נעם נומוק חבקין, צ׳לו: אסתר ולדרס,

רומי קופלמן, חליל נאיי: יצחק ונטורה, סאונד: אסף שי, עיצוב במה, וידאו ארט: יאיר מוס, דניאל זיני, תאורה: שי דרור, ניהול פרויקט: אשר ביטנסקי ומיכל דיין, הפקה: שמי דהן.

תיאטרון ירושלים, חמישי  6.8, 21:00

 

VERSE

יומיים של אמנות שלוקחת אחריות

שיתוף פעולה ייחודי בין פסטיבל ישראל ועמותת ענר שפירא

 

אירוע אמנות שמזמינה אותנו לפעול, שיודעת להקשיב, לחבר בין קולות שונים בחברה, ולקרוא לשינוי כשצריך. יצירה שהמנוע שלה הוא אכפתיות רדיקלית שלא מפחדת לקחת אחריות על המחר, והיא הדבק בין יצירה לעשייה חברתית.

 

במשך יומיים גדושים בתוכן יזמין הפסטיבל את הקהל לזוז. תעברו בין מופעים, שיחות סוערות, הקרנות סרטי דוקו, פורמטים של אמנות השתתפותית, והמון מוזיקה שיש בה את כוח הקול לשנות מציאות. תיפגשו עם עשרות אמניות ואמנים, קולקטיבים, פעילות ופעילים חברתיים שהבינו ששותפות גורל היא התנועה, שהמציאות היא חומר הגלם, ושאמנות יכולה להושיט יד אמיצה, להקשיב, לחבר, לעשות ולהניע לכיוונים חדשים.

 

בין המשתתפים: אהוד בנאי, נינט טייב שתארח את ברי סחרוף, פלא אוזן ו-Hasan MC, אורית טשומה. דיבייט רעיונות בהנחיית דנה פרנק, מיצב צילום של אלכס פרפורי, דרישת שלום - מחווה לדוד טרטקובר, קרקס אמנות השתתפותי של תנועת תרבות, סיפור ירושלמי, קפה התנגדות - שיחות עם פעילים חברתיים, הכוורת - המרכז ליזמות וחדשנות חברתית, קולנוע שפיגל, יריד מרץ׳ עם סטודיו אקספורט ועוד. ניהול אמנותי: אן דייץ

 

VERSE הוא אחד מבין משורה של אירועי אמנות המתקיימים במרחב הציבורי. בשיתוף חברת עדן ועיריית ירושלים הפסטיבל יוצא למרכז העיר ומזמין מפגש בלתי אמצעי בין אמנות, קהילה והמרחב האורבני. מהלך זה מחזק את הנגישות לתרבות ומדגיש את תפקידה ביצירת עיר פתוחה, פעילה ומחוברת לתושביה.

 

האירוע הוא שיתף פעולה ייחודי וראשון מסוגו בין פסטיבל ישראל ועמותת ענר שפירא. ענר שפירא היה יוצר ירושלמי רב-כישרון - מלחין, כותב, זמר ומעל הכול – אוהב אדם. נפל בקרב גבורה בבוקר שבעה באוקטובר, תוך שהציל חיי רבים. ענר האמין בכוחה של המוזיקה והאמנות לאחד, להעצים ולרפא.
 

בשיתוף חברת עדן, אגף תרבות של עיריית ירושלים, ועמותת ענר שפירא ובתמיכתם

 

מתחם מנורה, 11-12.8, החל מ18:00 עד 23:00

 

כל הרוחות

מחול אנטי-מלחמתי בשש תמונות

שבעה כוריאוגרפיות וכוריאוגרפים מפרקים את המושג "מלחמה" ביצירת מחול קולקטיבית הבנויה שש תמונות, כל אחת מהן מתייחסת לארכיטיפ או למיתוס אחר של מלחמה. משדה הקרב אל האימהוּת, ממנהיגים זחוחים עד פליטות ועקורים - כל פרק מגולל ״מופע” אחר של מלחמה, ומגיב לזיקוק של התופעה ולהשפעתה על הגוף הפרטי והציבורי. על הבמה מלווה בנוכחותו ובמוזיקה מקורית שכתב הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ.

 

בשנת 1932, בין שתי מלחמות עולם, הועלה הבלט ״השולחן הירוק“ מאת הכוריאוגרף הגרמני קורט יוס, יצירה אנטי-מלחמתית מן החתרניות ביותר בתולדות המחול. יוס כינה את היצירה ״בלט פוליטי”, מונח היברידי ולא שגרתי. "כל הרוחות" שואבת השראה מרעיונות אלה וממקמת אותם בגוף המחול העכשווי הישראלי. עם שורה של יוצרים מובילים היא הופכת לפלטפורמה ראשונה מסוגה: מחול קולקטיבי בשש מערכות המגיב לרוחות המלחמה ובנוי פלינדרום — כמו המעגל המיליטריסטי האינסופי שבו אנו כלואים.

 

ניהול וליווי אמנותי: שני תמרי מתן ומשה שכטר אבשלום, כוריאוגרפים: מור שני, אריאל כהן, גלעד ירושלמי, אנאבל דביר, מיכל סממה, מוזיקה מקורית לפסנתר וביצוע: ניתאי הרשקוביץ, עיצוב במה ותלבושות: אריאל כהן, פיתוח אמנותי, עיצוב במה ותלבושות: מורן סנדרוביץ', עיצוב תאורה: עודד קוממי, ניהול הפקה: גל כרמונה, ניהול הצגה: שולי צייגר, רקדנית (מיכל סממה): טליה פז, רקדנים (מור שני): מתן כהן, זיו בשור, רקדניות (אנאבל דביר): מאיה נבות, מאיה כהנוב, תמר קמינסקי, רקדנים (גלעד ירושלמי): עפר כלב, יורי מירון, אבינועם כספי גרינפילד, איתן מנדל, אבישי גולדפרב, מנחם גורן, עודד ארנון, דוד דישון, איל פרידלנדר, פיטר שפיגל, יוסי רוטשטיין, גבי יאיר, יוני שור, יגאל אלעד, סקיפ טרייסמן.

 

תיאטרון ירושלים, שלישי ורביעי 4-5.8, 21:00,

 

כאחד

כוריאוגרפיה לחברה גמישה

בקיץ 1925 הגיעו לפרנקפורט מאות אלפי פועלים מרחבי אירופה מוכנים להתאמן, להופיע ולנוע יחד באולימפיאדת הפועלים הראשונה. התכנסות לא תחרותית המבוססת על סולידריות, שוויון ושיתוף, ניסוי רדיקלי בדמיון פוליטי ותרבותי שניסח חזון חברתי חדש דרך תנועה וקצב.

 

מאה שנה אחרי אותו אירוע ״תנועה ציבורית״ קוראת לקהל להצטרף ליצירה שתבחן את הרוח של אולימפיאדת הפועלים — חברה השואפת לשוויון, לאחווה חוצה גבולות לאומיים ולשלום. דרך הפעולה הפיזית המשותפת שתתקיים סביב תיאטרון ירושלים, הקהל מוזמן לגלם בגוף מסר תרבותי ופוליטי, ולבחון כיצד ערכים אלה מתממשים פיזית.

 

המופע "כאחד" מתקיים במרחב הציבורי, ומזמין את הקהל לחקירה חיה דרך הגוף. הפעולה נולדה מתוך הצורך להתכנס ולהתאמן להיות חברה גמישה, זריזה ובעלת מחשבה אקרובטית המוכנה למאבקים שבדרך. חברי "תנועה ציבורית" מבצעים כוריאוגרפיה של עוצמה ופגיעוּת, משמעת וצייתנות, משחק ותחרות, ומאפשרים לקהל להתענג על ההרמוניה של ה״יחד״ הקבוצתי.

 

ראש תנועה ציבורית: דנה יהלומי, חברי תנועה ציבורית: משי אולינקי, גלי ליבריידר, אבשלום לטוכה, אופיר קונש, טל אדלר, מעיין חורש, מוזיקאי: יוני סילבר, טקסט: יערה שחורי, ננה אריאל, דרמטורגיה: טל יחס, תמיכה בפיתוח: אור אשכנזי, ניצן בן שם, תלבושות: גלי ליבריידר, מחקר ראשוני: ניר שאולוף, הפקה: שירה סנדיק, ייעוץ אמנותי לקונספט: LIGNA

קו-פרודוקציה בין פסטיבל ישראל, תיאטרון Mousonturm, פרנקפורט ו״תנועה ציבורית״.

בסיוע מכון גתה ישראל ומשרד החוץ הגרמני, בשיתוף קולקטיב Ligna.

רחבת תיאטרון ירושלים,רביעי וחמישי 5-6.8, 19:00

 

פורטרטים של נפילה

הפקת מחול מקומית ובינלאומית

 

לכודים במעגל אינסופי של מצבים גופניים מאתגרים, ששת הרקדנים ב״פורטרטים של נפילה״ עולים זה על זה, מטפסים וקורסים, בונים על הבמה מבנים אנושיים מרשימים ושבריריים. הגוף הווירטואוזי של הרקדנים מותיר את הצופה דרוך אל מול זרם דימויים בלתי פוסק: סולידריות ואלימות, רוך ואכזריות, משיכה ודחייה. רגעים של אינטימיות הופכים ברגע לדימויים מטרידים של אובדן ושל כוח קולקטיבי סוחף.

 

היצירה משרטטת דיוקן של עולם שמתקשה לעצור, להקשיב או להתבונן. בין התמוטטות להתאוששות הוא מאיר את המחזוריות של האנושיות שלנו, שבה השבריריות אינה נקודת סיום אלא נקודת מפנה, ודחף החיים ממשיך לפעום.

 

כוריאוגרפיה ועיצוב פסקול: עדי בוטרוס, רקדנים: עידו ברק, נשמה בייזר, נעמי בן דוד, עדי בוטרוס, סתיו סטרוז בוטרוס, אורי דיקר, עיצוב תאורה: עופר לאופר, דרמטורגיה: יעל ונציה, עיצוב תלבושות: סתיו סטרוז בוטרוס, מנהל טכני: אסף אשכנזי, הפקה: עדי בוטרוס אמנויות הבמה, יחסים בינלאומיים: Drôles de Dames

קו-פרודוקציה בין פסטיבל ישראל, Théâtre de la Ville - Paris, MART Foundation

 

תיאטרון ירושלים, שישי 7.8, 14:00

 

ניצבים

ארבעה שחקנים משחקים במוות

 

ארבעה שחקנים - ״ניצבים״ שמתו על הסט עשרות פעמים, קמים לתחייה מרצפת חדר העריכה של הסדרות והסרטים שבהם שיחקו אל קדמת הבמה. המופע משחזר סצנות גסיסה מתוך הקריירה של המשתתפים, אבל מסיט את המבט אל האנשים שמאחורי הייצוג. מאחורי כל שחקן שדמותו מתה על המסך יש אדם שבוחר לגלם בגופו מוות מפתיע, אלים, מגוחך ולעיתים קרובות מיותר. גופם האנונימי של השחקנים ה״ניצבים״ מספק את הצמא האנושי לפורענות, לדם ולראווה.

 

מבעד לייצוגים השונים של המוות מתפרקים מנגנוני הכאב והאלימות, ומתגלה אט אט המאמץ האנושי והכן של השחקנים להיראות, לקבל הכרה ולממש חלום. ככל שהיצירה מתקדמת, נחשף באומץ גם הקשר האישי והחשוף של כל אחד מהם לחיים ולמוות.

 

יוצר: יהונתן רון, עוזרת במאי: נליה פשין, מעצב במה: טל ארז, מעצב תלבושות: ‏חמאדה עטאללה, מעצב תאורה: רותם אלרואי, יוצר וידאו: נמרוד צין, מוסיקה: אמיר לקנר, מעצבת תנועה: טל קון, מנהלת הפקה: אביה חדידה, משחק: אילן ברזילי, אמיר חרבאוי, יבגני גולן, רבקה אופק.

 

תיאטרון ירושלים, 4.8 19:00 , 5.8 19:00 ו – 21:30.

 

 

 

 

 

 

פיטר עוזב

מופע לקוף ומכונה

פיטר הוא קוף שהפך לאדם, אבל משתוקק לחזור להיות קוף. דמות מונפשת הפועלת באופן ספונטני באמצעות בינה מלאכותית. פיטר מתקיים בעולם, מתפתח ומתרחב כבר למעלה משנתיים, מוזן מהיחסים החשופים והאינטנסיביים עם האמן שיצר אותו - אמיר יציב, ומשיחות עם צופים.

 

פיטר ואמיר נפגשים על הבמה לפעם אחת אחרונה, בניסיון להבין איך פיטר הפך לישות אנושית. אבל המופע החי מוביל למקומות לא צפויים: פיטר מתַקשר ישירות עם הקהל ושואל שאלות. הוא נסער, הוא כועס, הוא מחפש אהבה, ומנסה נואשות לחזור להיות קוף.

 

"פיטר עוזב" נשען על הסיפור שכתב פרנץ קפקא ״דין וחשבון לאקדמיה״, המתגלה בהצגה כרלוונטי מתמיד. המופע מוביל את הקהל לברר שאלות על יחסי שליטה בעולם הנשלט על ידי בינה מלאכותית. בין דמות למחבר, בין מכונה לאדם, בין קהל לישות וירטואלית, אמיר ופיטר מפגישים אותנו עם חוויות שהן מעל ומעבר למציאות כפי שאנחנו מכירים אותה.

 

יוצרים: אמיר יציב ונעם גל, כתיבה, בימוי ומשחק: אמיר יציב ונעם גל, מוזיקה: ענר גל קיש,עיצוב תלת-ממד: גיא ליטב, תכנות: אוהד רון, אמיר יציב, שליו בשן, אייל ליטבק, יותם קיפר ולוסי האס, עיצוב פסקול: בניה רכס ודניאל מאיר, ייעוץ דרמטורגי: איתי דורון, עיצוב עמדה: עדי זעפרן, עיצוב גרפי: נעם כתר, תיעוד סטילס ווידאו: דניאל חנוך 

תיאטרון ירושלים,  שלישי עד שישי, 4-6.8, 19:00

 

 

הלב החושב

יומני מופע בעקבות אתי הילסום

"הלב החושב" הוא פרויקט התכתבות ושיחה ערה עם המילים, המחשבה החדה והרוח הנדירה של אתי הילסום, שהפכה לדמות קאנונית בזכות הכתיבה שלה - כתיבה המתבוננת ללא פחד במלחמה, מיניות, אכזריות ואלוהים. וגם כשהמציאות סביבה נעשתה קטסטרופלית - היא המשיכה לחפש אחר אנושיות.

"הלב החושב" ממקם את היומנים של הילסום עמוק בתוך יצירה עכשווית ובגוף ראשון. על הבמה נבחרת אמניות מתחומי הפרפורמנס שהופכות את החיים לפורמט אמנותי, ונפגשות עם היומנים לא כטקסט היסטורי אלא כפרטנר חי ואישי ליצירה. כל אחת מהאמניות בחרה קו מחשבה, איכות "אתי הילסומית", שאלה או סתירה העולים מן היומנים, ויצרה תגובה או פעולה אישית. דיאלוג רב-משתתפות שקורה בין הרעיונות החיים, התשוקות והאסונות, בין הילסום לבין האמניות. שישה יומני מופע שדורשים לומר לנו משהו על הרגע הזה ממש.

 

תיאטרון ירושלים, חמישי 6.8, 19:00 ו- 21:30, שישי  7.8, 12:00

דרישת שלום 2026

12 מעצבים, 11 כותבים וקהל: חושבים שלום

 

ארבע שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים הגיע אנואר סאדאת לארץ ואיתו התקווה להסכם שלום בין ישראל למצרים. לכבוד הרגע הזה עיצב דוד טרטקובר גלויה בשם "דרישת שלום" שנשלחה לראש הממשלה, לנשיא, לחברי הכנסת ולכל המשפחות הנושאות את שם המשפחה "שלום". כשסאדאת עזב חזרה למצרים, הגלויה נתלתה על שלטי חוצות.

 

באקלים של ימינו, אחרי מלחמה ותוך כדי מלחמה - נדמה כי המילה "שלום" נעלמה מן השיח הציבורי והפכה לחלום אוטופי או למשאלת לב נשכחת. כעת, במלאת שנה למותו של טרטקובר, נחזור אל אותה מחווה פשוטה וחזקה:

 

הזמנו שנים-עשר מעצבים לעצב גלויות "דרישת שלום" שהן פרשנות אישית - סיסמוגרף לרגע הזה בזמן. אליהם יצטרפו כותבים וכותבות מעוררי השראה שיכתבו את צידן האחורי של הגלויות. במהלך ימי הפסטיבל הקהל יצטרף לפעולה ויכתוב בחיוך, בדמעה או בזעם "דרישת שלום" משלו - אישית או ציבורית, וישלח אותה הלאה - לאדם קרוב, לדמות ציבורית, לקהילה, למקום או לעתיד באמצעות תיבת דואר של דואר ישראל שתוצב במקום.

 

בהשתתפות: להב הלוי, דוד עדיקא, עמית טריינין, כרים אבו-שקרה, ארם גרשוני, אבישג שאר ישוב, זאב אנגלמאייר, הדסה פרומן ועוד, אוצרת: הילה שאלתיאלי

 

המיצג עולה בסיוע דואר ישראל, ויוצג במהלך ימי הפסטיבל בירושלים

 

הוסר זמנית

סיור בעקבות יצירות אבודות

 

לחדר נכנס פיל. ייקח הרבה זמן להוציא אותו. אפשר לנסות להתעלם ממנו, אבל לא באמת. 

 

״הוסר זמנית״ הוא סיור בעקבות מה שאי-אפשר לראות. יצירה רפלקטיבית שמנכיחה מופעים בינלאומיים שהיו אמורים להגיע לישראל - אבל לא יגיעו. יצירות מעוררות השראה שהיינו רוצות לחשוף את הקהל הישראלי אליהן - אבל זה בלתי אפשרי.

 

בפורמט של סיור בעקבות העבודות האבודות, נזמין אתכם לשיטוט בתיאטרון ירושלים, ובמהלכו תוכלו לשמוע בגוף ראשון עדות על יצירת תיאטרון או מחול בינלאומית - מטלטלת, חשובה או נוגעת ללב. תכירו דרכה את הבמאיות והבמאים המשמעותיים והמעניינים שפועלים כיום מעבר לים.

הסיורים האינטימיים. יונחו על ידי מנהלים אמנותיים, אוצרות ויוצרים שישתפו אתכם בחוויית הצפייה האישית שלהם, ויראו חלק מהיצירה - לעיניכם בלבד.

 

"הוסר זמנית" מנכיחה את ההיעדר, הבידוד והניתוק. ומבקשת דרך פעולה פשוטה להניח אותם בפנינו לשיחה. תגובה מהירה במרחב שמציבה שאלות על המציאות הפוליטית- גלובלית שישראל נתונה בה בימים אלה, ועל היחסים הבינלאומיים של ישראל מול העולם - באקלים של מלחמה וחרם תרבותי. תוך כדי תנועה בתיאטרון היא גם מזיזה אותנו באי נוחות על הקו הדק שבין תיעוד לפירוק, בין האין ליש, ובין כאן לשם.

 

הסיורים כוללים הליכה קלה בתיאטרון ירושלים. אורך סיור - 20 דק'. מספר המקומות מוגבל, מומלץ להרשם מראש

אוצרת: איב קריסטל

 

פסטיבל ישראל בנגב המערבי

 

שגיא דקל חן

בדשא של קיבוץ ניר עוז, המקום שבו הכול קרה, המקום שבו צמחו חיים ושבו הם גם נסדקו, יעלה שגיא דקל חן על הבמה וישיר בפעם הראשונה תשעה שירים שכתב והלחין במעמקי השבי, יצירות שהפכו לפסקול ההישרדות של 498 ימיו בשבי.

עם שובו הביתה, כשהמנגינות עוד מהדהדות בראשו ומאיימות להישכח, החל שגיא בתהליך יצירה ועיבוד ארוך בהפקה מוזיקלית של ליעד גרושקה ועידן שניאור. שגיא העניק חיים וצלילים למילים שנשמרו בתוך הבטן והראש שלו חודשים ארוכים. הוא בחר באומץ שהסיפור שלו, של משפחתו ושל הקהילה שלו, והשירים שכתב בשבי יצאו אל העולם לראשונה בהופעה. הופעה באותו מקום ממש, בבית.

זהו ערב מיוחד שיתחיל עם כניסת הקהל בשער הקיבוץ, ימשיך בין השבילים מלאי הזיכרונות ועד הדשא המחזיק כל כך הרבה חוויות חיים. המופע מורכב מהשירים של שגיא לצד סיפורים ויצירות נוספות - כל יצירה מספרת סיפור של חיים ומוות או של מה שביניהם. את המופע מלווים להקה ואורחים מיוחדים, ביניהם כמה מהאמנים הבולטים במוזיקה הישראלית, וגם כמה חברים- פדויי השבי, בנים למשפחות שכולות, אחים לדרך ועוד.

הפקה מוזיקלית: ליעד גרושקה ועידן שניאור, במאי: איתי מאוטנר

 

שגיא: "אני לא זמר, אני אבא ששר. מעולם לא התכוונתי להיות זמר או לשיר.                                               נחטפתי, לקחו לי הכול. התעוררתי שם בבית חולים עם יד חבושה שלא מגיבה, רגל מגובסת, אזוק למיטה, אפילו את העגיל הם לקחו. מה שהם לא לקחו פשוט כי לא ידעו, זה את הכוח האמיתי, בפנים. זה שעזר לי לשמור על התקווה, הבריאות והשפיות.

המוזיקה הייתה שם בשבילי ברגעים הכי קשים, שירים של אחרים שהתנגנו לי בראש. אחרי מספר חודשים בשבי מצאתי את עצמי מתחיל ליצור שירים. לא יכולתי לכתוב אותם, שיננתי בראש את המילים, לא יכולתי לנגן או לשיר אותם, אז את המנגינות רק דמיינתי.

ב-15.2.25 שוחררתי מהשבי. לאחר יומיים, בלילה, בבית החולים (הנכון) הלכתי לחדר צדדי, ועם קול של קרפדה ללא חמצן, בשקט, אפילו עם קצת בושה, הקלטתי לעצמי בטלפון את כל תשעת השירים, מילים ולחן.

את המופע הראשון שלי אני אעשה בניר עוז, בבית שלי. זה אותו הדשא שעליו רצתי כל הילדות, הדשא שבו הכרתי את מילי לראשונה, זה שגידלתי עליו שתי בנות, הדשא שעליו נלחמתי, והדשא שבו נפלו חבריי. זה דשא עם ירוק אחר. זה הדשא שעליו היו אירועים שמחים בעבר, ומאז בעיקר הלוויות. האירוע הפעם הוא לא חגיגה, לא מסיבה, לא סגירת מעגל, לא ניצחון… הוא פשוט חלק מהסיפור. יהיו שם שירים שלי, שירים של אחרים, אמנים וחברים אורחים וגם הרבה סיפורים.

האירוע חשוב לי מאוד. הקיבוץ חשוב לי מאוד. והלוואי וייבנה מחדש עם חיים חדשים. מקווה שהאירוע הזה יהיה אבן ביסודות שלו.

זה הסיפור גם שלכם ושלכן. מוזמנים."

קיבוץ ניר עוז:

"ניר עוז הוא בית. בית של זיכרון, של חוסן, של תקווה ועתיד. אנו מזמינים אתכם להגיע אלינו לשוטטות קצרה המבקשת לחבר בין העולמות.

חברים יקבלו את פניכם, ויהיו שם לצידכם בשבילים שיעברו בין חלק ממוקדי התופת של שבעה באוקטובר. עבורנו, ההליכה הזאת בתוך הקיבוץ, במקומות שספגו את הכאב הגדול ביותר, היא עדות חיה לסיפור שלנו, למה שהיה, מה שקרה, מה שנותר, ולמה שאנחנו בונים מחדש בכל יום.

האירוע הזה גדול ומשמעותי מאוד. אנחנו מתרגשים מההזדמנות לאירוע מלא השראה ותקווה. בואו לעבור את הדרך הזאת, להסתכל למציאות בעיניים ולהישיר מבט אל העתיד דרך המוזיקה והסיפורים ששגיא הביא איתו מהחושך הכי גדול. בואו, מחכים לכם בבית."

 

קיבוץ ניר עוז, שני 10.8, החל מ- 18:30 , תחילת מופע: 20:00 .

 

 

היפ הופ תלפיות - מועצה אזורית אשכול

כשהתזמורת משתלטת על הביט

תמיר מוסקט, מחשובי המפיקים המוזיקלים בארץ, מפגיש היפ הופ ישראלי עם תזמורת הרחוב הירושלמית ללילה של ביטים וסימפולים בתלפיות. על הבמה ראפרים ויוצרים מובילים בסצנת ההיפ הופ המקומית - ג'ימבו ג׳יי, טדי נגוסה, אקו, Tapash, בלקן ביט בוקס, עדן דרסו - נפגשים בעיבודים חיים וחד-פעמיים עם תזמורת סימפונית מלאה בניצוחו של עידו שפיטלניק.

 

בקצוות הרוטטים שבין האלקטרוני לקלאסי ובין דופק עירוני למהלך סימפוני, נחווה חיבורים חדשים למוזיקה שעוברת דרך הגוף - היפ הופ שחוגג את השפה העברית, מבטא את קולן של השכבות הרב-תרבותיות בחברה, ותזמורת שמבקשת הקשבה מזן אחר. שני עולמות נפגשים לשפה חדשה עם עומק הרמוני, דופק וביט.

המופע בשיתוף ובתמיכה של מ.א אשכול וקרן ברכה

 

מועצה אזורית אשכול, שני 17.8, 19:30 פתיחת דלתות, 20:30 תחילת מופע

 

פסטיבל ישראל בגליל המערבי והעליון

 

פורטרטים של נפילה

הפקת מחול מקומית ובינלאומית

לכודים במעגל אינסופי של מצבים גופניים מאתגרים, ששת הרקדנים ב״פורטרטים של נפילה״ עולים זה על זה, מטפסים וקורסים, בונים על הבמה מבנים אנושיים מרשימים ושבריריים. הגוף הווירטואוזי של הרקדנים מותיר את הצופה דרוך אל מול זרם דימויים בלתי פוסק: סולידריות ואלימות, רוך ואכזריות, משיכה ודחייה. רגעים של אינטימיות הופכים ברגע לדימויים מטרידים של אובדן ושל כוח קולקטיבי סוחף.

היצירה משרטטת דיוקן של עולם שמתקשה לעצור, להקשיב או להתבונן. בין התמוטטות להתאוששות הוא מאיר את המחזוריות של האנושיות שלנו, שבה השבריריות אינה נקודת סיום אלא נקודת מפנה, ודחף החיים ממשיך לפעום.

כוריאוגרפיה ועיצוב פסקול: עדי בוטרוס, רקדנים: עידו ברק, נשמה בייזר, נעמי בן דוד, עדי בוטרוס, סתיו סטרוז בוטרוס, אורי דיקר, עיצוב תאורה: עופר לאופר, דרמטורגיה: יעל ונציה,

עיצוב תלבושות: סתיו סטרוז בוטרוס, מנהל טכני: אסף אשכנזי, הפקה: עדי בוטרוס אמנויות הבמה, יחסים בינלאומיים: Drôles de Dames

קו-פרודוקציה בין פסטיבל ישראל, Théâtre de la Ville - Paris, MART Foundation

 

מרכז קלור, כפר בלום, רביעי 19.8, 20:00

 

 

אהבה מוסיקה (עכשיו!)

 

"בוקר טוב לכל אלה שלא היה להם לילה", שרה דיקלה בשנת 2000, כשיצא האלבום הקאנוני שלה "אהבה מוסיקה". השיר שחרך את הרדיו בקולה הצרוד הפך ללהיט מקומי אדיר ששילב את תמהיל ההשפעות הייחודי שלה - ממוזיקה ערבית קלאסית, דרך אלקטרוניקה אנרגטית ועד רוק ניסיוני. מאז ועד היום האלבום ממשיך להדהד כיצירה חד-פעמית שהרחיבה את גבולות השפה המוזיקלית המקומית.

 

שנה לאחר יציאת האלבום, הכוריאוגרפית יסמין גודר יצרה את "אולם" - עבודה מיתולוגית שבה דיקלה הופיעה עם "בוקר טוב". השילוב בין שפת המוזיקה של דיקלה לשפה הפיזית הייחודית של יסמין יצר תהודה בשדה המחול המקומי. עכשיו הן נפגשות שוב.

״אהבה מוסיקה (עכשיו!)" היא יצירת מחול לרקדניות  בגילאים שונים ומרקעים שונים. על הבמה לצידן- דיקלה, מצויידת בהרכב של שישה נגנים, מבצעת את האלבום כולו בעיבוד מוזיקלי עכשווי. תהליך היצירה ארך כשלוש שנים, עלה בבכורה בינלאומית ביוני 2024 בגרמניה, ומאז זכה להצלחה בעולם.

 

החיבור בין שתי היוצרות מבקש לגעת דרך המבט והמבע הנשיים באינטימיות, במערכות יחסים, בבדידות ובגעגוע. הרקדניות חוקרות על הבמה טקסים של טרנספורמציה נפשית וחברתית, ומחפשות דרכים חדשות להתנגד, להתמסר, להשתחרר, להתאבל ולחגוג.

 

קונספט בימוי וכוריאוגרפיה: יסמין גודר. מילים, לחן וביצוע: דיקלה דרמטורגיה: איציק ג׳ולי , רקדניות יוצרות: ענבל אלוני, אילנה שרה קלייר בלסן, מור דמר, יעל וכמן, אופיר ינאי, דור פרנק, תמר קיש. קלידים ומחשב: ג׳וש לוי, תופים: רועי נביאי, גיטרות חשמליות ואקוסטיות: מיכאל מיטל, גיטרה בגלמה: יניב טייכמן, נאי, קלרינט אלקטרוני EWI: מתן גולדמן,  דרבוקה: אריאל אביטבול, מנהל הפקה: עומר אלשייך

ניהול אדמיניסטרטיבי: נועה ממרוד, במה: עופר לאופר, תאורה: נדב ברנע, תלבושות וסטיילינג: שחר אבנט, ייעוץ תלבושות: ערן שני, הפקה מוזיקלית: תום אלבז , ניהול חזרות, ניהול הצגה: עינת בצלאל, פיתוח חומרים תנועתיים: תמר קיש.

 

היכל התרבות נהריה, חמישי 20.8, 20:30

 

לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים

 https://www.israel-festival.org/

 

28 ביולי עד 20 באוגוסט 2026

מופעי הפסטיבל בירושלים יעלו בין 28.7 ל-13.8

מופעי הפסטיבל בנגב המערבי יעלו ב-10.8, 17.8

מופעי הפסטיבל בצפון יעלו ב-19.8, 20.8