לקראת פתיחת אירועי שנת ה-60 לאיחוד העיר, יתקיים ביום חמישי הקרוב (4.6, 20:30. פתיחת שערים: 20:00) מופע מוזיקלי היסטורי ומרגש תחת כיפת השמיים - "פיוטי ששת הימים וירושלים".

האירוע, הופק בהובלת מרכז מורשת ששת הימים בגבעת התחמושת ומשרד ירושלים. באופן סמלי ורב-עוצמה המופע יתקיים באתר הקרב ההיסטורי של גבעת התחמושת, ויבוצע על ידי תזמורת ירושלים מזרח ומערב בהרכב ענק של 28 נגנים, תחת שרביטו של המנצח מתן יונה, עם עיבודים מיוחדים של המאסטרו תום כהן.

"פיוטי ששת הימים וירושלים" הינו מופע חדש, ייחודי ומרגש שיחזיר לתודעה את הצלילים, הפיוטים והתפילות שנכתבו ברגעים ההיסטוריים של מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים ונעלמו עם השנים מהתודעה הציבורית.

המופע מציע מפגש פסגה חד-פעמי בין הקלאסיקות הישראליות המוכרות לבין יצירותיו הגנוזות של גדול פייטני מרוקו - רבי דוד בוזגלו, שחיבר בזמן אמת פיוטי ניצחון ופולמוס חריפים מול נאצר וצבאות ערב.

על הבמה ייפגשו שני קולות מובילים במוזיקה הישראלית: הוירטואוז של המסורת האנדלוסית משה לוק, ולצידו האמן שי צברי. יחד ולחוד הם יבצעו את "ירושלים של זהב", "מעלי דממה" ו"נגילה הללויה", לצד ביצועים נדירים לעיבודים עכשוויים לפיוטיו ההיסטוריים של בוזגלו.

הפיוטים האבודים של שנת 67'

בעוד שברדיו הישראלי של 1967 התנגנו המנוני הניצחון המוכרים, במרחב הקהילתי של יוצאי מרוקו התרחשה יצירה דרמטית לא פחות. רבי דוד בוזגלו, אז עולה חדש ועיוור המתגורר בקרית ים, חווה את "תקופת ההמתנה" ואת המלחמה דרך קולות הרדיו. עם הניצחון ושחרור ירושלים, הוא חווה התעוררות רוחנית עצומה וחיבר שורת פיוטים מדהימה (16 במספר) העוסקים במלחמה ובתוצאותיה, ומעל הכל – איחוד העיר ירושלים.

הכתיבה של בוזגלו בפיוטים אלו היא תופעה ייחודית מרתקת: מצד אחד, הוא משתמש במבנים עתיקים, בשפה מקראית ובלחנים אנדלוסיים. מצד שני, התוכן הוא אקטואלי, מודרני ובועט. הוא מתפלמס ישירות עם הרברבנות של מנהיגי מדינות ערב (ובעיקר נאצר מנהיג מצרים), מזכיר מטוסי קרב וטנקים, ומעל הכל - הופך את חיילי צה"ל בעצמם למעין שליחים של ההיסטוריה.

מירב ארגמן טלר, מ"מ מנכ"ל מרכז מורשת ששת הימים בגבעת התחמושת: "מלחמת ששת הימים אינה מסתכמת רק במורשת קרב ובגיבורים צבאיים. בתוך הזיכרון הלאומי טמונים גם אוצרות רוחניים. בין שירי הניצחון לשירי ירושלים, ישנה סוגה תרבותית שכמעט ולא זכתה להתייחסות או לחשיפה. הבאתם של פיוטי ששת הימים וירושלים, שנכתבו עם סיומה של המלחמה ונשכחו עם חלוף הזמן, לקדמת הבמה - היא חובתנו לשימור פעימות הלב של העם. ערב זה יעניק ליצירות הללו את מקומן הראוי במורשתה השלמה של העיר ירושלים ושל עם ישראל."

הפיוטים המבוצעים במופע:

לא הכוחות (ביצוע: משה לוק) :

זהו אינו שיר ניצחון רגיל, אלא שיר הודיה עמוק שמבקש להבהיר כי הניצחון חרג מגדר הטבע. הפיוט מנהל פולמוס עם צבאות ערב ומנהיגם, אך המיקוד בו הוא נס ההצלה. המשורר מקביל את מלחמת ששת הימים לנס קריעת ים סוף, וקובע כי הניצחון הושג בזכות התערבות אלוהית. השיא של הפיוט, שהעניק למופע את כותרתו, הוא הרגע בו הפייטן מכתיר את לוחמי צה"ל כלא פחות משליחי ההשגחה, "מלאכים" בשר ודם:

"לֹא הַכֹּחוֹת, לֹא הַמֹּחוֹת / קָבְעוּ תְּבוּסַת מִצְרַיִם עַד לִבְכִיָּתָה / כִּי יָד רָמָה נֶעֶלְמָה / הָפְכָה בִּין רֶגַע עַל פָּנֶיהָ שִׁלְיָתָהּ" "לוּלֵא הָמָם וְהֶחֱרִימָם אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מֵעַל הַבִּירָה / כִּי מַלְאָכָיו מְבֹרָכָיו חֵיל צַהַ"ל הֶעָלוּם עַל אֵשׁ בַּחֲרָדָה"

הקיץ הקץ וצבאות ערב (ביצוע: משה לוק):

שניים מהפיוטים החריפים והסאטיריים ביותר שכתב בוזגלו. כאן המשורר פונה ללעג של ממש כלפי נשיא מצרים, בא עמו חשבון על המלחמה שהמיט על עמו, ומבקר את הרברבנות הערבית. בוזגלו משתמש במונחים פוליטיים וצבאיים ("דקטטור מבעית") ורומז לסיוע הסובייטי שקיבלו מצרים ("חיל אדום"), תוך שהוא מצביע על האמונה המוסלמית הדטרמיניסטית ב"גורל" כסיבה לתבוסתם הצורבת מול תושיית ישראל. אלו פיוטים שמעבירים את הלך הרוח הציבורי של "לפני ואחרי" המלחמה - מחרדה עצומה ללעג למנוצח.

"הֵקִיץ הַקֵּץ עַל מוֹשְׁלֵךְ קָהִיר / וּלְעֵין כֹּל נִקְלָה / וּבְמַפַּלְתּוֹ סָר צִלֵּךְ / וַעֲנָנֵךְ נַעֲלָה" (פנייה ישירה ועוקצנית לנאצר) "דִּקְטָטוֹר מַבְעִית... אוֹי לְיוֹם הִקְדִּישׁ קְרוּאָיו" "כִּי מָסוּר הוּא לְגוֹרָלוֹ... וּלְכָל תִּגְרָה - זֶה גּוֹרָלִי"

ירושלים אשרך (ביצוע: משה לוק) :

אחד מפיוטיו הארוכים, המורכבים והעשירים ביותר של בוזגלו, שחובר מיד לאחר כיבוש העיר העתיקה. בניגוד לשירי הפולמוס והמלחמה, פיוט זה כולו כמיהה וחזון רוחני. בוזגלו מעלה בו את תמונות בית המקדש והעלייה לרגל.

הייחוד המוזיקלי והפואטי של הפיוט הוא היותו "מטרוז" – שיר דו-לשוני השוזר עברית וערבית-יהודית המנהלות דו-שיח פנימי זו עם זו. השילוב הזה הופך את הפיוט לביטוי האולטימטיבי של כמיהת יהדות צפון אפריקה לעיר הקודש.

"יְרוּשָׁלַיִם, אַשְׁרֵךְ וּמַה רָמָה קַרְנֵךְ / כִּי שָׁם עָלַיִךְ חוֹפֵף הוֹד יָהּ מָגִנֵּךְ"

אוחיל יום (ביצוע: שי צברי):

חיבור של שי צברי בין פיוט זה לבין "ירושלים של זהב" הוא אחד מרגעי השיא במופע. זהו פיוט כיסופים יפהפה מאת ר' אליהו חזן (המאה ה-19). המופע יוצר קשר מרגש במיוחד בין שתי התפילות הללו - שתיהן נכתבו מחוץ לירושלים, לפני שהייתה נגישה למחבריהן. אחת נכתבה במרוקו, ממרחק פיזי עצום, והשנייה נכתבה בישראל של 1967 (לפני המלחמה), ממרחק קצר פיזית אך תהום מדינית.

"אוֹחִיל יוֹם יוֹם אֶשְׁתָּאֶה / עֵינִי תָמִיד צוֹפִיָּה / מָתַי אָבוֹא וְאֶרְאֶה / יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה"

המופע "פיוטי ששת הימים וירושלים", המתקיים ביום חמישי הקרוב, מציע ערב מוזיקלי אדיר ממדים באחד מאתרי הקרבות המשמעותיים לאיחוד העיר, בחשיפה של נרטיב שלם שהיה גנוז במשך עשרות שנים - וחיבור מרגש בין פסקול הרדיו הישראלי לשירת בתי הכנסת של תשכ"ז.

להזמנות כרטיסים:

https://g-h.tickchak.co.il/103739