מאת׃ איילת דניאלי

ילדי כיתה ו' מבית הספר לוי אשכול התכנסו לשיחה קצרה על יום הזיכרון ועל מהות קיומה של מדינת ישראל. התשובות היו מפתיעות ומעוררות מחשבה, ועוד יותר הדהימה העובדה שמדובר בילדים.. מסתבר שהם מבינים. ואולי אפילו קצת יותר מאיתנו, המבוגרים..

השתתפו בשיחה:

ניר ישראל בנו, בן 11.5
סיון בביאן, בת 11.5
דוד כהן, בן 12.5
יונתן גוטין, בן 11.5
ומיכאל נוביצקי, בן 11.5

מה משמעות היום הזה עבורכם?

ניר: יום שבו כולם מתאחדים לזכור את האנשים שמתו במלחמה, שבזכותם יש לנו מדינה.
סיון: אנחנו צריכים להודות להם שבזכותם האויבים שלנו לא השתלטו על המדינה שלנו.
דוד: בשבילי זה אירוע עצוב.
יונתן: יום שבו אנחנו זוכרים את החיילים שהקריבו את החיים שלהם כדי שהאויבים לא ישלטו בנו.
מיכאל: בשבילי זה יום שבו כל במדינה זוכרת את האנשים שבמותם ציוו לנו את החיים. בלעדיהם לא היתה לנו מדינה.

"בזמן צוק איתן פחדנו לטייל, פחדנו בזמן האזעקות". ניר וסיוון מביה"ס "לוי אשכול"
 

מה אומרת לכם המילה "חייל"?

יונתן: מדים ירוקים.
סיון: רובים, יריות.
מיכאל: הגנה.
ניר: חייל שיורה כדי לשמור.
דוד: מישהו שמגן עליי.

מה אתם חושבים על החיים שלנו ושל הערבים בארץ ישראל?

סיון: לדעתי זה לא יהיה טוב לתת להם שטחים. הנה נתנו להם שטח והם החזירו מלחמה. הם רוצים לקחת לנו את כל הארץ.
מיכאל: בסדר שיחיו פה ערבים, אבל לא צריך לתת להם מדינה, ואסור שיתקפו אותנו, אחרת לנו יש את הזכות להגן על עצמנו.

למה לא לתת להם מדינה?

מיכאל: כי כבר הוחלט על ידי האו"ם שפה תקום מדינה יהודית, ולהם כבר יש 31 מדינות ברחבי העולם.
ניר: אני חושב שלא צריך להכליל, יש ערבים טובים ויש רעים. בסדר שיחיו יתנו באותה מדינה, אבל לא במדינה משלהם.

"אלוקים נתן לנו את הארץ הזו, כאן גרו אבות אבותינו". דוד, יונתן ומיכאל
 

איך היו נראים החיים לפני שהוקמה מדינה?

דוד: זה היה כמו אסון: שואה, אנטישמיות, יהודים מפוזרים. מפחדים לצאת מהבית.
יונתן: זה היה קשה מאוד. כולם אויבים מסביב ואי אפשר לחיות ביחד.. אין מי ששולט ומונע סכסוכים.

איך הרגשתם בזמן מבצע "צוק איתן"?

יונתן: החופש הלך לנו.. היינו בלחץ, פחדנו לצאת החוצה.
סיון: מפחדים לטייל. אנחנו נסענו לאילת ופחדנו שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ולא יהיה לנו איפה להסתתר.
ניר: הרגשתי פחד בזמן האזעקות.. הייתי רץ לממ"ד עד שהן ייגמרו. בת דודה שלי פחדה מאוד בכל התקופה, ואפילו כשטסה לטיול ביוון הפחדים ליוו אותה והיא פחדה לצאת לרחוב.
דוד: הרגשתי בעאסה, אי אפשר לצאת למכולת, לחבר.. היה יום אחד שחשבתי שיהיה שקט ויצאתי למכולת, אבל בדיוק אז היו פיצוצים כשכיפת ברזל יירטה כמה רקטות וה"בומים" ממש הלחיצו אותי.
מיכאל: הרגשתי מפוחד, וקרובי משפחה שלי טסו לחו"ל ואיחרו את הטיסה בגלל שירו רקטות לכיוון נתב"ג.

מה זו "ישראל" בשבילכם?

ניר: בית.
יונתן: מקום משלנו.
סיון: מקום ששייך לכל היהודים.
דוד: המקום שלי.
מיכאל: מקום שאפשר להרגיש בו בטוח.

פרט מהמיצג לכבוד יום הזיכרון בבית הספר "לוי אשכול".
 

אם ככה, אז למה לא לגור במדינה אחרת שבה נרגיש בטוחים?

ניר: כי בטח תהיה גם שם אנטישמיות.

ואם היו מחסלים את כל האנטישמיות בעולם, ומציעים ליהודים לסגור את מדינת ישראל, והם יוכלו לגור באיזה מקום שהם רוצים בעולם, הייתם נענים?

ניר: לא. כמו בשואה- הכל היה בסדר בגרמניה עד שפתאום הגיע היטלר.
סיון: לא. כי ישראל זה המקום שאתה קשור אליו מאז שנולדת. ויש בית של כל היהודים בעולם.
דוד: לא, כי כמו שלאנגלים יש את אנגליה ולצרפתים יש את צרפת- גם היהודים צריכים מדינה.

ונניח שהיו נותנים לנו חבל ארץ יפה ופורח במקסיקו והיו מציעים לנו לבנות שם מדינה גדולה ליהודים במקום כאן. מה אתם הייתם עושים?

ניר: לא, לא הייתי מקים שם מדינה, כי רק ארץ ישראל זה המקום שלנו- זו הארץ שהובטחה לנו בתנ"ך, ויש פה ממצאים ששייכים ליהודים שחיו כאן עוד לפני הרבה הרבה שנים, ויש את בית המקדש שהיה פה..
סיון: ויש את הכותל המערבי שהוא של היהודים, ועוד הרבה מקומות שהיו שייכים ליהודים שגרו כאן עוד הרבה לפני כולם.
יונתן: אלוקים נתן לנו את הארץ הזו, כאן גרו אבות אבותינו!

מיצג בית הספר "לוי אשכול" לכבוד יום הזיכרון.

איזה מקום אתם הכי אוהבים בארץ?

מיכאל: הנמל בתל-אביב.
סיון: אילת- לשם אני אוהבת לצאת בחופשות, ואת החוף בחולון- שם גרים סבא וסבתא שלי.
ניר: את הכותל המערבי ואת מנהרות הכותל. יש שם אבנים בגודל אוטובוס ומעניין אותי איך בנוי את החומה כשלא היו אמצעים טכנולוגיים.
דוד: אני אוהב את אשדוד. במיוחד את ה"ביג פאשן" החדש שם.
יונתן: אני אוהב את חוף הים בתל-אביב. אנחנו תמיד הולכים לשם כל המשפחה לבלות.

בהמשך השיחה, רצו הילדים לספר על חללים ונפגעי פעולות איבה שהכירו.

ניר: השם המלא שלי: ניר ישראל בנו. לאבא שלי היה חבר טוב שנהרג בלבנון, וכשאבא שלי שמע את זה הוא נדר שלבן הבכור שלו יקרא "ישראל". אמא שלי פחות אהבה, אז הוחלט שזה יהיה השם השני שלי..
יונתן: אבא שלי עובד במשטרה, ובעבר היה לו מפקד שמאוד אהב, הם היו ממש חברים. יום אחד כשנסע המפקד הזה חזרה לביתו לאחר העבודה, ארבה לו בדרך חוליית מחבלים והרגה אותו.
מיכאל: אבא שלי עובד בירושלים, וכשהייתה האינתיפאדה השנייה הוא היה נוסע בקו אוטובוס קבוע מהעבודה. יום אחד הוא איחר לאוטובוס ופתאום שמע פיצוץ אדיר. באותו רגע גם הרבה טלפונים צלצלו אליו לשאול בשלומו. האוטובוס שעליו היה אמור לעלות התפוצץ בעקבות פיגוע של מחבל מתאבד שעלה עליו.
דוד: אחות של אבא שלי, לילך, נפטרה לאחר תאונת דרכים בזמן שירותה הצבאי. היא והחבר שלה נסעו ברכב והוא איבד שליטה. לילך נהרגה, והיא הייתה בת 20.