"מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת". שבלילה הזה אנחנו מרגישים חופשיים. חופשיים מהעבדות. "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱ-לֹהינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם".
נברר קצת מהי העבדות המדוברת, האם מדובר על סיפור היסטורי שעלינו פשוט לזכור? החכמים מסבירים שההגדה באה ללמד שיעור נצחי לחיים, ככתוב "מעשה אבות סימן לבנים".
מה משעבד אותנו היום? אנחנו חושבים שזה אולי הבוס בעבודה, הממשלה או החשבונות שצריך לשלם אבל מה שבאמת משעבד אותנו זה האגו שלנו. היצר הרע. למה? נתבונן בעצמנו במראה, בלי לייפות את הדברים. אני לא באמת מסוגל לסבול את זה שמישהו יהיה יותר ממני. שלשכן יהיה משהו שאין לי. שמישהו ייכנס לפני בכביש, בלי לבקש יפה קודם. זה תמיד אני ואני ואני. הכי טוב, הכי חזק, הכי חכם, הכי יפה, הכי מוצלח. הכי הכי. ואת התחושות האגואיסטיות האלה מייצר בתוכי "פרעה". זהו כוח מיוחד, שמשעבד את כולנו מבוקר ועד ליל. גורם לנו לעבוד עם המרפקים.
"מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח". מה הכוונה לברוח ממצרים? לברוח משליטת האגו שלנו. בואו ננסה לעשות זאת ביחד, היום. לבטל קצת את האגו בינינו. נשתדל להפסיק לחשוב בתבנית של 'איך אני יותר מכולם', וננסה ליהנות מהתחושה שכולנו מחוברים. מזה שכל אחד דואג לאחרים.
"כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. חָכָם, רָשָׁע, תָּם וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל". וכל הארבעה מתייחסים לאותה השאלה, איך נתעלה מהאגו שלנו? איך נצא ממצרים? בן מלשון הבנה. ארבעת הבנים מייצגים דרגות התפתחות פנימית שלנו בדרך אל החירות.
"חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן". החכם הוא סוג של מתחכם, מציע כל מיני הצעות אבל תכל'ס, לא נותן לנו שום פתרון.
"רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל". הרשע בכלל לא רוצה לעסוק בדיון הזה. אתם רוצים, תעשו, אבל אותי תעזבו בשקט, הוא אומר. כלומר, הוא חושב שאי אפשר לצאת מהמצב הרע, ומקבל את החיים ככה.
"תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים". הוא בכלל לא קולט מה קורה. לא מבין שהוא עבד, ובטח ובטח שאין לו מושג איך אפשר להשתחרר.
"וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". הוא לא תם, ולא חכם, ולא רשע. הוא אינו יודע לשאול. הוא מבין שמדובר כאן בשדרוג הטבע האגואיסטי שלנו, מרגיש שיש בזה משהו אמתי, אבל לא יודע מה לעשות עם זה. לכן הוא לא מסוגל לפתוח את הפה, לשאול משהו. ודווקא מהמקום הזה, כשאדם מגיע למצב שאין לו מה לומר, אז נפתח בפניו הפתרון. בסופו של דבר, כולם צריכים להיות "שאינו יודע לשאול". אגב, בשלב הזה בסדר כדאי שכל אחד יספר לאחרים, עם מי מארבעת הבנים הוא מזדהה.
