רונית ז"ל למדה במשך שנה שלמה להיות חובשת, כדי להגשים חלום לבנה, היא הפכה לבת בית בביתו של דודו ורעייתו היקרה. דודו:" וגם ברגעים האחרונים - לא חשבת לרגע על עצמך.לא רצת להגן על עצמך קודם.קודם דאגת שהילדים יהיו בטוחים. רק אחרי שווידאת שהם מוגנים - הלכת לאמא שלך, לקחת אותה איתך, שלא תישאר לבד."
דודו עמר:
רק ביום רביעי האחרון ישבת לידי בקורס. תרגלנו יחד.
שאלתי אותך איך מתקדם המיזם שלך - חלוקת משלוחי מנות לילדים בבתי חולים. סיפרת לי שכבר הייתם בבית חולים ובזכרון מנחם, שחילקתם תחפושות לילדים.
אבל ביקשת ממני לא לפרסם עדיין.
“אני צריכה לקבל עוד משלוחים ביום ראשון ולחלק לעוד ילדים”, אמרת. כזו היית…
הנתינה אצלך לא הייתה מעשה - היא הייתה דרך חיים.
כשהגעת אליי לפני כשנתיים ליום ראיונות, לפני פתיחת קורס החובשים, שאלתי אותך: רונית, למה איחוד הצלה? למה להיות חובשת? ואת ענית לי בפשטות שכל כך אפיינה אותך: “דודו, זה לא בשבילי. זה בשביל הבן שלי. להגשים לו חלום.”
רונית הייתה בין הראשונות שסיימו את תקופת ההסמכה. עם רצינות, עם התמדה, עם מחויבות אמיתית. כל מה שעשית - היה בשביל מישהו אחר.
תמיד ראשונה לעזור. תמיד עם חיוך רחב ולב ענק.
כמה פעמים היית אומרת לי אחרי פעילות: “דודו, נשאר אוכל. תן לי, יש לי למי לתת. אבל אל תגיד שזה ממני.”
הכול בסתר. הכול בענווה. בלי לבקש תודה.
וגם ברגעים האחרונים - לא חשבת לרגע על עצמך.לא רצת להגן על עצמך קודם...קודם כל דאגת שהילדים יהיו בטוחים. רק אחרי שווידאת שהם מוגנים - הלכת לאמא שלך, לקחת אותה איתך, שלא תישאר לבד. זו היית את.
אמא לביאה. בת מסורה. אישה של נתינה.
ומשם… פשוט לא חזרת.
רונית, אנחנו נזכור אותך לעד. את הלב הטוב שלך.
את הנתינה האינסופית..את החסד שעשית עם כל אחד ואחת מאיתנו ועם הקהילה כולה. אנחנו מבטיחים להמשיך את הדרך שלך. להמשיך לתת. להמשיך לעשות טוב. בשקט. בענווה. באהבה. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן.רונית, אנחנו נזכור אותך לעד. את הלב הטוב שלך."
דודו עמר ראש סניף לביא בית שמש
בתמונה מימין- בעת אבטחת אירוע, משמאל: בבר המצווה של בנה של רונית ז"ל.
