לאחר האסון הנורא שאירע בעת הלווית מרן פוסק הדור הגר"ש הלוי וואזנר זצוק"ל, קורא שמואל חיים פפנהיים להתחיל לייחס קדושה בנוהלי נורמה ציבורית חוקית, ואולי זה מה שימנע את האסון הבא.

המסע האחרון עלי אדמות של אותו צדיק, גאון ישראל וחכם הרזים רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, הסתיים בטרגדיה נוראה, שבר על שבר הושברנו, ועתה מלווים למנוחות אחד מאלפים ורבבות תלמידיו הנאמנים, אברך צעיר לימים שראה ברבו את אביו ואת אמו שלא זכה לגדול תחת חסותם, ורבו הרעיף עליו אהבה אין-סופית, אף גם נמחץ למוות ויהי בנסוע הארון, עם צאתו מבית המדרש למקום המועד לכל חי.

הטרגדיה של ר' מרדכי גרבר זלה"ה, ביחד עם הפצועים השוכבים בבתי החולים, ובתוכם החתן יצחק בן איידל הי"ו העבירו את השיחה מהמקום אשר יתנו את האבידה אשר אבדה עם ישראל ולספר מגדולתו התורנית של רבינו ה'שבט הלוי', שהספיק עולם מלא של מאה ושתיים שנות דביקות בתורה: התמדה בלימוד, כתיבת ודרישת חידושים, פסקי הלכה, הקמת אלפי תלמידים, הכתרת והעמדת רבנים ופוסקי הלכה, שהתחילו כילד מופנם ווינאי, שגדל על ברכי חכמי הקהילה החרדית השיפשוהל והלך ללמוד בישיבה הגבוהה של מהר"ם שפירא בלובלין, ובארץ-ישראל דבק במשנתו של מרא דארעא קדישא רבינו מהרי"ץ דושינסקיא. והפך לאחד מאבני היסוד של חרדיות אוטנטית, מאופקת, חכמה ומאחדת.

כמה זה מכאיב ומייסר שכך נגמרה ההלוויה של אותו מוכתר בנימוסים גדול ופוסק הדור. ממש ההיפך הגמור ממה שהוא היה מסמל. כל זה קרה בהלווייתו של הרב וואזנר שהיה ידוע כמי שזהיר כל ימי חייו לנימוסים ולאנושיות, שמר על בריות גופו בקפידה רבה, והיה כל-כך מדוד ושקול בכל מעשיו, דיבוריו והתנהגותו. וכמה זה טראגי, שדווקא הלווייתו מסמלת את החמור ביותר שבשיטת ה'סמוך' והאמונה הטפלה של "שומר פתאים השם", המאפיין את ההתנהגות של הציבור החרדי המאורגן, המזלזל כל-כך בנהלים ושמירה על הבסיסים היהודיים של "ושמרתם מאוד לנפשותיכם".

קיבלנו דוגמא לחוסר מנהיגות, חוסר אחריות, השולטת בציבוריות החרדית, וקיבלנו אותו עם סטירה כ"כ קשה ומצלצלת עם פטירתו של אותו אספקלריא מאירה הרב וואזנר, שבשום פנים ואופן לא היה מרשה לעשות את הלווייתו בלילה, וללא היערכות ברורה וממוקדת עם כל הגורמים הרשמיים והממשלתיים. 

אין לי כל ספק, שאם היו מביאים בפני כל רב ומנהיג את מורכבות התמונה, את קוצר הזמן אחרי יציאת החג, ההערצה שהתיה כלפיו מכל רובדי הציבור וחוגיו, קושי ההגעה והתחבורה מרחבי הארץ, הסמטאות הצרות בבני ברק, חוסר בכוח אדם והתארגנות יעילה לעמוד מפני הדוחק הגדול, והעובדה שכך הורו רבותינו שבירושלים בפטירתו של השרף מהרי"ל דיסקין כאשר רבה של ירושלים הגר"ש סלנט הורה להלין את המת לכבודו ולכבודה של ירושלים, וכך נהגו אצל מרן הגרי"ז מבריסק שנפטר עם כניסת יום הכיפורים והורו ללוותו רק למחרת יום הכיפורים, ועוד הרבה דוגמאות.
 

קראתי טענה של פרופ' מלומד שטען בשעתו, שבישראל התפתחה מסורת של 'ציות על תנאי' לחוק, בה האזרח מציית לחוק רק אם תוכנו מקובל עליו או שהוא מגיע למסקנה שמשתלם לו לציית. בין הסיבות להתפתחותה של ה'אי-לגליזם' בישראל מנה הפרופ' המלומד את 'תרבות השטעטל' שהתפתחה בשנות הגלות, ושנמשכה גם בארץ בשנות השלטון הטורקי והמנדט הבריטי. המשותף לכל התקופות הללו הוא שהחוק ששרר בהן כוון נגד היהודים והשלטון נתפש כעוין, ועל כן לא היה ערך בעצם הציות לחוק. גם לאחר הקמת המדינה המשיכו רבים בישראל לראות בחוק אמצעי בלבד או מגבלה שיש לעקוף כדי לקדם את מה שלדעתם הוא טובת הכלל, מבלי להבין את הערך העצמי ואת טובת הכלל שבציות לחוק.

לטעמי, הוכנו קשות ואנחנו חייבים שינוי דרסטי בהתנהגות נורמטיבית: להתחיל לייחס קדושה בנוהלי נורמה ציבורית חוקית!!!

אבל ישאל השואל הכיצד זה קורה גם בציבור שערכים ושמירה על כבוד הבריאה הוא מאבני הדרך שבאידיאולוגיה שלו? אמנם לא נוכל להתעלם מהמציאות הקשה של היהדות החרדית בתוככי מדינת ישראל, ובמעבר איטי והדרגתי של ציבור שאינו מכיר במדינה ומכנה את עצמו "לא ציוני", לתהליכים ממושכים של הבנה והכרה במציאות מורכבת.

אביא עוד דוגמא אותה העלה על הכתב הרב יעקב ב. פרידמן, "טיול בחסות הקדושה, מפנקסו של בן ישיבה", (בקהילה, ט"ז באלול תשע"ד): מטוס הג'מבו התניע את מנועיו, והחל להניע בניחותא את משקלו העצום אל מסלולי שדה התעופה. ממתין לאישור המראה ממגדל הפיקוח. "הלובאלון (מטוס) הזה מטייל כמו משוגע", קובע בלגלוג אברמי בן ה-15, צמוד לחלון המטוס, "בטח הוא טייס מתחיל. לא יודע את העבודה".

"מען פארט קיין פויילן. לפולין הם נוסעים, קבוצת חסידים ונערים נוסעת להשתטחות. חברת התעופה 'לוט' נספגת לשעת הנסיעה במשהו מאווירת בני ברק. תמיד ימצאו שם קומץ אברכים, צמודים לאורך כל הטיסה לחוברת 'ושננתם' של 'הדף היומי'; תמיד ימצאו אברכים שיתמקחו עם הדיילים על ארוחת מהדרין ("תעשה טובה תבדוק עוד פעם, ז-יי-ד-מ-ן. הבטיחו לי גלאט! לא רשום לכם 'גלאט' לזיידמן?(" "דיילי חברת התעופה מבקשים להדק חגורות ולכבות סלולאריים, וגם כאן מזדקרת התנהלות חרדית קלאסית: השיטה החרדית לכבות סלולר היא להכניס אותו לכיס".
מסקנתו של הרב פרידמן - קבוצת מיעוט אנחנו. מיעוט, מרגיש, מכוח קיפוחו – חסר מחויבות לרוב השליט.

וכיצד נסביר לעצמנו כותרות כדלהלן: בשנים האחרונות נתפסו מספר עמותות בבעלות חרדית שפעלו כפס ייצור תעשייתי של זיוף ומרמה. על-פי החשד, בוצעו בהם הונאות בעשרות מיליוני שקלים, שנלקחו מהמדינה. ושוב השאלה המזדקרת מאליה: איך זה ששומרי תורה ומצוות מרשים לעצמם להונות ולשקר כך את הרשויות ?!

הלימוד העיקרי שיש לנו להוציא מכל הסיפור והטרגדיה, הוא חינוך ילדנו לערכיות ולא לרדידות, להבין את המשמעות העמוקה של כל אירוע בחיים ולא להיתפס לדברים הפחותים שבאירועים. אני משתף כאן תשובה של רבינו ה'שבט הלוי' המנוח זצוק"ל שנשאל: "אודות הבחינות שעושים במוסדות החינוך למיניהם...והתלמידים או תלמידות מרשים לעצמם להערים באופנים שונים להשיג ציונים טובים שאינם מגיעים להם, ושאלת כבודכם: אם מרמה והערמה זאת היא הדרך הנכונה? היות שיש שמבקרים אתכם ואתם מוחים על זה ולפי דעת המבקרים יש כמין רשעות אם לא מניחים לתלמידים להערים כרגיל.

ואומר בקיצור: כי תמה אני אם יש בכלל ספק בנדון הזה, איך אפשר להעלות על הדעת לעשות לכתחילה דבר כזה ובפרט במסגרת חינוך, שדבר פשוט להלכה דיש בזה גדר גניבת דעת...ופשוט דאיכא (שיש) גם לאו דלא תשקרו, ועשה שמדבר שקר תרחק...וגם יוצאים על ידי זה מכשולים בעתיד על ידי העלמת האמת בתעודות אם צריכים להתקבל לאיזה עבודה או חינוך והמקבלים חושבים אותם למומחים, ואינם, וגורמים נזק ניכר לנותן העבודה. ועוד, ועל הכל הפסד מידות להרגיל תלמידים נגד האמת שמזה המכשולים הגדולים בדורנו, והאמת אהובה מכל"...
אין ספק, שאם כולנו היינו מתנהגים בצורה שונה, לא היינו זקוקים לומר "ידנו (לא) שפכו את הדם הזה".