באווירת החג, השקט והחופש של חול המועד ובאווירת הבחירות האחרונות לראשות הממשלה - אני חושב שכל אחד צריך ויכול לחשוב קצת עם עצמו במיוחד בזמנים כאלה:

 איזה מין חיים הוא מאחל לעצמו במדינה ובחברה? לא להרחיק לכת ולמצוא פיתרון לבעיה הביטחונית - כלכלית - חברתית, לחשוב באמת, האם הוא סומך על אלה שמייצגים את האינטרסים שלו בממשלה? לא להפליג עם אוניית חלומות ולדמיין את בן גוריון נכנס לכנסת, אלא להמשיך את דרכו.

איזה מין אדם יכול לספק כל כך הרבה צרכים, אינטרסים ורצונות שהם כל כך מנוגדים כמו: שמאלני וימני, חרדי וחילוני, ערבי ויהודי, אשכנזי ומזרחי והיד עוד נטויה, הדיסוננסים חוגגים גם בתוך כל אלה.

אדם הגיוני היה עונה שישנה דמוקרטיה, והיא פועלת ככה שרצון העם כולו במשוואה שהיא לא ברורה יבוא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר.

מצטער לנפץ את האשליה אבל הדמוקרטיה לא הצליחה, כבר 6 שנים היא כושלת, שמדינה שלמה חצויה לשניים, נושכת שפתיים וחורכת שיניים בדרך לקלפי ובמקרה הטוב אנחנו מחליטים למי להצביע כאשר ה"רע במיעוטו" הוא ברירת המחדל. במקרה הרע אנחנו מצביעים תחת השפעות על-טבעיות וקמעות למיניהם.

אז איך הגענו למצב הזה? שכחנו מי יכול להנהיג? התקשורת בלבלה אותנו? V15 התערבו לנו? נרדמנו בשמירה והיינו עסוקים בעצמנו ובאינטרסים שלנו (ראו ערך הבחירות בבית שמש)? אין מנהיג שהוא מספיק טוב / מוכשר / מיומן / אמין / מדבר אלינו / צודק / יפה / לא מושחת / חכם / נחש...?

המנהיגים...

לאורך ההיסטוריה אפשר לראות שמתחילת האנושות מנהיג דתי לוקח בהליכה - לא רלוונטי, ש"ס ואלי ישי הם הוכחה חיה שהיו זמנים... ועברו.

 יותר מאוחר מלכים שלטו ביד חזקה וזרוע נטויה - זה גם לא שרד במבחן הזמן...

אצלנו (במדינה) זה התחיל עם בן גוריון שהעביר את המקל למנהיגים ה"ביטחוניסטים" הצבאיים - שתפסו חלק אינטגראלי בכל תפקידי הממשלה, לרבות ראשי ממשלה - עד היום.

מסתבר שהדמויות שהכי קל לנו להאמין בהם, ללכת אחריהם, לרצות בהם כמנהיגים מבלי להטיל ספק הכי קטן לכשירות ה"לא צבאית" שלהם - הם אותם ה"ביטחוניסטים".. ואולי בצדק - הם מסמלים את הציונות, הטוהר, ההקרבה, השליחות והישראליות שתיכף מאבדת הגדרה ברורה . יש להם "תעודות". אבל מנגד כשאני חושב על זה:

כשיש לי תקלה במכונית - אני הולך למוסכניק,

כשאני חולה - אני ניגש לרופא,

כשאני מחפש ייצוג בבית משפט - אני פונה לעורך דין,

כשאני מחפש ראש ממשלה - מה אני מחפש?!

למה דווקא אותו אמנון ליפקין שחק ז"ל, יצחק מרדכי, ביבי נתניהו, אהוד ברק, יצחק רבין, אריק שרון, נלך אחורה למשה דיין, נקפוץ קדימה ליצחק שמיר ומנחם בגין ז"ל ויש עוד, הוא גם המנהיג והפוליטיקאי המושלם? יש כאלה שהצליחו ויש כאלה שפחות בדרכם הפוליטית, ומהנחה שלי גם אי אפשר להסיק שיוצא - צבא הוא האדם ה"טהור" ביותר, ופעם אחרונה שהייתי בצבא היה קשה לי למצוא שם שוויון, חופש או דמוקרטיה לכל נפש.

2 דוגמאות קטנות (ויש עוד כמה) לאנשים שללא עבר צבאי עשו את זה ובגדול, ונעבור לקיץ 2011 עם נקודה קטנה למחשבה :

כהונתו של שמעון פרס כשר בטחון מזכה אותו עד היום בתשבחות רבות - כשהיו לו בעיות צבאיות: הוא פנה לצה"ל, וזה כנראה עבד.

כהונתו של עמיר פרץ כשר בטחון, מזכה אותו ב"כיפת ברזל".  

ובמעבר חד לקיץ 2011; אולי נקודת תפנית היסטורית בחברה הישראלית בה מתחילים לראות ניצני "מנהיגות חברתית" חדשה שנוצרה מחבלי הלידה של הישראלי הסובל , זה שלא מצליח לסגור את החודש, זה שהרבנות תופסת אותו בביצים, זה שחוסר השוויון בנטל והפער בין המעמדות דוחק אותו לפינה ובעיקר זה שממנו צמח המנהיג החברתי שאכפת לו ומעוניין "ללכלך" את הידיים בביצה הפוליטית רווית כרישי הצבא, עסקנים ושליחי אל.

אלו אנשים כמוני וכמוכם, עיתונאים, דעתנים, מוסיקאים, סופרים, סטודנטים, שכירים ועצמאיים, צעירים ומבוגרים . אלה שההפחדה על המצב הקיומי של ישראל הפסיקה להטריד אותם והמצב הזה הפך להיות שני או שלישי בסדר העדיפויות כי "נפל" פה אסימון", כי הגיעו מים עד נפש.

אי אפשר להמציא את הגלגל כל פעם מחדש עם טענה שאנחנו בסכנה קיומית (ידוע!) ולגלות אדישות לשני אנשים ששורפים עצמם חיים באמצע הרחוב, אלפי אנשים שמקימים אוהלים ברחוב, והפגנת מיליון אנשים ברחובות, הרחוב דיבר .. אולי הדמוקרטיה במיטבה אי פעם.

בקיץ 2011 הגיע הסתיו מוקדם מן הצפוי, סתיו חדש, סתיו שביקש לשנות את צבעי העצים - מהצמרות ועד לגזעים שבגובה העיניים.

לא מזמן כתבתי פוסט בפייסבוק על זה שאני אוהב ומאמין בח"כ סתיו שפיר, אחת שבשבילי מסמלת מנהיגות חדשה, ישראלית, זאת שצמחה מאותה נקודת תפנית, מנהיגות חוצת דורות, ציונית לא פחות משל ה"ביטחוניסט" או הקיבוצניק או המתנחל, זאת שהספיקו לה 6 שנים רעות, שאיחלה לעצמה חיים טובים יותר בחברה מתוקנת יותר, שלא הייתה עסוקה רק בעצמה, שניסתה להסביר ולהעלות לסדר היום מצוקה שנובעת מפערים בצרכים, אינטרסים ורצונות בחברה שלנו, זאת שהטילה ספק בכל הפרות הקדושות פה למעלה ושם למעלה.

ואם אתם שואלים למה סתיו מסמלת בעיניי את כל הדברים האלה? ולמה היא זו שמתאימה להנהיג מדינה שלמה? היא בכלל מסוגלת? אז, אני לא יודע.., אני רק יודע שמגיעה לנו הזדמנות למנהיגות כזאת והייתי רוצה לראות עוד אנשים שעשויים מהחומר שממנו היא קרוצה, אני בטוח שאנחנו עוד נשמע ונעשה בעזרתו.

הנקודות הן למחשבה אישית ולא בעלות אופי פוליטי כזה או אחר.

חג שמח וכשר לכל בית ישראל!