עורכת אחראית: אתי בן עמי סויסה
רחל בן זאב
התלבטתי רבות האם לשתף אתכם הקוראים בסיפור הגאולה הפרטי שלי, אינני מחפשת להיות מושא לרחמים, בסופו של דבר החלטתי כן לשתף על מנת שאנשים יוכלו לשאוב עידוד וכוח מסיפורי האישי.
בפברואר 2011 חליתי במחלה קשה. תקופה ארוכה הייתי בטיפולים קשים, זו הייתה גם תקופה שאפשרה לי התבוננות פנימית והגעתי להרבה תובנות ומסקנות. הבנתי שבורא עולם מעמיד אותי באיזה סוג של ניסיון. שנתיים ומחצה עברו וחליתי שוב . הפעם זה היה קשה מנשוא והבנתי שרגע הפרידה הגיע. נפרדתי מיקירי והייתי שלמה עם כך, אמרתי לעצמי תפקידי בעולם הזה הסתיים הגיע זמן לומר שלום.
כנראה שלקב"ה היו תוכניות אחרות לגבי הוא החליט שאני עדיין צריכה להישאר ולמלא עוד תפקידים. בעת אשפוזי קרה לי דבר, הייתי אחרי ניתוח קשה ומורכב ובמפורש ביקשתי את נפשי למות. לפתע הרגשתי בנוכחותם הפיזית של הוריי ז"ל, ושל אישי יהודה ז"ל שחגו סביב המיטה וכל אחד בתורו נגע בראשי ולחש יהיה טוב, יהיה בסדר. הם חזרו מידי יום ולחשו את אותן מילים. לפתע כמו עוף החול הרגשתי שאני מתחילה להתאושש. אחד הדברים שהפיחו בי תקווה הייתה הולדת נכדי שנולד ארבעה ימים לאחר הניתוח.
זו הייתה הגאולה הפרטית שלי. המסר שקיבלתי הוא לנתב את כל האנרגיות לחיוב, לא לכעוס לא לנטור טינה, לשקם מערכות יחסים שאולי היו טעונות לאורך שנים, לסלוח ולא רק בכיפור אלא כל השנה, להתבונן סביבי ולראות את כל הטוב והיפה שהקב"ה העניק לנו ולומר כל בוקר מודה אני.
יסלחו לי חברי הקוראים שמא הייתי רגשנית מידי אולם כך אני מרגישה.
לסיום מבקשת לאחל לכל תושבי בית שמש והסביבה חג פסח שמח, שתמיד נרגיש אביב בלב, ונדע למצות את הטוב ממערכות היחסים שבין אדם לחברו. ומה שהכי חשוב שנלמד להתבונן היטב סביבנו
כי הכול נמצא בהישג ידנו וזה תלוי רק בנו.
עו"ד רינה הולנדר
חוויתי גאולה בגיל 10, אך באותו זמן לא ידעתי שזו גאולה. נולדתי בארה"ב ועד גיל 10 גדלתי בקנדה, ילדות מאושרת , מוקפת חברות. בוקר בהיר אחד, הודיעו לי הוריי שאנחנו עומדים לעלות לישראל. הדבר נפל עליי כרעם ביום בהיר...ביקרתי בישראל עם הוריי שנתיים קודם לכן, הזיכרון שהיה לי מאותו ביקור היה של מחבלים וחפצים חשודים, אוכל לא מוכר והרבה חתולים וכלבים משוטטים, מהם פחדתי כמעט כמו מהמחבלים.... כך זכרתי את ישראל...ופתאום אני אמורה לעזוב את כל חבריי, את בית הספר המוכר, את הבית בו גדלתי... בשביל ילדה בת 10 מדובר בגזירה לא פשוטה. הוריי, אשר היו ציונים נלהבים מאז ומתמיד, הסבירו לי שזה הבית של העם היהודי והבטיחו שיהיה טוב. הם ראו בכך גאולה- ואילו אני ראיתי בכך גזירת גלות קשה ממולדתי... בשנות העלייה הראשונות חוויתי קשיים לא מעטים. באותם ימים- עולה חדשה הייתה דבר זר ומוזר לילדות בנות 10 וחוויתי חוויות חברתיות לא פשוטות. באותו זמן לא חשתי גאולה ולא חשתי כי ארץ מוצאי היא הגלות. אדרבא, הרגשתי כי ניתקו אותי מכל מה שהיה מוכר והגלו אותי למקום גלותי וזר. כל זה- בעיני ילדה בת 10. חלפו מספר שנים מועט. שבנו לביקור בארה"ב. באחד הימים, נסענו לפארק השעשועים הגדול דיסניוורלד. ושם, חוויתי חוויה אשר הבהירה לי כי עלייתי ארצה אכן הייתה גאולה, וכי כל מקום אחר שאיננו ישראל הינו גלות. שם, בארה"ב ארץ מולדתי שהייתה כל כך אהובה עליי- ואשר ראיתי עצמי כאזרחית שוות זכויות בה- בעומדי עם אחותי, עמדה לידינו אשה בלונדינית עם בתה הבלונדינית עוד יותר- ואמרה לבת שלה- "אל תעמדי לידן, הן יהודיות. אסור להתקרב אליהן". קפאתי על מקומי, ומיד לאחר מכן לקחתי את אחותי וברחתי משם. ביקשתי מהוריי לעזוב מיד את המקום. לא רציתי להישאר שם עוד רגע. ובאותו רגע- הייתה לי הארה. הבנתי שארץ ישראל היא הגאולה. הבנתי שהוריי, אשר העלו את משפחתנו ארצה גאלו אותנו מחיים בגולה, מחיים בצל אנטישמיות, והביאו אותנו למדינת ישראל, מדינה מדהימה המשלבת את מימוש היהדות בשלמותה, עם ערכים ליברליים דמוקרטיים. היום, אני מודה להוריי שעשו את הצעד הזה, ומודה לקב"ה על נס הקמת מדינת ישראל. ובחג הפסח כאשר אנחנו שרים "בשנה הבאה לירושלים הבנויה"- אני נזכרת בגאולה הפרטית שלי ומודה על כל החסדים הפרטיים והציבוריים שעשה עמנו הקב"ה אשר הביאונו עד הלום, ובטוחה שברוב חסדו גם יביאונו לירושלים הבנויה בקרוב.
דניאל גולדמן
למען ההגינות המילה גאולה מעט גדולה עליי. מבחינתי גאולה זה תהליך של עם שלם ולכן, קשה להתייחס באופן פרטי כמקרה של גאולה.
בכל אופן, ניסיתי ברוח החג לחשוב על המילה והמשמעות. מוזכר במגילת אסתר הנותנת קרדיט למרדכי "ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא – כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם."
מה בעצם הרעיון שעומד מאחורי משפט זה שבהחלט נכנס כביטוי שכיח עד ימינו?
התלמוד מחבר בין נתינת הכרה לאדם אחר בהבאת הגאולה. איזו מידה חייבת אסתר בסיפור המגילה כאשר היא מזכירה את מרדכי? בעצם כולנו נמצאים מפעם לפעם בסיטואציה לפרגן לאחר על רעיון או מחשבה, ולפעמים את הקרדיט אנחנו שומרים לעצמינו. זו דרך להראות את עצמך גדול יותר ממי שאתה באמת, ובעיקר על חשבון אדם אחר. לכן, אפשר לומר שבמעשה הפרגון אנחנו מראים ענווה, בפרגון האחר אנחנו מודים שיש מספיק מקום לאחרים, וכמובן שלא כל החכמה נמצאת אצלי.
המעשה של אסתר כביכול מעשה קטן ושולי בספור של פורים, אבל המגילה מספרת לנו שהגאולה, הצלת היהודים בידי המן הייתה בזכות אותו מעשה קטן.
לאחר פורים אנחנו לומדים שמעשים קטנים של פרגון לאחר הם הסוד לגאולת עם ישראל.
נברך את כל תושבי בית שמש ביכולת פרגון אין קץ, פרגון למשפחה, פרגון לשכן ולחבר, ובמיוחד לשים לב ולפרגן לשונה בכלל, ולשונה בדעתו משלנו בפרט. אולי כך נוכל להביא גאולה קטנה לעיר, ומי יודע מפה תבוא הבשורה לגאולה השלמה בקרוב.
תזכרו שבניסן נגאלנו, ובניסן עתידין להיגאל..
חג שמח!
מתי גרינפלד
בעוד שעות ספורות נסב כולנו מול שולחן הסדר הערוך, ונקרא את ההגדה המספרת על יציאתו של עם ישראל משעבוד לגאולה. הגאולה שלנו כעם, לפני אלפי שנים, הייתה טוטאלית. מאומה של עבדים ששועבדו מאות שנים - לאומה של בני חורין היוצאים בראש מורם. עם ישראל המשיך במסע מופלא אל הר סיני לקבלת התורה מה שהפך אותו לעם הנבחר, ולאחר מכן הגיע אל הארץ המובטחת, נחלת אבותיו.
לא רק גאולה הייתה במסע הזה אלא גם ובעיקר, אמונה. האמונה והגאולה שלובות זו בזו, ומי שלא האמין לא נגאל. חז"ל מספרים שרק 20% מבני ישראל זכו להיגאל ולצאת ממצרים, כי רק אלו שאמונת הגאולה פיעמה בהם זכו להיגאל.
נתבקשנו השבוע לכתוב על אירוע גאולה אישי. ב"ה השבוע הזדמן לידי אחד שכזה, אירוע ששלובות בו הגאולה והאמונה, וברצוני לשתף בו את הקוראים.
בתקופה האחרונה נקלעתי למצוקה כספית מסוימת. אני חושב שכל אחד מאיתנו מכיר את התחושה של מינוס גדול, וכשהטלפון מהבנק מגיע, זה הופך להיות יותר ממצוקה.., ניסיתי בכמה דרכים לראות כיצד אני מגדיל את ההכנסה ובמקביל מצמצם את ההוצאות. כל ניסיונותיי להגדיל את ההכנסה עלו בתוהו. ואני מדבר על ניסיונות רבים ומגוונים, אולם זה לא צלח. בצר לי החלטתי להתחזק באמונה תמימה שהקב"ה זן ומפרנס לכל ובוודאי ימציא בקרוב את פרנסתי. ככל שהתחזקתי באותה אמונה חשתי כי ישועתי קרובה.
השבוע הזדמנתי לירושלים, והנה למולי מכר. ידיד שלא התראיתי איתו כבר תקופה ארוכה. לאחר ברכת שלום הדדית, הוא פונה אלי ושואל "אולי אתה זקוק לאיזה עזרה?" התבוננתי בפניו, מבטו היה מפציר וכנה. הוא ראה שאני מתמהמה מלהשיב וכנראה הבין שלא לחינם אני חוכך בדעתי, הוא לקח אותי לפינה צדדית וממש ביקש ממני לומר את אשר בליבי. במילים קצרות סיפרתי לו שאני נמצא כעת במצוקה כספית לא פשוטה, ואני בכל יום מתפלל לישועת ה'. המכר התעניין בסכום החוב, פתח את ארנקו, הוציא משם כמה אלפי שקלים, והבטיח לי שאת השאר הוא יבצע בהעברה בנקאית.
אכן גאולה. אבל אין ספק שהיא מגיעה מכוח האמונה, האמונה שהקב"ה זן ומפרנס לכל. לי ברור שלולי האמונה לא הייתי מגיע לגאולה.
וברוח החג הזה חג האמונה והגאולה, ברצוני לברך את כל תושבי בית שמש וכל עם ישראל בברכת חג כשר ושמח. חג של אהבת ישראל, של גאולה אמיתית מכל הטרדות האישיות שיש לכל אחד ואחד. חג שנשב כולנו כבני חורין, ללא טרדות ונזכה לגאולה השלימה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
