מאת: שירן טמוזרטי
בשבוע שעבר משפחות רבות מהעדה התוניסאית פרסמו ברשתות החברתיות השונות מבחר תמונות של מנהג הבסיסה המסורתי אשר קיים שנים ועובר מדור לדור. לא מעט תושבים פנו אליי באופן אישי, לקרוביי ולמערכת על מנת שנסביר על מה בכלל מדובר ולמה עורכים את הטקס זמן קצר לפני חג הפסח.
בלילה זה מתאספים כל בני המשפחה בבית האב או בבית הזקן והחשוב שבה. בעלת הבית מכינה בלילה הנקראת בסיסה, העשויה מקמח חיטים ושעורים קלויות בתוספת תבלין סוכר ושקדים או תמרים ומגישים אל השולחן. ראש המשפחה לוקח מפתח בימינו, ובשמאלו מוזג שמן זית לתוך הבלילה ובוחש במפתח ואומר דברי תפילה קצרים "אתה ה' הפותח את בלא מפתח, הנותן בלא בשר ודם תשפיע לנו ותן לנו מטובך למען נוכל להטיב לאחרים והשפע מטובך לכל ישראל". ומכיוון שביום ר"ח ניסן הוקם המשכן במדבר נהגו לעשות זכר לזה.
בסיסה (נכתב גם בשישה) היא מאכל סמלי יהודי-טוניסאי. בראש חודש ניסן אוכלים גרגרי חיטה (ויש הטוענים גם שעורה) קלויים וטחונים בתוספת של זרעי תבלין שונים כגון קימל וכוסברה, שקדים, תמרים וכדומה, המעורבבים עם שמן.
יהודי לוב נוהגים לאכול בין כל חג וחג מאכל כלשהו המקשר את החג שעבר לחג הבא. כך, בטקס הבסיסה מקשרים את חג הפורים לחג הפסח ולשנה הבאה, מאחר שניסן הוא ראש השנה העברית הקדומה.
ביהדות תוניסיה נוהגים לסגור את דלתות הבית בליל ראש חודש ניסן ולא לתת לאיש לצאת עד לבוקר המחרת. כמו כן את מאכל הבשישה אסור להוציא מחוץ לבית אלא רק למחרת. חלק מיהודי תוניסיה מכינים את המאכל גם ביום ט"ו בשבט.
ככלל, טקס הבסיסה קשור להתחלות חדשות, שכן בראש חודש ניסן הסתיימה מלאכת המשכן. בתורה נאמר כי לכבוד חנוכת המשכן עשה משה רבנו סולת בלולה בשמן (שכן במדבר היו לבני ישראל רק סולת, שמן ותמרים, ולכן זה מה שהכינו), והבסיסה היא אכן סולת בלולה בשמן, כפי שעשה משה. בפרט יש הנוהגים לבצע את הטקס בכניסה לבית חדש או בלידה.
הטקס מתבצע בערבוב הבסיסה בעזרת מפתח, המסמל את פתיחת השנה הבאה. במקום מפתח אפשר גם לערבב את הבסיסה עם חפצים אחרים העשויים מתכת, כגון צמיד יד, עם זאת מפתח הוא החפץ הנפוץ ביותר. נהוג שאבי המשפחה מערבב את העיסה, בזמן שהאם יוצקת את השמן על העיסה ועל ידיו. תוך כדי הערבוב אומר האב:
יַא פַתַח בְּלַא מַפְתַח - הו, הפותח בלא מפתח
יַא עַטַאי בְּלַא מַנַא - הו, הנותן בלא תמורה
אֻרְזֻקְנַה וַרְזֻק מִנַּה - תן (פרנס) לנו וְנִתֵּן לאחרים
וַרְזֻק לְעַבֵּיד לְכֻּלֻלְנַה - ותן לכלנו, המאמינים.
וקוראים את הקטע של סיום מלאכת המשכן בפרשת פקודי
על פי מנהג אחר
יַא פַתָּאח - הו הפותח (אתה ה')
בְּלָא מַפְתָאח - בלי מפתח
תַרְזַקְנָה - תן לנו מטובך
וּתַרְזַק מַנָּה - וניתן גם אנו (לאחרים)
יַא עַטָּאי - אתה הנותן
בְּלָא מַנָּה - בלא תמורה
ויש המוסיפים
עַקְבָּאל דָאִיר - כה לחי
כִיר מִן הַסְנָה - טוב יותר מן השנה (הזאת)
על פי מנהג אחר:
יַא פֶצַ'ח
בְּלַא נֶפְצַ'ח
יַא עַטַעִי
בְּלַא מְנַאי
עָר זִיקְנַא וָוזִיקְמַנַא
על פי מנהג אחר:
דור דור יא נפתח
חלילנה אל באב אל מנאח
יש הנוהגים שֶאֵם המשפחה משאירה תכשיטי זהב מטבעות כסף ומפתח הבית לאיחולי הצלחה. יש האומרים שהזהב הוא זכר למה שנתרם להקמת המשכן ויש האומרים שהוא סגולה לפרנסה טובה. כמו כן נהוג לברך בברכת "שנהיה כולנו חיים ובריאים ופרחנין" (שמחים בערבית).
בסיסת ראש חודש ניסן נקרת בשם לווי, "בסיסת אל מרקומה" על שם המשכן העשוי מעשה רוקם.
