השבת נתחיל את הקריאה בספר דברים, החומש החמישי והאחרון. עיקר שמו: משנה תורה. שם זה כתוב בו גופו בפרשת 'שופטים', שנאמר שם במצוות המלך "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים והלויים" (י"ז, י"ח). וכתוב השם שנית בספר יהושע, בעניין המזבח שבנה יהושע בהר עיבל "ויכתוב שם על האבנים את משנת תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל (ח', ל"ב).
אבל אין משמעות השם משנה תורה מפורש לא בפרשת שופטים ולא בספר יהושע, אם המכוון לספר כולו ואם לפרשה אחת או לכמה פרשיות שבו. אבל נקרא בשם זה החומש כולו בתלמוד במסכת מגילה (ל"א:) בעניין אם מברכים ברכת התורה על התוכחה. ואמר שם אביי: לא שנו (שאינו פוסק בקללות) אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל בקללות שבמשנה תורה פוסק (בפרשת הקללות, והעולה לתורה מברך עליהן).
וכן נקרא החומש בבראשית רבה (פרשה ב', ה') לעניין לשונות "אור" בפרשת בראשית, שנאמרו כנגד חמישה חומשי תורה. ואמרו שם במדרש: "ויקרא אלוהים לאור יום", כנגד ספר משנה תורה שמלא הלכות [רבות].
בפירוש השם משנה תורה יש לומר שניתן לספר על פי תוכנו, שהדברים שכתובים בו כבר הם כתובים בכללותם בשאר חומשי התורה, אך ראה משה לחזור על המצוות כדי לזרז את ישראל שיהיו שומרים לקיימם והרי 'משנה תורה' אינו אלא כעין תמצית התורה כולה.
מתוך מבוא לפירוש 'דעת מקרא' על חומש דברים. נכתב ע"י אהרון מירסקי. בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים.
