עורכת אחראית: אתי בן עמי-סויסה
 
בעקבות הבחירות האחרונות אנו עדים לשסע התרבותי והחברתי בין חלקי העם. אמירות מזעזעות נשמעות משני צידי המתרס. אנשי רוח שמאלנים תוקפים במילים גסות את הימין וממול, תוקפים את אחינועם ניני ואייל גפן. דומה שהשיח הולך ומקצין ומזכיר קצת את בית שמש מלפני שנה במערכת הבחירות. 
מה דעתכם על זה, האם השד העדתי קיים ורק מנסים לטאטא אותו מתחת לשטיח או שמדובר בתופעה שולית?
 
רחל בן זאב
השסעים החברתיים, הקיצוניות בין מזרחיים לאשכנזים, שמאל וימין, חרדים, דתיים וחילוניים מעמיקים יותר ויותר.
ואני שואלת להיכן נגיע,למלחמת אחים?
השד העדתי תמיד היה קיים ולצערי הוא ימשיך להתקיים. יש כאלה שניזונים מזה וזה לחם חוקם
להוציא מידי פעם את השד מהבקבוק.
התופעה ממש לא שולית. מסכימה שמטאטאים זאת מתחת לשטיח. בכל מערכת בחירות מישהו מסתבך באיזו אמירה אומללה והכול מתחיל לבעור. כשאני אומרת אמירה אומללה אני גם חושבת שאומר האמירה זו דעתו.
עצב גדול אני חשה, בישראל קיימת אפליה כלפי מגזרים שונים.
הבעיה שעלינו לתת עליה את הדעת היא בעיית השסעים החברתיים.
כל זה לא נוכל לפתור ללא חינוך שמתחיל מהגיל הרך.
לא שמעתי אף אחד מחברי הכנסת העשויים להצטרף לקואליציה מכריז בקול  רם כי הוא מעוניין בתיק החינוך? תיק שהוא לעניות דעתי חשוב ביותר.
אולי צריך לעשות חשיבה ולהציע את התיק לאיש מקצוע מומחה בתחום שיציג תוכנית מסודרת איך לעשות מהפכה שתשנה לטובה את פני החברה בישראל.
 
 

ראובן כהן
היות וההלכה אוסרת להתעסק בענייני שדים ורוחות ומה גם שזה לא הצד החזק שלי, אשתדל לענות עד היכן שידי מגעת.
 
למען האמת, הנושא העדתי ושלוחותיו הינם קדמוניים ולפני שקמה מדינתנו היפה, לדעתי בשנים האחרונות זה דעך ולא מסיבות טהורות אלא מכך שהצד השני נחל הצלחה לדכא את הנושא ולרמוס ברגל גסה את כל מי שניסה להעלות את הנושא לסדר היום.  דוגמאות קטנות לכך הם הרב עוזי משולם זצ"ל, פרופ' דהאן הי"ד ולהבדיל לחיים טובים, הרב אריה דרעי שליט"א, ששילם מחיר יקר בכל קנה מידה על שהעיז להרים ראש מעל פני המים  ההיסטוריה כן הוכיחה שהנושא קיים ובוער מתחת לפני השטח. ובמקביל, ההיסטוריה גם הוכיחה שמי שמנסה להעלות זאת משלם דמים יקר תרתי משמע.
בבחירות הנושא קופץ ועולה  ולעיתים ברמות חסרות פרופורציה,  אך המזל שמערכת בחירות נגמרת בשלב מסוים וכל התעמולות נגנזות לתהום הנשייה. יאמר לזכות עסקנים כמו יו"ר תנועת ש"ס הרב אריה דרעי, שבהוראת מרן זצוק"ל לא מוריד את הנושא מסדר היום ובטח לא במו"מ על הכניסה לקואליציה הממשלתית  [ומעל במה זו אאחל לו בהצלחה רבה בשליחות החדשה/ישנה שהוטלה על כתפיו],
הפעם הצטרף אליו משה כחלון שעושה זאת אם כי בלי אמרות וסיסמאות המזכירות את העדתיות אבל, הוא דיי "שקוף" בדבריו בכדי שנבין מי קהל היעד לו הוא חותר לעזור ולסייע. וגם לו אאחל בהצלחה
בשונה מבית שמש שהמלחמה הייתה חרדים וחילוניים ברמה הארצית זה היה ממש על רקע עדתי.
נקווה לימים טובים ושקטים לעם ישראל.
 
בהזדמנות זו, אאחל לכל תושבי עירנו ולמערכת שמשנט פסח כשר ושמח.
 
 
 

דניאל גולדמן
 
אין ספק, שמערכת הבחירות הגבירו מתחים בין חלקי העם. המעניין הוא שנוצרו מתחתים רב-כיווניים. מזרחיים ואשכנזים, לאומיים ושמאלנים. הפעם ובאופן שלא היה בעבר היו גם מתחים ברחוב החרדי והדתי. מאבק על מורשת מר"ן, מאבק בין יהדות התורה והפלג הירושלמי, וכמובן פילוגים שונים בציבור הדתי הלאומי. 
 
עד כמה זה משקף דברים אמיתיים זאת שאלה גדולה שאין מקום פה לענות עליה באופן מלא ורחב. 
 
אפשר במקום זה להעלות נקודות למחשבה.
 
אין לי ספק, שהרבה מצביעים למפלגה מסוימת נמצאים בסביבה חברתית מאד דומה להם כאשר רוב (ולפעמים רוב מוחלט) מצביעים אותו דבר. ברור שתוצאה נגזרת היא חוסר ידע וחוויה של מגזרים שונים, תרבויות שונות וכל הקשור בכך. בלי להיות מומחה לעניין ברור שזה משפיע על איך מסתכלים על הזירה הציבורית. זה גם גורם לתגובות יותר חריפות כאשר יש משבר או מצבי מתח. כל עוד נמשיך לחיות בסביבה מאד הומוגנית, נמשיך את החוסר יכולת לקבל את האחר. 
 
מצד שני, ברור שמתחילת הקמפיין כל צד הלך על מסרים שליליים. לא הוא, לא זה, אנחנו לא אלה.  זה מייצר אווירה ציבורית של חיפוש השונה ולא הפוך. ברור שבפוליטיקה בכלל ובמערכת בחירות בפרט הצד השלילי יוצא, אבל המציאות שהמפלגות הולכות על השלילי זה רק מקצין את הבעיה. 
 
נקודה נוספת חשובה שראשי המפלגות הלכו על העניין בגדול.  נתניהו חיבר את הרצוג לערבים כדי להפחיד. הליכוד בכלל ניסה להדביק כותרת של פוסט או אנטי ציונים לכל השמאל, ומהצד השני הרצוג ממשיך לתאר את ממשלת נתניהו לימין קיצוני. תוצאה ברורה שרוב העם באמצע שהם גם ציוניים וגם פטריוטים (גם ימין וגם שמאל) מודבקים בתווית של רע (כזה או אחר). כל המתחים לא העבירו קול אחד מצד לצד, אבל בהחלט גרמו למשקעים חדשים-ישנים, גם במקומות שלא היו קיימים. 
 
גם אם חידשו שדים אלו, או רק הציפו בעיות הקיימות כל הזמן, חייבים להסתכל קדימה על איך משפרים. קצת כמו המצב אצלנו, אחריות מנצח גדולה יותר מאחריות המפסידים (למרות שזה בודאי לא משחרר אותם מאחריות). 
 
למרות שחשוב ליצור אווירת הרגעת רוחות, זה פתרון חלקי בלבד, ואם נשאיר את זה שם, זה רק עד הפעם הבאה. על המנהיגים הפוליטיים בכלל ולמנצחים בפרט למצוא דרך לגעת בנושאים אבל ממקום אחר. דוגמא אחת מיני רבות היא חקיקה שמאד חשוב לחלקים בימין כמו: חוק העמותות, חוק עוקף בג״ץ וחוק הלאום. הייתי מציע לקחת נושאים אלה, שהם בליבת הגדרתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. במקום ליצור הסכמה צרה של מפלגות הימין, יש הזדמנות ליצור הסכמה רחבה, בלי לוותר על עקרונות הציונות. 
 
בכל חברה יש שסעים, כלכליים, תרבותיים, דתיים ועדתיים. חשוב להכיר בדברים כצד ראשון, וליצור יכולת להכיר את האחר מתוך השוני.  הכל חייב להיות בגובה עיניים, אחרת הנזק עולה על התועלת.  אם יש רצון לכל הצדדים אין שום סיבה לא להתחיל לטפל בקרעים בחברה ובעם. 
 
 
 

עו"ד רינה הולנדר
לפני שבוע, יום למחרת הבחירות, התעוררתי לזהותי החדשה. עוד בטרם התחלתי את יום העבודה, התוודעתי לזהות אשר ניתנה לי על ידי "אנשי רוח" עיתונאים ועוד כל מיני מביעי דעה ברשתות החברתיות. אני ניאנדרטלית, אישה קשת יום מהפריפריה, חסרת השכלה ומקצוע, מרוויחה שכר מינימום, אשר מוטב היה לו הוריי היו נשארים במרוקו ארץ הולדתם. נוסף על כך, אני גם משתטחת על קברים ומנשקת מזוזות (נישוק המזוזות זה פרט היחיד שליווה אותי עוד בזהותי הקודמת...).
ומה גרם לשינוי הזהות הקיצוני הזה אתם שואלים? לא עברתי טלטלות מיוחדות, לא שיניתי עורי או מולדתי. לא. פשוט הצבעתי למפלגת ימין. וכך, ילידת ארה"ב בעלת תואר שני הפכה בין רגע לילידת מרוקו חסרת השכלה. האמת- לא נעלבתי. ראשית, הייתי שמחה לו הייתי נולדת במרוקו. יש לי רק קנאה וכבוד למורשת יהדות המזרח. שנית - אני גאה להיות שייכת לקבוצת הרוב בעם, אשר החליטה להצביע עבור המפלגה אשר לדעתה תשרת את העם בצורה הטובה ביותר, ולא התחשבה בדעות של מיעוט קולני והזוי המנסה להוות הגמוניה שלטונית. לא נעלבתי, אך בהחלט נדהמתי. הייתכן כי אחיה את חיי בצורה מסוימת במשך עשרות שנים, זהותי תקרום עור וגידים במשך שנים אלו- ואז תימחק ותשתנה במחי יד רק בגלל שהצבעתי ל"מפלגה הלא נכונה"?  
השסעים בעם ישראל היו קיימים תמיד. שמאל-ימין, דתי-חילוני, מזרחי- אשכנזי, פריפריה-מרכז. כל אלו מבעבעים מתחת לשטח בצורה די נשלטת ומכילה שנים רבות. וכעת, הגיעו הבחירות והעלו אותם לפני השטח בצורה מגעילה ביותר. אני לא חושבת שהשד הזה יצא מהבקבוק באופן טבעי. לדעתי, הוא הוצא בכח על ידי בעלי אינטרסים מכל מיני מפלגות, כל אחד- לאינטרסים שלו. כמו שהעם השכיל להצביע עם השכל והרגש, ולא לפי גחמות של התקשורת, כך אני בטוחה שהעם ישכיל להכיל גם את הגועל שפרץ לחיינו עכשיו באמצעות אותה תקשורת ובעלי עניין. בעיות אמיתיות של החברה הישראלית צריכות להיות מטופלות. ויש בעיות, ולא ניתן להתעלם מהן. אך בואו נחזור לפרופורציות. לא דפוס ההצבעה של האדם גורם לבעיות אלו. ולא דפוס ההצבעה שלו ישנה את זהותו. קצת פרופורציות.
 

מתי גרינפלד
לצערי הרב תוצאות הבחירות שהיו חד משמעיות ומוחצות, מוחצות מידי עבור אחד הצדדים, חשפו את "השד העדתי" שנמצא כאן מקום המדינה, ומעולם לא נמוג.
מתברר כי כל הדיבורים היפים על "כור היתוך" של החברה הישראלית ועל "כולנו עם אחד" הם לא יותר מדיבורים יפים. חז"ל כבר אמרו לנו 'שאדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו' ואכן ברגעי הכעס הללו של המחנה המפסיד התגלתה אותה התנשאות ופטרונות בה הם תופסים את עצמם על בני עדות המזרח. ברגעים אלו רגעי הסרת המסכות מתגלה האמת במלוא קלונה. ה"שבט הלבן" לא הצליח, אחרי יותר משישים שנה של הקמת המדינה, להשתחרר מאותם דפוסי מחשבה חשוכים של אנחנו- הנאורים, התרבותיים, שוחרי האמנות והשלום מהצד האחד, והם- החשוכים, חסרי התרבות, הבלתי מפותחים מהצד השני.
גרבוז אינו בודד. את דברי הבלע שלו נגד מחצית מהעם אותם כינה 'קומץ', שמעו יותר מארבעים אלף איש. אף אחד לא קם למחות. חלק אף הריע. יאמר ברורות, הגזענות קיימת בחברה הישראלית, היא חיה ובועטת. שלא ישלו אותנו. חלק מהגזענים אומרים בפה מלא את מה שהם חושבים אולם רובם מעדיפים להסתיר את אותם רגשות כלפי הצד האחר, להראות לו פנים שוחקות, אולם בסתר לבוז לו וללעוג לו.
צר לי אולם אלו פני החברה בישראל 2015.