פסח: חג של התחדשות ושל התנקות, הרהורים על שעבוד ועל משמעות. לו יצויר שהכול אפשרי, מה היינו רוצים שיתחדש בחיים שלנו, ובכלל בחיי החברה הישראלית?

כולנו רואים שהפילוג גדל, הפער והשנאה בין המגזרים השונים גם כן. בכל מקום מתגלות שחיתות ואלימות, במקביל התא המשפחתי מתפורר. היחסים עם בני דודינו השכנים במצב נפיץ, בעולם גדל דור שרואה בישראל את סמל הרוע. במה נוכל להתחדש, אם כן? בסופו של דבר, אומרת חכמת הקבלה, נצטרך להבין מה זה אומר להיות עם ישראל, ולהתחיל לבנות פה כזו חברה.

כולנו מכירים את הסיפור על אברהם. חוקר בבלי שרצה להבין מה נהיה סביבו, והלך עם העניין הזה עד הסוף. באותה תקופה בבבל העתיקה האגו של כל אחד קפץ עד לשמים, אנשים הפסיקו להבין זה את זה והחלו להיאבק על שליטה. אברהם התבונן בצער על המתרחש. מתוך גילוי הכוח האחד שפועל בכל המציאות, היה לו ברור שהקיום הנכון הוא בהשלמה ובחיבור בין אדם לאדם. הטבע ברא אנשים שונים לא כדי שיהרגו זה את זה, אלא כדי שישלימו זה את זה מתוך הכרה ובחירה, ובכך יעפילו לדרגת הקיום הרוחנית שבה מתגלה האחדות שבבריאה.

אברהם לימד שיטה להתעלות מעל כל חילוקי הדעות, מעל כל ההבדלים והנטיות השונות, כדי להתחבר איש לרעהו באהבה ולהתאים לכוח האחד שבבריאה. זהו הפורמט הישראלי המקורי, וכיוון שביסודו הוא רוחני, הוא לא יכול להשתנות לעולם. בשיא האבולוציה האנושית, יגיעו אליו כל בני האדם.

המקום שלנו בתמונה הגדולה, הוא להראות דוגמה להתקשרות משלימה, לחיבור בין ניגודים שיוצר מקום לגילוי הכוח האחד. כיוון שתכונתו היא השפעה טובה, אהבה ונתינה טהורה, החוק הכללי לקיום נכון הוא: ואהבת לרעך כמוך.

כדי להתחדש במלוא מובן המילה אנחנו צריכים לארגן מהפכה חינוכית-תרבותית, שתעלה אותנו שוב על הפסים המקוריים. אהבה מעל כל השוני וההבדלים, מעל כל המפלגות והמגזרים, מעל כל מה שמרחיק בינינו.

החיבור הישראלי, נדגיש שוב, צריך להיבנות לא במישור שבו אנחנו מנוגדים, אלא למעלה ממנו. כמו במשפחה, שבה יש ילדים שונים ואפילו מנוגדים. זה בסדר גמור, זהו טבע הדברים, ולכן חבל לנסות למחוק את ההבדלים, לעשות את כולם אחידים. אין גם טעם להכריע מי הם הצודקים, ומי הם הטועים. שמאל, ימין, חילונים, דתיים, כולם משפחה שלי, כולם קרובים. אני חייב להתייחס אליהם באופן שווה, להראות ממש בכוח שאת כולם אני אוהב, כאילו היו ילדיי השונים. בכך אני נותן דוגמה טובה לאחרים, ומקדם גם אותם להראות לי דוגמאות כאלה. "איש את רעהו יעזורו", נאמר במקורות, כדי להדגיש שגם אם אין בלבי אהבה, אני צריך לעשות זאת באופן מלאכותי כדי להשפיע לטובה על סביבתי. וכך, צעד אחר צעד, יד ביד, נבנה חברה ישראלית. אין דרך אחרת לצאת מהמבוי הסתום שבו אנחנו תקועים, ביתר דיוק מהמבוך שבו אנחנו אבודים.

וכמו בהגדה של פסח, כשנרגיש שעבודת החיבור קשה לנו, כי יש כוח אגואיסטי שממש משעבד אותנו ולא נותן לצאת, מין פרעה כזה שיושב בתוך כל אחד, אכזרי ושולט, או אז תיווצר לנו צעקה משותפת, גדולה ועמוקה, לקבל כוח עליון של אהבה. מעמקי הטבע הוא יופיע בינינו, ופתאום נרגיש שחרור משליטת כוח הרע. פסח, בהגדרתו הרוחנית, מסמל פסיחה, מעבר משליטת האגו בנו, לשליטת כוח האהבה.

וכשכאן בארץ יבוא הפיצוח, בכל העולם הוא ירוץ כמו מים קרים על נפש עייפה. ישראל זו נוסחה, אוניברסלית, לבניית גן עדן על פני האדמה. נתחדש בנשמת האומה, יבוא שלום עלינו ועל האנושות כולה.