הפרשה נפתחת במצוות הדלקת המנורה במקדש.
"באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר לפניה' חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל" (שמות, כ"ח, כ"א).
מצווה זו חובה לקיימה לעולם ובכל הדורות הבאים של בני ישראל. ואף על פי שבזמן הזה אין לנו מקדש ומנורה, המצווה עומדת בתוקפה, אלא שאין אנו יכולים לקיימה.
וזכר למצווה זו אנו מדליקים נרות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וגם נרות שבת בבית. ואלו קיימים בכל הדורות ממש.
פירוש 'דעת מקרא' על התנ"ך, הוצאת מוסד הרב קוק, שמות כרך ב', עמ' קפ"ד.
