כך כתוב בפרשתנו (שמות כ"א, י"ח-י"ט): "וכי יריבון אנשים והיכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות ונפל למשכב. אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו וניקה המכה, רק שבתו ייתן ורפוא ירפא".
על כך נכתב ב'מדרש רבה' (שמות, פרשה ל', אות י"ז): אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתך מריבה, כי כיון שמתחילים לריב, סופם שיכו אחד את חברו. וכן היה אצל קין, שלא היכה את אחיו הבל אלא לאחר שפרצה מריבה ביניהם.
דברי המדרש דורשים הסבר. וכי אין הדבר ידוע שמריבה אינה מפיקה תוצאות טובות? העלה על דעת מאן דהוא שייצא דבר טוב ממריבה? זאת ועוד: מה קשר לרצח הראשון בהיסטרויה? הן שם לא הייתה מריבה, כי אם קנאת קין בהבל על שה' קיבלת את מנחתו?
המהרי"ל דיסקין בפירושו על התורה (עמ' ק"ט), מסביר כי כוונת המדרש למריבה מסוג אחר לחלוטין. פעמים רואה אדם שפני חברו אינם עמו כתמול שלשום, כי שנאה מבעבעת בקרבו כלפיו. ורצונו לפגוש את חברו פנים אל פנים כדי להעמיד דברים על מקומם, להסביר את עמדתו ולהוכיח את צדקתו כי לשווא הוא שונאוף מתוך תקווה שיבוא הכול על מקומו בשלום. מלמדנו המדרש, כי דרך זו אינה מובילה לתוצאות טובות. ויכוחים לעולם אינם מניבים שלום, אלא לפעמים הם מלבים את האש ומתלקחת מריבה שאי אפשר לשלוט בה.
הדרך היחידה להשקיט את אש המחלוקת היא לפייס את חברו, להראות לו כי הוא מבין את מניעיו ואת רצונו להיכנע אליו. ואם אינו מסוגל לכך, יתרחק ממנו. אך בל יחשוב שבהצגת עמדתו ישכנעו בטעותו.
הוא אשר אירע בין קין להבל. קיןש נא את הבל ולפיכך ביקש הבל לתווכח עמו כדי שיבין מדוע לא קיבל ה' את מנחתו ומתוך כך נרצח הבל.
מסיים מהר"יל דיסקין: "וזהו לימוד לדורות".
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ו, שבט תשע"ג, עמ' 251-252.
