"הסולנים שלנו השנה הם באמת סולנים מדהימים", אומר יוליאן רחלין, המנהל המוזיקלי של התזמורת... "דניס קוז'וחין הוא אחד הפסנתרנים המובילים בעולם ומשתף פעולה רק עם האומנים הטובים ביותר... זו עדות לתהליך שהתזמורת עוברת: בהדרגה ובהתמדה אנחנו משתפרים, עולים מדרגה אחר מדרגה, וזה מתבטא גם בשיעור הקומה של האומנים שבאים להתארח אצלנו".

ובאמת, בהמשך החודש, במסגרת סיבוב רסיטלים של הצמד שלו בצוותא עם הכנרת ג'נין יאנסן, צפוי קוז'וחין להופיע בקונצרטחבאו באמסטרדם, שהוא אחד האולמות החשובים והטובים בעולם, ולאחר מכן באולם הפילהרמוני בפריז, וזאת לאחר שכבר הופיעו העונה בקרנגי הול בניו יורק, במוזיקפראין בווינה, בז'נבה ובבריסל. בנוסף, קוז'וחין הופיע העונה באולם הבוזאר בבריסל, באולם ויגמור בלונדון וערך את הופעת הבכורה שלו בהוליווד בול בלוס אנג'לס. בארץ הופיע קוז'וחין עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובמסגרת הפסטיבל למוזיקה קאמרית בירושלים.

על הסולן בהרחבה

כפסנתרן בעל טכניקה יוצאת דופן, עומק רגשי ותחכום, דניס קוז'וחין זכה להכרה משמעותית בזכות הופעות עוצמתיות ומרשימות, שביססו את מעמדו כאחד מן המוזיקאים המוכשרים ברגע המוזיקלי הנוכחי.

בעונה הנוכחית (עונת 2024-2025) קוז'וחין שב להופעות עם תזמורת הרדיו הפילהרמונית של הולנד, עם התזמורת הפילהרמונית של לוקסמבורג, עם התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-BBC ותזמורות נוספות. בנוסף, העונה כוללת גם רסיטלים בקרנגי הול, בקונצרטחבאו אמסטרדם, בבוזאר בריסל, במוזיקפראין בווינה, באולמות הפילהרמוניים של פריז ושל קלן באולם בולז בברלין וכן באולם ויגמור בלונדון. בקיץ האחרון (קיץ 2024) קוזו'חין השתתף בפסטיבל הפרומז של ה-BBC וערך את הופעת הבכורה שלו בהוליווד בול בלוס אנג'לס.

מאז זכייתו בתחרות המלכה אליזבת בשנת 2010, כשהיה בן 23, קוז'וחין הופיעה עם כמה מהתזמורות הבולטות בעולם, ובהן התזמורת הסימפונית של לונדון, תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית אמסטרדם, התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם והתזמורת הממלכתית של ברלין. כנגן רסיטלים וכמוזיקאי קאמרי מבוקש, קוז'וחין מרבה הופיע בפסטיבלי המוזיקה הבולטים בעולם ובהם ורבייה, פסטיבל הפסנתר של חבל הרוהר, פסטיבלי ה"פרומז" של הבי-בי-סי בלונדון, ופסטיבל המוזיקה הקאמרית בירושלים.

לקוז'וחין חוזרה הקלטות עם חברת פנטטון, עבורם הקליט יצירות מאת היידן, מנדלסון, צ'ייקובסקי, גריג, ראוול, גרשווין ואחרים. קוז'וחין הוא בוגר בית הספר למוזיקה ריינה סופיה במדריד, שם למד בהדרכת דמיטרי בשקירוב וקלאודיו מרטינז-מהנר, ועם סיום הלימודים המשיך ללימודי המשך באקדמיה לפסנתר באגם קומו, שם קיבל עצות מפסנתרנים בולטים כמו פו טס'אונג, צ'רלס רוזן ואנדראש שטאייר. כמו כן למד אצל קיריל גרשטיין בשטוטגרט.

נקודות ציון בולטות מהקריירה בשנים האחרונות הופעות עם התזמורת הפילהרמונית של אוסלו, עם התזמורת הסימפונית NHK בטוקיו, עם כמה מהתזמורות הסימפוניות החשובות בעולם ובהן התזמורת הסימפונית של ברצלונה, של פרנקפורט, של דיסלדורף, של מנוטריאול, של דאלאס ושל סן פרנסיסקו. הוא הופיע עם התזמורת הסימפונית הלאומית של הבי-בי-סי ועם התזמורת הסימפונית של שרות השידור המערב גרמני בקלן. קוזו'חין שיתף פעולה עם כמה מהאמנים הבולטים של זמננו, ובהם

 הפילהרמונית המלכותית של שטוקהולם ו-WDR Sinfonieorchester, עובדת עם רפאל פאיירה, אלן אלטינטוגלו, הנו לינטו, דליה סטסבסקה וסנטו-מטיאס רובלי בין היתר. בעונה שעברה הוא ברסיטלים באולמות רבים, ובהם גם האלב-פילהרמוני בהמבורג והטונהאלה בציריך.

רביעי, ה-5.3.25, היכל התרבות אשקלון  בשעה 20:00

חמישי, ה-6.3.25, האולם הסימפוני על שם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, בשעה 19:30

ראשון, ה-9.3.25, המשכן לאומנויות הבמה פיס אשדוד בשעה 20:00

על היצירות

על הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר, בדו מינור, אופ' 18, מאת סרגיי רחמנינוב (1873-1943)

מבין יצירותיו של רחמנינוב, ארבעת הקונצ'רטי לפסנתר הם הידועים ביותר, לא מעט בזכות האווירה המפעמת בהם, הדרמטיות וכתיבה הלירית העוצמתית, שיוצרים קשר מיידי עם המאזין. כפסנתרן מעולה בכות עצמו, יכול היה רחמנינוב לחקות שני פסנרנים דגולים אחרים – שופן וליסט, מהם ירש את היכולת לנצל את מעלותיו של הכלי עד תום. מבין ארבעת הקונצ'רטי, השני הוא אולי הפופולרי ביותר. הוא ניכר בין היתר באיזון כוחות שבין הפסנתר לתזמורת.

ב-1897 בוצעה הסימפוניה הראשונה של רחמנינוב ונחלה כישלון צורב. היא הושמצה בפי כל וזכתה לביקורות איומות. המלחין קואי אמר עליה "אילו היה קונסרבטוריון בגיהינום הוא (הכוונה לרחמנינוב) בוודאי היה חביב הקהל". רחמנינוב נפגע עמוקות ושקע בדיכאון קשה. "לאחר שעות קשות של מחשבות וספקות, הגעתי למסקנה, כי עלי לנטוש את ההלחנה", תאר מאוחר יותר, "ברור היה, כי איני מתאים לזה ועל כן ראוי היה להפסיק ומייד. אדישות משתקת אחזה בי. הייתי כמת – עצל וחסר תקווה". הלך רוח עגמומי זה נמשך כשלוש שנים, במהלכן לא הלחין דבר. חבריו המודאגים עשו ככל יכולתם כדי להעיר אותו מהתרדמת היצירתית. בין השאר ארגנו לו ביקור אצל טולסטוי, על מנת לעודד את רוחו של רחמנינוב. לרוע המזל, היה זה בתקופה בה דבק הסופר המהולל בגישה אנטי-בורגנית, ובמקום לעודד את המלחין הצעיר והמוכשר, גינה את המוזיקה ואת מרבית הספרות כבזבוז זמן מוחלט שאין בו טעם.

מאמצי העידוד של הידידים נשאו לבסוף פרי. הם הביאו את רחמנינוב בפני נוירולוג בשם ד"ר ניקולאי דאהל, מומחה בהיפנותראפיה, שהצליח לשקם את המלחין באמצעות אוטוסוגסטיה. בתעודות שהותיר, המתארות את חוויותיו אצל הרופא, הוא מתאר את עצמו שכוב חצי ערום, בעודו מאזין לנוסחה המהפנטת שחוזרות ונשנית באזניו - "עליך להתחיל בכתיבת הקונצ'רטו השני שלך לפסנתר. עליך לעבוד ביעילות רבה. הקונצ'רטו יהיה מעולה". "יתכן וזה נשמע בלתי אמין, אך זה אכן סייע לי", סיפר.

בקונצ'רטו השני, אותו הקדיש לד"ר דאהל, החזיר רחמנינוב לעצמו את בטחונו העצמי. ביצוע הבכורה שנערך ב-1901 זכה לשבחים רבים. רחמנינוב שאב עידוד רב מהביקורות הנלהבות, וכשרונו היצירתי שב וקם לתחייה.

סימפוניה מס' 4 במי מינור, אופ' 98 מאת יוהנס ברהמס (1833–1897)

רק בגיל 43 השלים ברהמס את הסימפוניה הראשונה שלו, וזאת לאחר כמעט 20 שנה של עבודה. נדרש לברהמס לא מעט אומץ כדי להציג לפני הקהל, בתקופה של פואמות סימפוניות ומוזיקה תכניתית, סימפוניה "מסורתית" במבנה פרקיה, וזאת בשל השוואתה הבלתי נמנעת למודל הסימפוני הקלאסי שהציב בטהובן. אולם כאשר התגבר לבסוף ברהמס על עכבותיו וחששותיו, המשיך כמעט מיד לחיבור הסימפוניה הבאה. בסופו של דבר קיבלה הסימפוניה הראשונה את המחמאה האולטימטיבית מפיו של המנצח הנודע פון בילוב, שהכריז כי לפנינו הסימפוניה ה"עשירית" – כלומר כזו הראויה לעמוד בצד תשע הסימפוניות שחיבר בטהובן.

לעומת בטהובן הסתפק ברהמס רק בארבע סימפוניות, והשלים אותן תוך עשור, בטרם נטש את הז'אנר לחלוטין. הסימפוניה הרביעית נכתבה תוך שנה, בתקופה פורייה בחייו, שבמהלכה כתב גם כמה עשרות שירים. בניגוד לנטייתו לעבודה מאומצת, איטית וקפדנית, התקדמה העבודה על הסימפוניה במהירות יחסית, וברהמס עצמו ניצח על הופעת הבכורה של הסימפוניה באוקטובר 1885 עם תזמורת מיינינגן המהוללת. לאחרמכן יצא המלחין עם התזמורת למסע הופעות ברחבי גרמניה והולנד, שבמסגרתו בוצעה הסימפוניה בערים רבות.

ארבע הסימפוניות של ברהמס הן דוגמאות עילאיות ליכולתו של ברהמס לשלב בין חידושים תמטיים, מרקמיים וריתמיים לבין המסגרת הצורנית הקלאסית שדבק בה. הסימפוניה הרביעית היא הקודרת מבין הסימפוניות, והפינאלה שלה הוא אחד מהפרקים הסימפוניים האדירים שהולחנו מעולם.

"העורב הלקחן": פתיחה מאת ג'ואקינו רוסיני (1792-1868)

רוסיני החל להלחין בגיל מוקדם מאוד, ומגיל צעיר היה מלחין פורה. כנצר למשפחה מוסיקלית, לנסיבות המשפחתיות היה בוודאי משקל בכך: אביו היה מורה באקדמיה פילהרמוניקה בבולוניה ואמו היתה זמרת סופרן. עד גיל 20 כבר הספיק רוסיני להלחין 28 יצירות, בהן יצירות קאמריות, תזמורתיות, שתי מיסות ושמונה אופרות. את העורב הלקחן הלחין בגיל 25 והיא היתה האופרה ה-22 במספר מתוך 61 יצירות שהספיק להלחין עד אז.

אך למרות ההספק המרשים ועל אף ניסיונות עיקשים לזכות בהכרה כמלחין של מוזיקה רצינית, מורשתו של רוסיני נקשרה לעד באופרות קלילות כגון הספר מסביליה וסינדרלה. בתקופה שחיבר בה את העורב הלקחן כבר גמר אומר להעמיק את אחיזתו כמלחין יצירות רציניות, והעורב הלקחן היא אחת מהיצירות הקלילות האחרונות שחיבר. למעשה, עלילתה טרגית יותר מאשר קומית. סיפור המעשה מבוסס על מקרה מחריד שהיה מוכר היטב לקהל התקופה: משרתת צרפתייה הוצאה להורג באשמת גניבה, אך לאחר מותה זוכתה מאשמה כשהתברר שהפריטים החסרים נלקחו בעצם על ידי עורב. בעקבות המקרה ניצת ויכוח עז על השימוש בעונש המוות בעוון עבירות קלות יחסית כגון גניבה. הפתיחה מאגדת את היסודות הנוראיים, ההרואיים וההומוריסטיים של האופרה המלאה.