אמרו חז"ל (קידושין, דף ל"א, עמ'ב'), כי הבנים חייבים בכבוד הוריהם גם לאחר מותם.
נשאלת השאלה: לאחר מותו כיצד מכבדו?
אם הבן אומר דבר בשם אביו, לא יאמר "כך אמר אבא", אלא "כך אמר אבא אדוני, הריני כפרת משכבו" - יבוא עליי כל רע הראוי לבוא עליו אם חטא. יודגש, כי ודאי אמירה זו אינה מזיקה לבן, אלא תועלתה להקל מעונש האב.
על פי , אלו הדברים אמורים בשנים עשר החודשים הראשונים לפטירת האב, אך לאחר מכן אינו אומר "אבי אדוני הריני כפרת שמכבו", כי גם הרשעים שבישראל אינם נידונים בגהינום יותר משנים עשר חודשים, אלא יאמר "אבי אדוני זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".
יש להעיר, כי הגמרא מתייחסת לבוד האב בלבד, אך הוא הדין לכיבוד האם (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ר"מ, סעיף ט', הרמ"א שם).
כיבוד ההורים לאחר מיתה בא לידי ביטוי גם באמירת קדיש בשנת האבל על מותם ("חיי אדם", כלל ס"ז, סעיף ו') וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים, פודה אביו ואמו מן הגהינם (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ו, סעיף ד', הרמ"א שם).
בספר 'מנורת המאור' (נר א', כלל א', חלק ב', פרק א') מובא מדרש: מעשה ברבי עקיבא שהלך במדבר ופגש אדם ערום ושחור כפחם רץ וחבילת עצים על כתפיו. אמר האיש לרבי עקיבא" מת אנוכי, ובכל יום מלאכי חבלה פוקדים עליי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם שמום שעברתי על דברי תורה. ושמעתי שאומרים כי אם היה לי בן שיאמר 'קדיש' ו'ברכו' היו פוטרים אותי מעונש זה.
הלך רבי עקיבא וחיזר אחרי בו ולימדו להגיד 'קדיש' ו'ברכו' והעמידו להתפלל בציבור. האותה שעה התירו את אביו מהפורענות והוא נגלה לרבי עקיבא בחלום ואמר לו: תנוח דעתך בגן עדן שהיצלתני מדינה של גהינם.
כיבוד אב ואם הנעלה ביותר
כתב רבי שלמה גאנצפריד בספרו 'קיצור שולחן ערוך' (סימן כ"ו, סעיף כ"ב): "אף על פי שאמירת הקדיש והתפילות מועילות לאבות, מכל מקום אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים יילכו באורח מישור כי בזה הם מזכים את האבות. ויש לו לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזו מצווה, ואם מקיימים - נחשב יותר מן הקדיש. והוא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות".
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך י"ז, שבט תשס"ט, עמ' 158-159.
