בפתיחת הפרשה (בראשית, ל"ז, ה'-י"א) מסופר על החלומות שחלם יוסף ועליהם סיפר לאחיו.

"ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו, ויוסיפו עוד שנוא אותו" (חלום אלומות השדה).

"ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו... ויקנאו בו אחיו" (חלום השמש, הירח והכוכבים).

מדוע גרם החלום הראשון לשנאה והשני גרם לקנאה?

בעל 'בית הלוי' מסביר, שהחלום הראשון נסב על ענייני גשמיות. בחלום זה נרמז שיהיה גדטול מאחיו בעשירות ובהצלחת העולם הזה, ואחיו יזדקקו לו ללחם ולפרנסה (כפי שאכן התרחש בשנות הרעב) ולפיכך חלם על אלומות תבואה. מעלת העושר והצלחות בגשמיות אינן מעלה בעצן האדם, כי העשיר אינו נעלה מן העני והמצליח אינו בר מעלה יותר ממי שאינו מצליח. "וידוע מאמר העולם, שאומר העני ביחס לעשיר "תבוש תיבתי מפני תיבתו, וכיסי מפני כיסו, אך אני לא אבוש ממנו". לפיכך "ויוסיפו עוד שנוא אותו". שנאתם הקודמת התגברה, אך הם לא קנאוט בו, מפני שצדיקים אינם מקנאים בעושר ובהצלחות גשמיות.

שונים הם הדברים לגבי חלום הכוכבים. חלום זה הוא בענייני רוחניות (12 הכוכבים רומזים על סדר הנהגת העולם - 12 המזלות), ובמעלות רוחניות כל הגדול מחברו "נתווסף העילוי בעצם האדם, כי הצדיק מתעלה בעצמו יותר ונעשה בעצם בחינה אחרת מזולתו, ועל זה נאמר "ויקנאו בו, על מעלתו עליהם בעצמותו. זו היא קנאה מותרת, כמו שנאמר "אל יקנא ליבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום" (משלי, כ"ג, י"ז).

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך כ"ז, כסלו תש"ע, עמ' 244.