מאת: אתי בן עמי-סויסה
חינוך טומן בחובו כמעט את כל תחומי החיים. בית שמש ומטה יהודה התברכו באנשי חינוך מצוינים וערכיים שהצליחו לחנך דורות של תלמידים. מתוך רשימה ענפה של אנשי עשייה בתחום, החלטתי הפעם לקחת מדגם מייצג של נשים חזקות, משפיעות ומעוררות השראה, אולם, התחום הבולט ביותר שלהן - ענווה. הן עושות עבודתן נאמנה שנים רבות ולא בטוח שהן נחשפו אם בכלל. שמחה להציג חלק מנשים שעושות הרבה ומדברות מעט.
רונית פרץ
מורה וסגנית מנהלת ביה"ס 'לוי אשכול'
רונית פרץ, 58, נשואה לאבי ואם לליאור ועדי, מורה וסגנית מנהל ביה"ס היסודי מופת ע"ש לוי אשכול, מלמדת בבית הספר 35 שנים.
בוגרת מכללת דוד ילין בירושלים במדעים וטכנולוגיה, בעלת תואר ראשון במינהל חינוכי. 22 שנה משמשת סגנית מנהל ביה"ס, ואחראית על כל האירועים והטקסים בביה"ס. מלמדת גרפומוטוריקה לתלמידים בעלי קושי בכתיבה וקריאה, ומשמשת אוזן קשבת ויד מלטפת לכל תלמידי ביה"ס.
במסגרת עבודתי רבת השנים, אני מגיעה בכל יום לבית הספר באמונה שניתן וצריך להגיע לליבו של כל תלמיד ותלמיד. להיות קשובים לליבם הקטן, לדאוג שלא יחסר להם מאום: מעפרון ומחברת ועד ילקוט, מתחפושת לפורים ועד תלבושת אחידה. להיות שם בשבילם ולמענם. אני באה לעבודה מתוך אחריות, אכפתיות, מסירות (אשר לעיתים חורגת מעבר לשעות העבודה הרשמיות), ובעבודתי איני נחה לרגע. תמיד מוצאת במה יש עוד לטפל, למי יש לדאוג ולהקשיב...אומרים עליי "רונית ללא הפסקה".
במסגרת תפקידי כסגנית מנהל ביה"ס, אחראית על מצבת המורים ומערכת השעות הבית ספרית, וכן על האירועים והטקסים. בהוראה, אני עוסקת בלימוד גרפומוטוריקה וכתיבה לתלמידים מתקשים מכל הכתות. אני מאמינה, שמורה עם נשמה ויחס אישי, יכול להגיע לכל אחד ואחת מהתלמידים. כאשר בוגר ביה"ס פוגש אותי ברחוב, מחייך לעברי ואומר שתמיד יזכור אותי, אני מבינה שזה הגמול לעשייה הברוכה בחינוך והוראה בכל אותן השנים הרבות. זכיתי ללמד דורות של תלמידים, ואין מאושרת ממני לראות בוגרים אשר מביאים את ילדיהם ללמוד בבית הספר לוי אשכול מתוך הערכה והכרת תודה. זו גאווה גדולה להמשיך ולחנך את הדור החדש. אין ספק, שלאחר כל כך הרבה שנים בביה"ס: כתלמידה, מדריכה, מורה וסגנית מנהל, בית הספר לוי אשכול הוא הבית שלי.
כמורה, את יודעת שעבודתי אינה מסתיימת ביציאת מבית הספר בסוף יום הלימודים. את מגיעה בכל יום מתוך שליחות לדאוג לאחרים ולחנך לערכים דורות של תלמידים. ובבית מחכים לי שני ילדים שרוצים אימא במשרה מלאה, זו שעוזרת בשיעורי הבית, מסיעה לחוגים ומשכיבה לישון. כל מורה יודעת שעבודתה נמשכת גם לשעות הלילה המאוחרות בהכנת שיעורים, בדיקת מבחנים ועוד. אבל אם רוצים, מוצאים זמן לעשות את הכול. כאשה עובדת אני יודעת שהצלחתי בעבודתי להתפתח, לתרום מיכולתי ומכישרונותיי למקום העבודה, ולדעת שעשיתי משהו למען אחרים.
המוטו שלי בחיים הוא להיות אדם עם ראש גדול, אופקים רחבים, נשמה ענקית ויכולת נתינה אינסופית לכולם. לחנך, להקשיב, לחבק, לחייך ולאהוב. יאנוש קורצ'אק אמר שרק דרך החינוך אפשר לשנות את העולם לטוב יותר.
יום האישה הבינלאומי בעיניי הוא הדרך לראות את העצמה הנשית והאישית של כל אחת מאיתנו במימוש דרכה ורצונה. הדרך להפגין את העוצמה והכוח שלנו הנשים בעולם כולו, מתוך תחושת גאווה עצומה שהצלחנו. ואולי גם יהיו כאלו שיאמרו לנו תודה על כל מה שאנחנו כאן- אמהות, רעיות, מורות, מנהלות, רופאות, חברות כנסת ושרות...נשים מובילות ופורצות דרך.
סימה מנורה
רו"ח, מייסדת עמותת 'דרור'
סימה, בת 48, סינגל, פלוס שלושה (+ כלה וארוסת בני), פלוס 2 נכדות, בלי עין הרע.
בהכשרה אני רו"ח, בפועל אני עובדת בעמותת 'דרור'.
בקיץ בשנת 2010, ריקי ורחלי מנורה, ע"ה, הבנות שלי, נהרגו בהתרסקות מטוס הרסנית.
על מנת להבטיח שחייהם הקצרים וזיכרונותיהם יתועלו להמשך טוב, נוסדה 'דרור', בהשראת רבות מהתכונות שהוגדרו ריקי ורחלי בחייהם המידי קצרים, 'דרור' הוא ארגון שמאמץ את הרוח
פעילות והעצמה לטובה למען חייהן של נערות אחרות. המטרה של עמותת דרור לעזור לספק לבנות כלים ועידוד לשאוף גבוה להצליח בכוחם של חינוך ופעילות ספורטיבית.
המוטו שלנו בדרור, בארבע שנים מאז הוקמה העמותה: "אם הגוף והנפש פועלים באופטימום, השמים הם הגבול".
התפיסה שלי כאישה עובדת: ככל שזה מאתגר זה מספק. אנחנו עסוקים עם מאה דברים בראש,
והם בתחילת סדר עדיפויות, לפני הדברים החשובים בעבודה.
המוטו שלי בחיים כמו בדרור: אם הגוף והנפש פועלים באופטימום, השמיים הם הגבול...
נעמי שמריהו תור
עו''ס קהילתית בתוכנית עיר ללא אלימות ובאגף הרווחה במועצה האזורית מטה יהודה.
נעמי שמריהו תור, ילידת מושב נחם, בת 54. מתגוררת בבית שמש 17 שנה. נשואה לעקיבא, ואם לארבעה ילדים: יונה, זוהר, יהודה ורוני.
תחום עיסוק והכשרה: עובדת סוציאלית קהילתית מזה 33 שנים, בוגרת תואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בר אילן, וכיום דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון. נושא המחקר של התיזה: "מערכת היחסים בין הקיבוץ העירוני תמוז לבין הסביבה העירונית בית שמש".
עיסוק נוכחי: עו''ס קהילתית בתוכנית עיר ללא אלימות ובאגף הרווחה במועצה האזורית מטה יהודה. המשימה היא לקדם את תחום הגישור והדיאלוג הקהילתי בישובי המועצה, במטרה להכשיר פעילים ומתנדבים בקידום דיאלוג בין תושבים ובהטמעת יכולות גישור בקבוצות שונות כולל בקרב תלמידי בתי ספר ומורים. בנוסף, אני מלמדת עובדים קהילתיים מרחבי הארץ בבית הספר המרכזי לשירותי הרווחה של משרד הרווחה בתל אביב.
תפיסתך כאישה עובדת: אני מאמינה שהעבודה צריכה לספק לאישה עצמאות כלכלית לה ולמשפחתה, ולהוסיף טעם ותוכן לחיים ולתפקוד האישי בחברה. העבודה אמורה לספק תשובה לשתי שאלות: כיצד אחיה, ולאיזו מטרה? יחד עם זאת, אני גם מאמינה שלכל אישה צריכה להיות הזכות והאפשרות לבחור את דרכה בכל שלב בחייה, בהתאם לגיל, לשלב בחיים, לתנאים המשפחתיים והכלכליים, ולשאול את עצמה: מה היא בוחרת לעשות? האם להאט לטובת הבאת ילדים והשקעה בהם בשנים הקריטיות? האם להיות אישה עובדת? האם להיות קרייריסטית? האם לשלב ועד כמה לשלב?
מוטו בחיים: המוטו שלי בחיים מורכב משני חלקים המשקפים השפעה של שתי הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי: אימי ואבי זיכרונם לברכה:
מחד - על כולנו להיות רודפי שלום ולבנות גשרים בין בני אדם. זאת למדתי מאבי אהרון ז"ל אשר היה אוהב שלום ורודף שלום, כמו אהרון הכהן.
מאידך – עלינו לפעול בנחישות, באומץ, בתמהיל של חוצפה, בהובלת מהלכים, על מנת לגרום לשינוי חברתי ולקדם זכויות של כל אחד ואחד - לזה חונכתי על ידי אימי חממה ז"ל אשר הייתה דמות מובילה ומנהיגה.
יום האשה הבינלאומי בעיניי הוא: יש לי רגשות מעורבים: מצד אחד - זה נחמד לקבל פרחים ושוקולדים, הערכה ותשומת לב טקסית, מצד שני –מדוע אנחנו עדיין מצויים במציאות שיש בה צורך בציון יום מיוחד לנשים? באיזה עולם אנחנו מגדלים את בנותינו ואת בנינו, כשמסביב יש פגיעה בזכויות ועדיין מבררים את נושא השוויון בין המינים? מצד שלישי – יש כאן הזדמנות לשיפור ולפעול למיגור הפגיעה בזכויות של נשים בחברה שלנו ובעוד חברות ברחבי העולם. המלאכה היא מרובה ומבחינתי היה ראוי לציין את יום האישה הבינלאומי ולקדם ענייני נשים בכל יום מימות השנה.
ציפי מרגלית
מורה למוסיקה ובעלת גמ"ח לספרי לימוד
ציפי, בת 49. ברוך השם אימא ל- 12 ילדים (בלע"ר).
מורה למוסיקה ומלמדת שעורי נגינה בגיטרה כעצמאית. במקביל, הוספתי עוד תחום מעניין לעיסוקי והוא אבחון ואימון רגשי בשיטת 'התדר'. בשיטה זו עושים תחילה אבחון של הקוד הרגשי של האדם על פי חוש הריח. כשמזהים מהו התדר הראשי, עובדים בעזרתו בתחום הרגשי.
בעצמי עברתי את האימון, והרגשתי שיש בו הרבה אמת. בשיטת 'התדר' מתחברים לאמת הפנימית והרגשית. אנו מורידים מעצמנו את המחיצות ומתחילים להרגיש את הזולת, מתוך תודעה והסתכלות טובה על האחר. החזון הוא לאחד בין כל האנשים ולהוריד כעסים ורעלים באדם עצמו ובחברה ככלל.
הגענו לבית שמש לפני 22 שנים. באותה שנה, לאחר שילדתי את הבת השלישית, פתחתי גמ"ח של בגדים בבית שמש. המחסן ניתן לנו חינם ללא דמי שכירות, וכך יכולנו לחלק בגדים ללא תשלום. האנשים שבאו לקחת בגדים הרגישו שותפים, ואף עזרו במיון הבגדים. לפני כשנה וחצי, בקיץ הקודם, הבעלים של המחסן מכרו אותו והחלטנו לסיים את הפעילות. ברוך השם הרבה גמ"חים של בגדים נפתחו מאז, וכך הרגשתי שלאנשים יש פתרון להשגת בגדים.
בשנה שבה הוחלט על הקיצוצים הראשונים בקצבת הילדים, לפני כ- 11-12 שנה, דאגתי מה יהיה. איך המשפחות יוכלו להסתדר עם קנית ספרי לימוד. בקיץ של אותה שנה, כשהייתי בהריון העשירי פתחתי גמ"ח נוסף של ספרי לימוד 'אוצר הספרים'. הרגשתי הרבה סייעתא דשמיא (עזרת שמיים) בכל העשייה שלי. שנתיים לאחר שפתחתי את הגמ"ח הזה נרצחה במושב נחושה חברה טובה שהתנדבה הרבה בגמ"ח ספרי הלימוד אריאלה פחימה הי"ד, והחלטתי להנציח את הגמ"ח על שמה. כרגע, הגמ"ח פעיל בעיקר בחופש הגדול, אך במשך כל השנה אנו מקבלים ספרי לימוד משומשים.
השתתפתי בקורס 'מנהיגות נשים' מטעם עירית בית שמש ביוזמת מועצת הנשים שפעלה אז. בשנים האחרונות השתתפתי במועצת הנשים שארגנה מירי שלם, ואשר פעלה במתנ"ס רמת בית שמש.
הקמת משפחה וגידול הילדים היו תמיד הראשונים בחשיבות ובשאיפות החיים שלי. פתחתי את שני הגמ"חים תוך כדי לידת הילדים, עבדתי ולמדתי. אני מרגישה שליחות בעשייה שלי, הפרטית והחברתית, כל חלק משלים את השני.
בקשר ל'יום האישה הבינלאומי'. האישה קיבלה הרבה מתנות טובות מהבורא. יש לאישה הרבה תכונות טבעיות של הרגשת האחר, רצון לאחדות, רצון לאסתטיות ועוד. רק לאישה ברחמה, יש את היכולת להביא נשמות לעולם. בזכותה העולם ממשיך להתקיים. אם הנשים תעסוקנה רק בקריירה ולא תקמנה משפחות ולא תלדנה ילדים – אזי, לא תהיה המשכיות לעולם. נכון, הגבר יכול להתקדם בעבודה כי הוא לא עסוק בגידול הילדים כמו האישה אולם,רק לאישה יש צורך ואפשרות למלא את הצד הרגשי והאימהי שלה. כמו כן, בזכות התכונות הטבעיות של רגישות ורגשנות, אנו מצליחות לאחד ולקרב בין כולם.
אני מאחלת לכלל הנשים ולעולם כולו שנצליח לחיות בשלום עם עצמנו ועם הזולת, ושנדע בעזרת התכונות הטובות והמתנות שקיבלנו לעשות רק טוב בעולם.
יעל ואן דייק
ראש (מנהלת) אולפנת 'גילה'
שמי יעל ואן דייק, ילידת ירושלים נשואה למשה ואם ל – 5 ילדים מקסימים ומשמשת כראש אולפנת גילה ברמת בית שמש מזה 13 שנים.
במהלכן התמקצעתי בתחומי הייעוץ והטיפול וכן, בפיתוח יוזמות קהילתיות וחברתיות הנושקות לתחומי החינוך בכלל וגיל ההתבגרות בפרט.
כאישה עובדת מצאתי את עצמי לא מפסיקה ללמוד ולהתחדש. גיליתי עד כמה האופקים פתוחים ומאתגרים אם רק רוצים. גיליתי שתוך כדי סלילת המסלול האישי והמקצועי שלי יש אמנם מחירים אך ככל שהרבתי לשתף את משפחתי ואת מעגל הסובבים אותי נמצאתי מתברכת בהם ובדחיפה שלהם אותי לשאוף לעוד וליותר.
הכול אפשרי כשהמטרה ברורה וביצועה בנחישות וברגישות. מוטו המקפל בתוכו תפיסת עולם המוטו שלי המזמנת הצלחות והזדמנויות וביצוען אפשרי בגבולות ואהבת לרעך כמוך.
יום האישה הבינלאומי בעבורי הוא עוד יום של חג, עוד יום להתחדשות. במובנים מסוימים הוא יום ככל הימים אך תמיד נהנית להקדיש קצת יותר מחשבה לעובדת האושר והשמחה בעודי ממלאה יעודי ושליחותי איתה אני משתדלת לקום בכל בוקר ולהניח את הראש בסוף כל יום.
