בפרשה מסופר על מאבק של יעקב והמלאך. יעקב נפגע בגיד הנשה וכזכר לכך "על כן אל יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה" (בראשית, ל"ב, ל"ג).

כותב ספר החינוך (מצוה ג'): "משורשי מצווה זו, כדי שתהיה רמז לישראל, שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזכרם תמיד ענין זה על ידי המצווה שתהיה לזיכרון, יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא, לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו שאמרו חז"ל שהוא שרו של עשו, רצה לעקור ליעקב מן העולם, הוא וזרעו, ולא יכול לו וציערו בנגיעת הירך - וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב. ולבסוף תהיה להם ישוועה מהם כמו שמצינו באב שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער, כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו אמן כן יהי רצון".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ב', כסלו תשס"ח, עמ' 118.