במהלך יציאתו מבית אביו יצחק לבית דודו לבן, חולם יעק את חלומו המפורסם. לאחר מכן הוא נודר נדר: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך אשר אני הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית, כ"ח, כ').

על כך כותב רבנו בחיי:

"הצדיקים לא ישאלו מאת ה' דברי מותרות, רק הדברים ההכרחיים בלבד שאי אפשר לו לאדם שיהיה בלעדיהם. וידוע כי נטיית האדם אחר בקשת המותרות הוא גורם לו מהומות רבות. ועל כן כל איש ירא את ה' ראוי לו שיהיה שמח בחלקו ושיסתפק במעט ושלא יתאווה המותרות.

וכך יסיר דאגה מעליו, שכן בסדר העולם והנהגתו טבע הקדוש ברוך הוא שהזמין לברואיו והמציא להם את הדברים ההכרחיים בנקל, ואילו אחר המותרות יש לתור, כעניין המרגליות ואבנים יקרות שאינן מצויות כל כך בעולם ואינן תחת יד כל אדם, לפי שאינן מוכרחות כל כך שהרי אפשר לחיות בלעדיהן, אבל המזון שהוא מוכרח יותר, ועוד יותר המים, ועדו יותר האוויר, שהם מוכחרים ביותר, על כן הם מצויים ביותר. לפיכך, שיסתפק אדם במוכרח לו, מסיר מעצמו טרדה ועול שאינם הכרחיים.

ועל כן שאל הצדיק יעקב 'לחם לאכול ובגד ללבוש',שהם הדברים ההכרחיים ולא שאל המותרות, כי התורה מואסת בהן עד שאפילו מן המלך תמנע אותם, כמו שנאמר "לא ירבה לו סוסים... ולא ירבה לו נשים... וכסף וזהב לא ירהב לו מאוד"

וכן שלמה המלך ע"ה התפלל על מידת ההסתפקות כשאמר (משלי, ח') "הטריפני לחם חוקי". ומזה תבין כמה צריך להתרחק מההתאוות למותרות שהתורה מואסת בהן וגורמים למהומות רבות, כמו שנאמר (שם, ט"ו) "טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ב', כסלו תשס"ח, עמ' 50.