אחרי תקרית הברכות עם עשיו, בורח יעקב מבית הוריו. "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשיו" (בראשית, כ"ח ה').
במדרש רבה (בראשית, פרשה ס"ח, אות ב'), פתח ודרש רבי שמואל בר נחמן על יעקב אבינו את הפסוק "שיר למעלות, אש עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" (תהלים, קכ"א, א').
כשברח יעקב אבינו לחרן, אמר "אשא עיני אל ההורים" שלמדוני והדריכוני. נזכר אני כי הם השתדכו בעשירות גדולה, כאשר הלך אליעזר לחרן בשליחות אברהם ועמו מטען של עושר על גבי גמלים רבים, ואילו אני עני ורש - "מאין יבוא עזרי?".
התחזק יעקב ואמר: מדוע אני מתייאש ומאבד את תקוותי מן הבורא? חס ושלום, לא אעשה כן, אל "עזרי מעם ה', עושה שמיים וארץ".
מה חשב יעקב כשקרא "מאין יבוא עזרי?", ומה החליט כשהודיע "עזרי מעם ה'"?
מסביר בעל 'בית הלוי' (ויצא, ד"ה 'במדרש'), כי בוודאי גם מתחילה בטח יעקב בה' באופן מלא, אך מטבע האדם שהוא מהרהר בליבו לדעת כיצד ה' ימלא את מבוקשו, איך יזמן לידיו את הממון שהוא זקוק לו כדי לשאת אישה - "מאין יבוא עזרי?".
אחר כך התיישב בדעתו ואמר: הרי הקדוש ברוך הוא כל יכול וגם בלא כל סיבה הוא יכול להמציא לי את זיווגי בלי ממון ובדרכים אחרות, כפי שאכן אירע לבסוף עם רחל ועם לאה.
החמור והביטחון
הסבא מנובהרדוק (בספר 'מדרגת האדם', פרק 'דרכי הביטחון', עמ' קס"ה), מספר מעשה מרתק שאירע בימיו של האלשייך הקדוש.
עגלון שהתפרנס שנים ארוכות מהובלת חומרי בניין, נכח בדרשה שנשא האלשייך על מידת הביטחון המזוקקת והעליונה, וכה התרגש עד כי בצאתו מן המקום החליט כי לא יעמול עוד לפרנסתו, וקיבל על עצמו לבטוח בה' בכל מאודו. הלך וישב ליד התנור וקרא פרקי תהילים כל היום. לבני ביתו ההמומים סיפר, כי שמע מהאלשייך הקדוש כי הבוטח בה' בכל מאודו יזכה לפרנסה מידו יתברך בלא כל עמל, ואם כן, למה לו לעמול בחון ובקור? הן טיפש יהיה אם יעשה כן.
כשכלה כספם הדל, מכרו בני המשפחה את החמור ואת העגלה לנכרי. הנכרי מצא ביער אוצר זהב גדול במחילה נסתרת והעמיסו על העגלה. ברדתו אל המחילה כדי להוסיף ולחפור, מצא שם את מותו לאחר שאבן גדולה התדרדרה וסתמה עליו את הגולל. החמור המתין עד בוש, ומששקעה החמה הוליכוה רגליו לבית בעליו זה רבות בשנים.
תלמידיו של האלשייך שאלו אותו, במה גדול העגלון מאתנו?
השיבם: העגלון יישם את הדברים בלא כל פקפוק. הוא נהג כאילו אין כל אפשרות אחרת להתפרנס אלא מידו יתברך, ובאמונתו התמימה והשלמה הוא זכה למה שאתם לא זכיתם.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"א, חשוון תשע"ב, עמ' 277-278.
