התביעה הוגשה ע"י חברת חציבה באמצעות עו"ד אביחי יהוסף, נגד ערבי ישראלי, שבבעלותו מחצבה בשטחי C ברשות הפלסטינית. על פי התביעה, הנתבע הונה את החברה לאחר ששכנע את בעליה כי אחיו נחטף על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ונחקר בחשד שהמשפחה מוכרת אדמות לידיים יהודיות. 

בשל החשש לחיי האח, הסכימו בעלי המחצבה לחתום על הסכם פיקטיבי, שהוצג לרשויות הפלסטיניות, לפיו ההתקשרות בין הצדדים עומדת על שנתיים בלבד, ולא על עשר שנים – כפי שנקבע בהסכם המקורי. 

על פי הנטען, לאחר השקעה של מיליוני שקלים בהפעלת המחצבה, והשגת כל ההיתרים הביטחוניים והבטיחותיים הסבוכים להפעלתה, החל בעליה להפר ברגל גסה את ההסכמות בין הצדדים, ניסה לשווק תוצרת לשוק הישראלי מאחורי גבה של החברה וטען כי ההסכם בין הצדדים פג, משום שחלפו שנתיים מאז חתימתו.

בשל התנהלות בעל המחצבה, ולאחר שמאמצי התיווך בין הצדדים לא צלחו, הגישו לאחרונה בעלי המחצבה תביעה לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד, בדרישה שיוציא תחת ידיו פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם המקורי בין הצדדים הוא ההסכם התקף ביניהם.

על פי התביעה, ההסכם המקורי בין הצדדים, שנחתם ל-10 שנים, עם אופציה להארכה ב-10 שנים נוספות, קבע שחברת החציבה תהיה המשווקת הבלעדית של תוצרת המחצבה לשוק הישראלי. 

לדברי התובעת, המחצבה שבמוקד הסכסוך הייתה מושבתת לאורך שש שנים רצופות, לפני כריתת ההסכם עם חברת החציבה, עקב תאונה קטלנית שארעה בה, בה מצא עובד את מותו בשל תנאי בטיחות ירודים באתר. 

על פי ההסכם בין הצדדים, חברת החציבה התחייבה לפעול להשגת כל האישורים וההיתרים הדרושים על מנת להפעיל את המחצבה מחדש, תוך שיווק תוצרתה לשוק הישראלי, כשהנתבע התחייב מצדו, כי 2,000 הטון הראשונים יופקו מדי יום לטובת השוק הישראלי, לפני הפניית יתר התוצרת לשוק הפלסטיני. 

במסגרת ההסכם, ניתנה רשות לבעל המחצבה לשווק את תוצרתה לרשות הפלסטינית באופן עצמאי, ומבלי לשתף ברווחיו את חברת החציבה.

על פי התביעה, אחד מהתנאים המרכזיים להפעלת המחצבה מחדש היה מינוי של 'נאמן ביטחון', איש ביטחון בכיר לשעבר, שתפקידו לפקח על העמסת חומרי החציבה למשאיות היוצאות מהמחצבה, על מנת לוודא שלא מועברים בהן אמצעי לחימה או חומרי נפץ לשטח ישראל. 

על פי כתב התביעה, בזכות מעורבותם של אנשי חברת החציבה, שאחד מבעליה הוא ראש אגף לשעבר בשב"כ, הצליחה המחצבה לקבל את אישור 'נאמן הביטחון', דבר שאפשר למחצבה לשווק את מרכולתה לשוק הישראלי.

בנוסף נטען, כי אחת מהדרישות שהעמיד המנהל האזרחי למחצבה, הייתה חיבורה לכביש 60, בצורה תקנית ובטיחותית, על מנת לאפשר גישה נוחה ובטוחה למשאיות אליה וממנה. 

על פי הנטען, העלות המשוערת לסלילת כביש חדש עמדה על כ-60 מיליון שקלים, אך בזכות התערבותם של בכירים בחברת החציבה ופנייתם לגורמים במנהל האזרחי, הוחלט להקים מעגל תנועה על כביש העובר בסמוך למחצבה, בעלות של 2 מיליון שקלים בלבד, ובכך נחסכו למעלה מ-50 מיליון שקלים. 

בנוסף, כך נטען, המחצבה הצליחה לזכות באישור מכון התקנים הישראלי לחומרי בניין, דבר שאפשר לה לשווק את תוצרתה לשוק הישראלי.

עוד נטען בכתב התביעה, כי במסגרת הכשרת המחצבה לעבודה מול השוק הישראלי, נדרשה חברת החציבה להעמיד ערבויות כספיות משמעותיות, ביניהן ערבות בסך 218,000 ש"ח למנהל האזרחי וערבות בסך 170,000 ש"ח ל"נתיבי ישראל". לדבריו, ערבויות אלו היו קריטיות להבטחת המשך הפעלת המחצבה, והתובעת נשאה בהן אף על פי שלא הייתה מחויבת לכך בהסכם המקורי, וזאת מתוך מטרה לזרז את תהליך הפעלת המחצבה.

על פי התביעה, בעל המחצבה פנה לתובעים ודיווח להם כי אחיו נחטף על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. לטענתו, מנגנוני הביטחון חושדים כי המשפחה מוכרת אדמות לישראלים, דבר המהווה עבירה חמורה על חוקי הרשות הפלסטינית, האוסרים על העברת קרקעות לידיים יהודיות. 

בשל כך, ביקש בעל המחצבה מאנשי חברת החציבה היהודית לחתום עימו על הסכם פיקטיבי, שיציין תקופת התקשרות קצרה בהרבה מההסכם המקורי – שנתיים בלבד, עם אופציה לשנתיים נוספות – וזאת כדי להרגיע את החשדות הפלסטיניים. 

בכתב התביעה הוסבר שעל פניו ברור כי ההסכם המקוצר הוא פיקטיבי, ולו רק בגלל ההשקעות הכבדות וההליך הרגולטורי הסבוך הנדרשים בהפעלת מחצבה, קל וחומר מחצבה הממוקמת בשטחי הרשות הפלסטינית. 

לדבריו, הסכמי חכירה להפעלת מחצבות מחייבים תקופות התקשרות ארוכות, ולכן ברור לכל מי שמצוי בתחום כי ההסכם הקצר הוא הסכם פיקטיבי לחלוטין, שנעשה בלחץ הנסיבות ולא נועד להיות מחייב. 

לדבריו, הנוהג לחתום על הסכמים פיקטיביים רווח מאד ברשות הפלסטינית, בגלל החשש מרדיפה על ידי השלטונות שלא רואים בעין יפה התקשרויות ארוכות שנים הנוגעות לקרקעות בבעלות פלסטינית.

על פי התביעה, במהלך כל התקופה שקדמה להפעלת המחצבה, אנשי חברת החציבה לא רק פעלו בתחום העסקי והמנהלי, אלא גם סיפקו לנתבע סיוע אישי משמעותי, לאחר שמצבו הרפואי התדרדר. על פי הנטען, אנשי חברת החציבה  דאגו להעבירו לטיפול מתקדם בבית החולים בלינסון – ובכך הצילו למעשה את חייו.

אולם, לדברי התובעת, חרף כל המאמצים הללו, החלו בעל המחצבה להפר את ההסכם באופן שיטתי. בין השאר העמיסו אנשיו משאיות בחומרי חציבה ללא נוכחות 'נאמן ביטחון', דבר שסיכן את היתר הביטחון של המחצבה, ובסופו של דבר אף גרם לביטולו. 

בנוסף, הנתבעים סיפקו לחברת החציבה חומרי חציבה באיכות ירודה ביותר, ודרשו עבורם תשלום מלא.

על פי הנטען, הנתבעים גם לא עמדו בהתחייבויותיהם לממן את כוח האדם הנדרש לניהול המחצבה. על פי ההסכם, נדרש למנות 'נאמן ביטחון' ושוקל מקצועי, תפקידים שנועדו להבטיח את תפקוד המחצבה בצורה תקינה ועמידה בדרישות הבטיחות והרגולציה. אך חברת החציבה היא שנאלצה בסופו של דבר לשאת בעלויות של כ-800,000 ש"ח בשנה עבור מימון נאמן הביטחון והשוקל, משום שהנתבעים נמנעו מלממן זאת.

מעבר לכך, החל בעל המחצבה לטעון כי ההסכם עליו חתם עם חברת החציבה תקף לתקופה קצרה ביותר – כשנתיים עם אופציה לשנתיים נוספות, תוך שהוא מנפנף בהסכם הפיקטיבי עליו חתמו הצדדים בלחצו, ובשל הדאגה לשלום אחיו. 

בימים אלה החליטו בחברת החציבה לפעול משפטית נגד בעל המחצבה. בתביעה אותה הגישו, באמצעות עו"ד אביחי יהוסף, הם מבקשים מבית המשפט להוציא פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם המקורי בין הצדדים הוא ההסכם התקף ביניהם, המחייב את הנתבעים לשווק את תוצרת המחצבה לשוק הישראלי דרך חברת החציבה בלבד, וזאת למשך עשר שנים עם אופציה להארכה של עשר שנים נוספות. 

כמו כן, מבקשים התובעים מבית המשפט שיורה לבעלי המחצבה לפצותם על נזקים כבדים שנגרמו להם בעקבות ההפרות החוזרות ונשנות מצדו, שבגינן הושבתה המחצבה, עובדה שפגעה קשות בהכנסותיהם. 

התביעה הוגשה בימים אלה לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד על ידי עו״ד אביחי יהוסף. עו״ד שפיק אבו האני, מייצג הנתבעים. עדיין לא הוגש כתב הגנה. 

עו"ד אביחי יהוסף https://ytl-law.co.il/ הוא שותף ומייסד במשרד עורכי הדין YTL. הוא מתמחה בניהול תיקי ליטיגציה מסחרית ואזרחית, עתירות מנהליות, תובענות ייצוגיות, תביעות לשון הרע, סכסוכים בין בעלי מניות, סכסוכי משפחה מורכבים, דיני עבודה וצווארון לבן, וכן בגישור עסקי. על לקוחותיו בעבר ובהווה נמנים שורה ארוכה של חברות מובילות במשק הישראלי כמו גם עמותות ומלכ"רים וכן אישי ציבור, ואנשי עסקים מובילים